Suicide Squad: Kill the Justice League, סקירת המשחק החדש של מחברי Batman: Arkham

Suicide Squad: Kill the Justice League מציג את עצמו באופן נרטיבי כהמשך לסאגת Batman: Arkham, אבל זה לא פרק חדש של Batman: Arkham. חזור אחרינו: "זה לא פרק חדש של באטמן: ארקהם". זה אף פעם לא היה ברמה קונספטואלית, זה לא נולד ככה, הוא לא רוצה לשאוף להשוות את עצמו עם הטרילוגיה המקורית (קוואדרילוגיה, אכן: לעתים קרובות מתעלמים ממקור אשמה), זה באמת משהו אחר.

מנקודת מבט יצירתית גרידא, הכותר החדש מאולפני Rocksteady דומה קצת לסיפורי קומיקס המנצלים סגירה (מאמר עריכה, בדרך כלל) כדי לביים את מותם של הדמויות החשובות ביותר, תוך שימוש ברגשות שאירועים אלה יכולים לעשות. לעורר את הקורא ובו בזמן לשמש פורקן עבור המחברים, שיכולים סוף סוף לראות את ההשפעה שיש למשהו כזה.

להרוג את באטמן? להרוג את סופרמן? בִּרְצִינוּת? בִּרְצִינוּת. באמצע הדרך בין גישתו של ג'יימס גאן לבין ההשלכות הדרמטיות של משבר על כדור הארץ האינסופי, מה שהוא ללא ספק אחד החיבורים השנויים במחלוקת אי פעם מגיע לחנויות היום ואנחנו כאן כדי לספר לכם על זה ב-חוות דעת על יחידת המתאבדים: להרוג את ליגת הצדק.

סיפור, קריינות, בימוי ואפיניות

כבר דיברנו על זה בניסו את השעות הראשונות של Suicide Squad: Kill the Justice League, אבל אנחנו צריכים לחזור ולהדגיש:המגזר הנרטיבי מייצג ללא ספק את הצד החזק העיקרישל המשחק החדש מבית Rocksteady Studios. ההנחות מדברות בעד עצמן: מספר שנים לאחר אירועי באטמן: ארקהם נייט, ברייניאק החזק נוחת עם ספינת הגולגולת שלו במטרופולין במטרה מסוימת: לכבוש את כדור הארץ ולהפוך אותו לכוכב מוצאו, קולו.

העיר שנבחרה על ידי האנדרואיד החייזר המרושע אינה תוצאה של החלטה אקראית: שם פועלים הגיבורים החזקים ביותר, חברי ליגת הצדק; והדבר הראשון שברייניאק עושה הוא ללכוד אותם ולהשחית אותם עד היסוד,לצמצם אותם לחיילים צייתנים ללא כל עכבות, מוכנים לאכוף את רצונו של אדונם החדש בצורה העקובת מדם והכי אלימה שאפשר. מוטציה שאין ממנה דרך חזרה.

לאור כל זאת, אמנדה וולר, מנהלת הארגון הממשלתי ARGUS, מחליטה לנסוע לארקהם ולבחר ארבעה פושעים כדי להקים חוליית מתאבדים אמיתיתלשלוח למטרופולין. אחרי הכל, איך אפשר לקרוא לקומץ פושעים מטורפים, חמושים כמיטב יכולתם ונשלחים להתמודד מול מטא-אנושיים כמעט בלתי מנוצחים כמו סופרמן וונדר וומן? כאן, למעשה, הרעיון ברור.

הבחירה של וולר נופלת עלהארלי קווין המשוגע, דדשוט הצלף הבלתי ניתן לטעויות, קפטן בומרנג הבלתי ניתן להחלמה והמוטאנט החזק המלך כריש. לאסירים מושתלים מיקרו-פצצה בצווארם ​​(במציאות הם משתילים אותה בעצמם, זה את זה, והרצף הזה לבדו גורם לנו להבין הרבה על כתיבת יחידת המתאבדים: להרוג את ליגת הצדק) שניתן להפעיל מרחוק. לכן מאלץ אותם למלא אחר פקודות במקום לברוח ברגע שהשתחררו.

מה שנקרא כוח המשימהספינת הגולגולת הענקית של ברייניאק מתנשאת באופק, בזמן שהמחושים הטיטאניים שלו מלחכים את מה שנותר מעיר עכשיו בהריסות, הוצתו על ידי הכוחות המשרתים את הכובש החייזרי.

חיילים, שעוד מעט נגלה, הם לא אחריםאזרחים שחזרו בתשובה, שהפכו למפלצות איומותבתהליך חסר רחמים ובלתי הפיך. לא שלחברי יחידת המתאבדים היו בעיות כלשהן להרוג אנשים רגילים כדי להשיג את מטרותיהם, שימו לב, אבל הנסיבות מרמזות על שימוש בכל משאב זמין; ולאמנדה וולר, למזלנו (או למרבה הצער?), יש המון משאבים.

