מוזיקה קלאסית ומשחקי וידאו

גירוס לא היה אותו הדבר ללא עזרתו של יוהאן סבסטיאן באך

גירוס

החלטנו להתחיל את המסע הזה עם דוגמה אטאוויסטית בלשון המעטה, לא קשורה לשחר משחקי הווידאו, אבל כמעט. זוהי גירוס, יצירת המופת של קונאמי שפלשה לארקדות של כדור הארץ ב-1983, לפני שהוסבה לפלטפורמות ביתיות שונות. ליוצר של היורה המוזר הזה, יושיקי אוקמוטו, כבר היה על ידיו רעיון לא פרמטרי, אבל מכיוון ששני מוחות בוערים הרבה יותר טובים מאחד, יושיקי סן ראה לנכון להשתמש ב-Masahiro Inoue למוזיקה, עםרעיון פשוט מבריק: העיבוד ל"טוקטה ופוגה בדי מינור" המפורסם מאת יוהאן סבסטיאן באך.אם הזוגיות כבר לא נשמעה הזויה מספיק רק על הנייר, Inoue הרחיקה לכת הרבה יותר בכך שסידרה את היצירה האלמותית במפתח טכנו-רוק, עם תוצאה נפיצה באמת. ניתן לומר ללא היסוס שגירוס לא היה אותו הדבר ללא הפסקול המפואר הזה, המסוגל להעניק צמרמורות אותנטיות עם ההגעה לכוכבי הלכת השונים. זה היה גם אחד הכותרים הראשונים עם סאונד סטריאופוני בהיסטוריה של משחקי וידאו.

Resident Evil

האב הבלתי נשכח של סדרת האימה המפורסמת של קאפקום לא בדיוק התאפיין בפסקול קלאסי, גם אם המוזיקה האינסטרומנטלית המפורסמת עשתה שימוש רב בכלי מיתר כדי ליצור אווירות מטרידות ולא בריאות. עם זאת, Resident Evil ראוי בצדק למקום של כבוד בסקירה זו הודות לרצף מסוים, שבו היה צורך ללמוד לנגן על פסנתר כדי לפתוח דלת סודית ולהתגבר על הפאזל הסביבתי המוצע. הניקוד היה ה"סונטה מס' 14" שאין לטעות בה מאת לודוויג ואן בטהובן, רק בגרסה המחודשת התגלה שהיצירה היא היצירה האהובה על ליסה טרבור המסכנה, שאהבה לנגן אותה לקרוביה.הרעיון היה פנטסטי ומנוכר: במצב שראה אותנו ניצוד על ידי זומבים רעבים וציידים קטלניים, סגורים באחוזה ענקית ושומר סודות איומים, הדבר האחרון שעלה בראשנו היה לבצע יצירה קלאסית על הפסנתר .ובכל זאת זה היה רק ​​אחד מרגעי הקסם הטהור הרבים ב-Bio Hazard (הכותרת היפנית המקורית), שבו האימה הטהורה התחלפה בתחושה מלנכולית של בידוד מהעולם. סוגריים קטנים חקוקים לנצח בזיכרון.

הרוע שבפנים

כמעין סימן מסחרי, שינג'י מיקאמי המוכשר הכניס ל-The Evil Within שלו את אותו רעיון שהפך אותו להיסטוריה עם יצירת Resident Evil, השילוב של אווירות אימה וקסם האבות של המוזיקה הקלאסית.גם במקרה הזה אנחנו מדברים על פרק, המאופיין ב"אור הירח" של קלוד דביסי, המשמש בחדר ההצלה.הקומפוזיציה הייתה קשורה באופן מושלם לסגנון הווינטג' המעורפל של הייצור של Tango Gameworks, אבל מעל הכל היא ביטאה פילוסופיה שהייתה בתורה גם דומה ל-Resident Evil עצמו, של אזור חופשי (החדר לשמור, בדיוק) שבו אפשר לרגע להירגע, אבל עם מודעות מרושעת שצריך לחזור, במוקדם או במאוחר, לאימה שאופפת אותנו. זה היה בעצם ציטוט עצמי מספק וראוי להערכה, אבל כשדברים עובדים, למה לשנות אותם?

Forza Horizon 2

בין הפשיטות שלה באיטליה ובצרפת לבין מבחר השירים העוצמתי שלה שהוצע לפי ז'אנר ברדיו המקומי, Forza Horizon 2 של Playground Games התפרסם גם בזכות תחנת רדיו מסוימת, Levante, המוקדשת כולה למוזיקה קלאסית. הודות לפלייליסט נדיב, ניתן היה להתחרות בלחן של ריכרד וגנר, ג'ואקינו רוסיני ומוצרט, בין המלחינים הרבים שהוצעו. ברור שזו הייתה גם ההזדמנות, למרות החופש לבחור את השיר האהוב עליך בכל עת, ליצור מצבי "אד הוק" מיוחדים.זה היה המקרה של האתגר הסוריאליסטי נגד בלוני אוויר חם, שהתנגן לצלילי "דואט הפרחים" של דליבס.התוצאה הייתה מעבר להבנה האנושית, וניתן היה לחוות רק, אבל נגיעות המעמד הקטנות הללו הן שהצליחו להגדיר את הכישרון של צוות מיקרוסופט האנגלי ואת המירוצים המרתקים שלה. אותה מיומנות שכנראה מאפשרת לנו לפנטז על Forza Horizon 3 הקרוב, המתרחש באוסטרליה.

חוה טפיל

בתקופה שבה מוזיקאי Square Enix אהבו לשלב אלמנטים הקשורים למוזיקה קלאסית לתוך היצירות שלהם,יוקו שימומורה מצאה את הריבוע האישי שלה בפסקול של Parasite Eve, שילוב מוזר, אישי בהחלט, של מוזיקה אלקטרונית וקדושה.לא במקרה ייצגה את האנטגוניסט הראשי גם זמרת אופרה: מליסה פירס, שחלקיה הווקאליים נוצלו בפסקול, במיוחד בשיר "Se il Mio Amore sta Vincino", בביצועה של מליסה ברצף מסוים של השיר. מִשְׂחָק. בין היתר, הניגוד לקטל שיתרחש זמן קצר לאחר מכן היה נפלא. בקיצור, טפיל איב היה מקרה שבו ההשראה של המוזיקה הקלאסית ייצגה נקודת מוצא יצירתית ליצור משהו שונה ויוצא דופן. מצד שני, תכונה ידועה בכישרון הייחודי של Shimomura, האחראית, אנו זוכרים, לאינספור פסקולים, כולל זה של Final Fantasy XV.

סונטה נצחית

אי אפשר שלא לסיים את הביקורת הקטנה הזו עם Eternal Sonata, משחק תפקידים יפני משנת 2007 שנוצר על ידי Tri-Crescendo (Baiten Kaitos) עבור Bandai Namco. הכותרת אף התמקדה בשעות האחרונות לחייו של המלחין הצרפתי פרידריק שופן, אמן בלתי מעורער במוזיקה רומנטית, במהלך אחד מחלומותיו - המוזרים למדי - על ערש דווי. במהלך אינספור הקרבות נגד יצורים מרושעים בעולם פנטזיה, לא חסרו הזדמנויות להעריך כמה מהקלאסיקות הגדולות של משורר הפסנתר, מיותר לציין שהיו לה כמה להיטים מיוחדים לא מפתיעים. בכל מקרה, את הפסקול ערך מוטוי סאקורה, תוך עיבוד, כאמור, יצירות של שופן עצמו.