פורטל היורה

ניסינו את Robinson: The Journey, Crytek שופע בלעדי ל-PlayStation VR

גיל ההתבגרות הבין-כוכבי

כפי שאנו יודעים, רובינסון: המסע מנסה לערבב הצעות שונות. סיפורו של הגיבור, בהשראת הגלוי מהקלאסיקה הספרותית של דניאל דפו (שזה קריצה לשמה), דינוזאורים ומדע בדיוני. הקוקטייל, אם לשפוט לפי הטעמים שהצלחנו לתת לו עד כה, נראה פחות מקורי ממה שמרכיבים כאלה יובילו אותנו לקוות לו, אבל נראה שהחוצץ לא חסר כלל. ברגע שנכנסים למשחק, למעשה, הרעיון של להיות בספין-אוף של עולם היורה יכול להתגלות כעוצמתי באמת לפעמים.עוצמתית כמו שרק חווית מציאות מדומה עם יסודות רציונליים (אבל גם משהו שניתן לביקורת) ומונעת על ידי CryEngine במצב טוב יכולה להיות.

בהיבט הראשון, נראה ש-Crytek הצליחה לנצל את המטען שנצבר עד כה במונחים של ניסויים עם VR, שהגיעו לשיא עםחזרה לאי הדינוזאורים, הדגמה טכנית לצופי PC, ההטיפוס, משחק המציאות המדומה הראשון שלו. לימוד פרספקטיבה ופרופורציות, חשיבה מחודשת על המושג HUD וכלי רכב נוספים להעברת מידע לשחקן, אמצעים למניעת מחלות, פיתוח מערכות ניהול ויזואלי והליכה ואינטראקציה יעילות ובו בזמן טבעיות, בקיצור, הכל סוגים של בעיות "במעלה הזרם", לעתים קרובות הכל מלבד טריוויאליות, שמפתח צריך להתמודד איתם כאשר הוא עובד בתחום זה. התוצאות משכנעות, נראה שהידע של ירלי ומקורביו השתלם, אם כי נראה שיישומים מסוימים של המשחק נוצרו במיוחד עבור PlayStation Move, שבזכותם הם ירוויחו בבירור דיוק, אינטואיטיביות ופוטנציאל סוחף, אבל, באופן פרדוקסלי, נאמר לנו שתמיכתו אינה צפויה, אפילו לא עם תיקון שעה שנייה. סיפור דומה לגרפיקה: הצעדים אחורה בהשוואה ל-Back to Dinosaur Island (שממנו רובינסון: המסע חולק DNA) ניכרים, ההגדרה הכללית אינה יוצאת דופן, יש פופ-אין אלים, שיכול גם לגעת בחפצים ב- בחזית, בעוד שאלו שלעסים לחם ו-CryEngine עשויים להבחין בהקרבות מעט יותר עדינות, כגון אלו הנוגעות לאינטראקטיביות של צמחייה, מיושמות באופן פחות אינטנסיבי מהרגיל. לכל השאר, המנוע הגרפי הנכבד תמיד של קריסיס ורייז הוא זה, עם התאורה, הצפיפות וגיוון הצמחייה, איכות החומרים, תמיד מסוגל להתאפיין בעיבוד שבשיאו מפלרטט עם פוטוריאליזם ועוד. בדרך כלל, להציע השפעה ראויה לציון, מבלי לוותר על כמות טובה של פיזיקת "שירות", מהסוג שאולי לא מאפשר לך להרוס את הבלגן כמו נומאד אבל הופך את האינטראקציה עם אובייקטים רבים לשכנוע מספיק, לספק להם תגובות קוהרנטיות.עם ההכרזה הטרייה של פלייסטיישן פרו מאחורינו, שאלנו אם כל זה באמת מונע על ידי PS4 רגיל, קיבלנו אישור, בעוד שלא סופקו פרטים לגבי שיפורים למערכת החדשה, צפויים אך אפופים בערפיליות מעט מתחמקות, בדומה ל- אחד שסוני חשפה על במת מפגש הפלייסטיישן.