המטרה היא להרוג את ליגת הצדק, אם כך, אבל לא בלי ליהנות מהמסע. השגת האמצעים והכישורים כדי להיות מסוגלים להרוג אנשים כמו פלאש, גרין לנטרן, באטמן וסופרמן לא תהיה קלה וגיבורי המשחק יצטרכו להזיז שמיים וארץ, אפילו להתגבר על גבולות עולמם כדי להצליח במשימה , במסגרתמסע שמצאנו מרגש ברמה הנרטיבית.

למעשה, אם הגיבורים (או הגיבורים לשעבר) של ליגת הצדק מוצגים במשחק בצורה דו-ממדית, נעולים בגבולות המוסר שלהם (או היעדר מוחלט שלו, לאחר הטיפול ברייניאק),ארבעת הגיבורים הם זהב טהור, מבחינה משחקית: מאופיינת בצורה מפוארת, אף פעם לא בנאלית (וזה היה קשה), תמיד מוכנה להפתיע אותנו עם רעיונות מטורפים לחלוטין, שמפלחים את המסך ומושכים צחוקים.

יש קטעים בקמפיין של Suicide Squad: Kill the Justice League שבבעלותםמידה לא בקנה מידה של אפיניות, אבל גם גאגים מבריקים, כתיבה מוצקה מאוד, סיטואציות בלתי צפויות, הימורים שלא הייתם מצפים לראות במוצר מורשה וגימיקים חזותיים מעובדים בצורה מבריקה (ראו את ההליכה המסורתית של קבוצה בהילוך איטי) שמדגישים שוב כמה זה מטורף. הסיפור הזה. בצורה טובה.

מטבע הדברים חשובים גם הפרשנויות ובעיקר, שבגרסה המקומית מתהדרים באדיבוב איטלקיאשר עם זאת אינו נקי מפגמים. בואו נגיד מיד שהארלי קווין של קיארה פרנצ'ס הוא פנינה, הדבר הכי קרוב שיש למקבילתה האמריקאית של טרה סטרונג. קפטן בומרנג של פרנצ'סקו "דייקון" ריצי פנטסטי ומיד אחריו מגיעות ההופעות של קינג כריש, אמנדה וולר, פינגווין, גיזמו, פלאש וסופרמן, שמדובב כאן גם מתאו "נתן דרייק" זנוטי.

לרוע המזל מצאנו את Deadshot לא מפוקוס בדיאלוגים רבים, ישנם רגעים בהם הוא עובד היטב ואחרים בהם הוא משאיר אותנו פעורי פה, בעודקשה להציל את קולו של באטמן: הצורך להחליף דמות מיתולוגית כמו מרקו בלזארוטי, שגילם את האביר האפל בסאגת Batman: Arkham וכן בהפקות אנימציה רבות, היה מתאים לבחור מישהו כריזמטי באותה מידה, ואם רוצים היו כמה אפשרויות אפשריות.

הדיבוב האיטלקי ממוקם בפניםמגזר שמע של ביצוע מעולה, מלא באפקטים משכנעים ונתמך בפסקול הרוק שכתבו רופרט קרוס וניק ארנדל, שתוכלו למצוא בפלטפורמות דיגיטליות אם תרצו ושמתהדר בכמה שירים חזקים ומשמעותיים באמת, כמו הנושא הראשי מלא האדרנלין "Squad Up !".

ואז יש את המשחקיות

הרפתקת אקשן המכוונת מאוד לנרטיבי, שניתן לשחק בקלות אפילו סולו, או יריות בוזז עם מבנה שירות חי ששם את המשחק השיתופי במקום הראשון?Suicide Squad: Kill the Justice League מנסה להישאר באיזון בין ייעודים וצרכים, ולמרות שכנראה לעולם לא נדע אם הנוסחה שאומצה על ידי המשחק הייתה כפייה על ידי המוציא לאור או לא, התוצאה הסופית נעימה מאוד כאשר מסתכלים אך ורק על המכניקה.

ארבעת הגיבורים למעשה מובחנים היטב, עם אילוצים די הדוקים מבחינת ציוד ויכולות מוזרות המייחדות אותם באופן מהותי, נותנים משמעות לאפשרות לעבור מדמות אחת לאחרת בכל עת, למעט באמצע משימות. הארלי היא כנראה הדמות הקרובה ביותר לסאגת באטמן: ארקהאם, באופן לא מפתיע היא נעה ברחבי העיר באמצעות וו גראפינג ומזל"ט שהושאל מהאביר האפל, בעוד ש-Deadshot משתמשת ב-jetpack כדי להסתובב.

מנקודת מבט זו, קפטן בומרנג הוא המיוחד ביותר, בהתחשב בכך שהוא זורק את הבומרנג שלו ואז מגיע אליו ברגע הודות לכפפת המהירות שנגנבה מדוקטור סיוונה, בעוד קינג כריש מבצע קפיצות עוצמתיות בסגנון האלק. בכל המקרים האוטונומיה של ההנעות מצטמצמת, קצת כאילו עשינו קפיצות גדולות שמובילות אותנו מגג אחד של מטרופולין למשנהו; ולהכיר באמת את המערכות, להצליח להשתמש בהן במהירות ובלי להסתבך אפילו במצבים הכי כאוטיים,לוקח יותר זמן מהצפוי.

מרכיב המעבר, לעומת זאת, הוא רק אחד הגורמים במשוואה שגיבשו אולפני Rocksteady, אשר עבור מערכת הלחימה של Suicide Squad: Kill the Justice Leagueהניח באופן סנסציוני את הזרימה החופשית המנוסה והבדוקהלטובת תפאורת יריות בגוף שלישי מאוד מהירה ותזזיתית, שבשלבים המתקדמים יותר הופכת להיות נורא כאוטית אבל עובדת טוב מאוד בשזירת הדינמיקה שלה.

מגוון הציוד (הכולל בדרך כלל שני כלי ירייה ואחד לתגרה, עם תחמושת נדיבה מאוד אך לא אינסופית), המערכת המשולבת, השינויים החלים על כל מכשיר, הרימונים השימושיים מאוד והמהלכים המיוחדים המרהיבים הניתנים לנעילה עוזרים להעשיר את מערכת עד כדילשמור על זה רענן ומהנה גם מול מצבים שנוטים לחזור על עצמם.

במצב זה, הביזה, שאמורה לייצג מרכיב מרכזי בחוויה, אינה שוקלת כמו שהיינו מדמיינים:השגת נשק יוצא דופן היא עניין של מזלאבל מנקודת המבט הזו המשחק מתגלה ככל דבר מלבד קמצן, אז אם תרצה אתה יכול לשים לב אליו מעט ומדי פעם לבדוק את המלאי כדי להבטיח שלדמויות יש את הציוד הטוב ביותר שאפשר, או להתנסות עם כמה פתרון שונה ביחס לציוד כברירת מחדל.

עם זאת, זה עדייןהזדמנות מבוזבזת כאשר מוצגים אלמנטים שאנו נוטים להתעלם מהם: לכישרונות אין הרבה השפעה על האפקטיביות של הפעולות שלנו על המסך, בדיוק כפי שהשדרוגים שמציעים הפינגווין, ה-Toy Maker או Poison Ivy המחודש אינם משפרים באופן מורגש את הכלים הזמינים, וכן הלאה. עוד הליכה ריקה אנחנו מתמקדים במשהו אחר.

הסיבות להתקדמות איטית מבחינות רבות נמצאות כנראה בטבעו של הפרויקט הזה, שבכוונותיהם של אולפני רוקסטדי והאחים וורנר ישאיר לנו חברה לעוד זמן רב, באמצעותמערכת עונות שנראית מרגשת על הנייר, מורכב מתוכן חינמי ודמויות נוספות שניתן לשחק בהן,מתחיל בלא אחר מאשר הג'וקר.

שיתופי פעולה ללא גבולות

Suicide Squad: Kill the Justice League ניתן להתמודד לבד, בליווי בוטים, או במשחק מרובה משתתפים מקוון, פתיחת ההפעלה רק לחברים או לכל משתמש. תמיכה עבורמרובה משתתפים חוצה פלטפורמותזה גם מאפשר לך לשחק ביחד עם בעלי מערכות שאינן שלנו, כל עוד חיברת את הפרופילים שלך דרך ממשק WB Games. בדקנו את התכונות השונות, נתקלנו באי-ודאות הקשורה לאחביון רק במשחקים של ארבעה שחקנים עם שחקנים לא ידועים. בסך הכל, המערכת עובדת בצורה מפתיעה.

האם העולם הפתוח הוא הבעיה?

אם המגזר הנרטיבי ומכניקת המשחק של Kill the Justice League שכנעו אותנו, אי אפשר לומר את אותו הדבר על מבנה העולם הפתוח שנוצר לרגל האירוע על ידי צוות הפיתוח האנגלי. מטרופוליס זה לא גות'אם, אין ספק בכך, ומה שמיוצג במשחק הוא אזור מלחמה ולא עיר חיה ונושמת, אשרבסופו של דבר הוא רק רקע לסדרה של קרבות שקצת דומים זה לזה.