הליכה בפארק

הודות לקטעים שנבדקו עד כה בירידים, היה החשש (המבוסס) שרובינסון: המסע היה שם כולו, הדגמה של שרירי VR ומומחיות ביישום, כולם "מסדרים" וחידות בגבולות הכיול כְּלִי.ובמקום זה נראה שיש גם משחק.זה מה שגילינו כשלקחנו על עצמנו את תפקיד הגיבור הצעיר, במשך כארבעים דקות, בשלבים המוקדמים מאוד של ההרפתקה.

החל מהנעימות עם העוזר הרובוטי שלו, למעשה בן דודו של וית'לי מפורטל 2, והכרות עם כלי שדרכו ניתן לתפעל חפצים כמו באקדח כבידה, נאלצנו להתמודד עם שורה של בעיות שגרתיות באזור שמסביב לתחנת החילוץ הקפסולות שבה רובינסון התעורר כל בוקר כבר 10 שנים, חולם לתקן את החללית העצומה שבה נסע, שחלקיה התפזרו לכל עבר, והסתיימו בוודאות מקרים להפוך לחלק מהשקפות שמאפר ההתנגשות בין טכנולוגיה לטבע פרחו לכדי פנורמה מעוררת. למעט חריגים מסוימים, ההזמנה הייתה חינמית בעצם, בדיוק כפי שהאפשרויות לחיפוש היו בחינם. החזרנו דחליל, שיחקנו קצת כדורסל, חיברנו כמה חיבורים חשמליים ומצאנו את לייקה. האחרון הוא גור טירנוזאורוס, בן לוויתו השני של השחקן, שבניגוד לאחר הוא בעל אופי ביולוגי ולכן אינסטינקטים ואישיות, המאפשרים לך לבסס מערכת יחסים "חיה" וחמה יותר, כמו זו עם כלב, אך מעלה הכל כדי לנצל את נטיותיו לטובתו האישית. זה המקרה של אוכלי עשב קטנים מסוימים, שהפריעו לשער ואותם הצלחנו לפזר, והורו ללייקה לרוץ ולהפחיד אותם.

מכניקת המשחק קיבלה כעת את המאפיינים של הפאזל הסביבתי הקלאסי המבוסס על תצפית ותנועה של עצמים, כעת של מיני-משחק בפני עצמו בדומה למשחק הפריצה של ה-Deus Ex האחרון, כעת של מבחן הקואורדינציה, כגון טיפוס, דומה בהכרח לאלו של The Climb (אך פחות מספק), כעת עם "טחינה" à la No Man's Sky, כמו סריקת צמחים ובעלי חיים, להם מוקדש מסד נתונים אינטראקטיבי וחג הפסחא השונים בֵּיצָה. הזריקה הייתה דווקא מי ורדים, אם כי הובטח לנו שבדרך הדברים יהפכו מתגמלים יותר ויותר, בעוד שלמרות שההיקף לא יקבל אפילו מרחוק את זה של עולם פתוח טהור, האזורים הניתנים לחקירה יהפכו רחבים יותר ויהיו שינויים בקצב, עם קטעים דומים לחלון הראווה הליניארי המוערך בלוס אנג'לס.בין אם המשחק אכן רוכש עומק או לא, אנחנו כבר על סף "סימולטור הליכה" ממוצע, כשבדיעבד יש עוד מה לעשות והערך המוסף של VR.בהתחשב בכך שלפעמים הקטגוריה מצליחה למצוא קונצנזוס גם במקרה של הצעות בינוניות, עבור חלק זה כבר יכול להיות די והותר. כדי לקבוע אם רובינסון: המסע יתהדר בקליבר אחר לגמרי, יציע דינמיקה של חוש רב יותר ובנוסף לאווירה ולהצעות בדלייה יש אולי גם סיפור מרתק, כל שנותר הוא לחכות לשחק אותו ולהתעמק. עוד, בשלב זה של שלב הסקירה, בעוד קצת פחות מחודש.