חסר אפוא הקסם של התפאורה, שגם היא נגישה באופן מלא באופן מיידי ובכך אינה מעצימה אף שכונות שונות, שגם הן קיימות ומיוצגות על הנייר אך בקושי נמצא בהן צועדים. בקיצורהקלאסי והעתיק ביותר מבין ארגזי החול, מה שנראה לנגד עינינו; ועד כמה שזה יהיה כיף לפרק עוד סיור של אויבים תוך כדי זריקת כמה רימונים תוך כדי מעבר מגג אחד למשנהו, ברור שכיום למבנה כזה אין הרבה מה לומר.

הבניינים שניתן לגשת אליהם הם מעטים מאוד, הפעולה מתרחשת אך ורק בחוץ והווריאציות הראויות לנושא (ראה את הקטעים עם באטמן) מבצעות בסופו של דבר פונקציה סיפורית גרידא. הבעיה הגדולה ביותר, לעומת זאת, מיוצגת על ידיחוסר מגוון בסוגי המשימות הזמינות: במהלך הקמפיין אתה מוצא את עצמך עושה פחות או יותר את אותם דברים וזה בהחלט יכול להוות מכשול אם נמאס לך מהעולמות הפתוחים הרגילים.

הסיכון הוא ששלב הסיום וכל משימות חדשות שמגיעות עם העדכונים לא עושים דבר מלבד לחזור על אותם פתרונות, ומציעים פירושים מחודשים פשוטים של קרבות הבוס העיקריים שאנו מקווים שיוכלו לפחות לסמוך על תמיכה של תרחישים מועשרים ומומצאים מחדש. בכוונה,quanto dura יחידת המתאבדים: להרוג את ליגת הצדק?הגענו לנקודות הסיום בערך תוך אחת עשרה שעות, אבל אז יש משחק סיום שנראה עשיר וגם מבטיח להכפיל את זמן הריצה הזה.

איך הגרפיקה?

יחידת המתאבדים: להרוג את ליגת הצדקפועל במהירות של 60 פריימים לשנייה בכל הקונסולות(כן, אפילו Xbox Series S), תוך שימוש במועילה הקלאסית של רזולוציה דינמית אשר ב-PS5 שואפת ל-1800p אך לרוב מסתפקת ב-1440p, ומציגה כמה שיהוקים רק במקרים נדירים וחריגים למדי, שלפיכך אנו מאמינים שיתוקנו במהירות. לסוג המשחק והמצבים שמיוצגים, שכאמור די כאוטיים ורועשים בשלבים המתקדמים יותר של המערכה ובמהלך הסיום, מדובר בתוצאות מכובדות מאוד.

אז יש כמובן את הבחירות האמנותיות, וכאן בהחלט אפשר לפתוח ויכוח. כפי שכבר צוין,למטרופולין של Kill the Justice League אין שום קשר ל-Gotham של Arkham Knight, שני התרחישים הם ממש רחוקים כמו יום ולילה, בהתחשב בכך שהעיר של באטמן הוצגה רק בלילה. הבדלים מוצדקים במישור הסיפורי, אך אשר, אנו מבינים, משפיעים על העיבוד החזותי הכללי של התרחיש, ומפוררים את אישיותו.

המטרופולין שהוגן בעבר על ידי ליגת הצדק יוצר איזושהי ארכיטקטורה מוזרה אך נותר צחיח ושומם, הן מבחינה אסתטית והן מבחינת תוכן, ומערכת התאורה שבה השתמש המשחק, בחירה אולי מאולצת על מנת לייצג את החלפת היום והלילה,נוטה לשטח משטחים במקום לשפר אותם, אפילו בנוכחות גשם. עם זאת, אהבנו את הדמויות, האויבים והאנימציות.

עם זאת, גם במקרה הזה, קטעי ההפסקה הם אלה ששלטים עליו, ואין ממש על מה להתלונן: מבחינת סגנון, מרהיב, בימוי ומימוש,הסצנות שבהן מתרחשת העלילה של "הרוג את ליגת הצדק" יוצאות דופן, ואם אתה מעריץ גדול של היקום של DC הם יכולים להיות שווים רק את מחיר הכניסה.

מסקנות

Suicide Squad: Kill the Justice League הוא שילוב מוזר של סנסציות: משחק סיפורי פנטסטי, מלא בדמויות כתובות בצורה מבריקה, סיטואציות מטורפות לחלוטין וסצנות אפיות באמת; שיכול לסמוך גם על משחק סולידי, תזזיתי ומהנה גם ברגעים הכי מבולגנים ומבלבלים, במיוחד כשאתה מתמודד עם שיתוף הפעולה יחד עם חברים. חבל שהעולם הפתוח שנוצר לרגל האירוע לא תומך באלמנטים האלה בשכנוע רב יותר, וממלא את עצם התפקיד של רקע למשימות קצת דומות מדי זו לזו. האם משהו ישתנה בשלב שלאחר ההשקה?