תורת הכאוס של ספלינטר תא

סם פישר, כל סיבוב, מתקיפה להסתננות.

סם פישר, גיבור המשחק, חוזר בסטייל. לעתים רחוקות, במשחק וידאו, הצלחנו לצפות בדמות הראשית מבצעת מספר כזה של פעולות ומהלכים. המשחקיות של Splinter Cell שוכללה לכיוון מסוים, של היכולת לאפשר לשחקן לבצע כל פעולה רצויה שאפשר להעלות על הדעת עם הציוד והאביזרים של סוכן סמוי. מפיק הסדרה, שהתראיין ב-E3 2002 לרגל יציאת המשחק הראשון, אמר במפורש שהמוזרות של Splinter Cell טמונה דווקא בשימוש בפריטים הזמינים. ועל ידי ההשפעה שיכולה להיות לשילוב ביניהם נגד האויב או תנאים שליליים מסוימים.

רק לעתים נדירות, במשחק וידאו, הצלחנו לראות את הדמות הראשית מבצעת מספר כזה של פעולות ומהלכים

סם פישר, כל סיבוב, מתקיפה להסתננות.

המוקד של "תורת הכאוס", כמו שאר הפרקים, נשאר ההרפתקה לשחקן יחיד, בסגנון המלא של הרומנים של טום קלנסי. תככים, פושעים בינלאומיים, נשק להשמדה המונית וראשי ממשלות שנלקחו כבני ערובה. הרבה סם פישר, איש הצבא הקלאסי שתמיד מוכן לצאת לפעולה בכל חלק של הגלובוס. בחור קשוח. התוספת הנחמדה ש-UbiSoft נותנת לנו היא ה-Cooperative Mode, המצב שמאפשר לנו לשחק ביחד עם חבר ולבצע משימות ביחד. התמודדות עם רמות מסוימות עם שני אנשים, ולא לבד, תהיה שונה לחלוטין. ישנן "שילובים" רבים שניתן לבצע, למשל לזרוק את עצמו מעל קיר גבוה מדי, לעזור לעצמו לטפס מעל מכשול מסוים, למשוך את תשומת הלב של אויבים בעוד בן לוויה שלנו דופק אותם בפרץ של אש מקלע. . אין ספק שהמצב הזה מביא נשימה אדירה של אוויר צח וכיף לז'אנר. למרבה הצער, לגרסת Cubica אין אפשרות מקוונת, עצוב לומר. משחק מרובה המשתתפים המחובר לרשת מייצג עבור תורת הכאוס משיכה חזקה וחידוש משמעותי בז'אנר, יותר מדי מכדי שלא להיחשב. היעדר מצב זה מכביד כעת על רוב משחקי ריבוי פלטפורמות שאין להם את זה. כדי להתגבר על החסר הזה ולהציע משהו שונה בהשוואה לגרסאות האחרות, UbiSoft החליטה לנצל את הקישוריות בין GameCube ל-GameBoy Advance. הזדמנות זו כבר נבחנה ב"פנדורה מחר", ולכן אינה מייצגת שום דבר חדש עבור הסדרה. אולם גם הפעם התוצאה הסופית בהחלט אינה משביעת רצון. ה"קישוריות" הידועה לשמצה מסתבר שהיא רק כמה פיצ'רים נחמדים כמו האפשרות לצפות בהודעות OPSAT ישירות על מסך ה-GBA, או יכולת להסתכל על כמה מפות, ולבסוף להסתכל על הנוף של המיקרו-מצלמה במחשב הנייד שלנו. הכל מאוד נחמד, אבל בסך הכל זה לא שוקל כמו חוסר במצב מקוון, בכנות.

אנחנו יכולים לומר בבטחה ש-UbiSoft נתנה לנו עוד משחק נהדר. Splinter Cell מוכיח לא רק כאבן יסוד בז'אנר Stealth Action, אלא גם סאגה רעננה מאוד ואחד המשחקים הטובים ביותר שקיימים ב-Nintendo GameCube. המגזר האודיו-ויזואלי שופר באופן אקספוננציאלי, תוספת מצב שיתוף הפעולה היא משב רוח רענן, כלי נשק חדשים ופריטים חדשים הם הלב של המשחקיות של המשחק הזה ו-10 הרמות הכוללות של תורת הכאוס יעסיקו אותנו לפחות 12-14 שעות. הליטוש האחרון הוכנס למצלמה, ועכשיו זה עובד כמו קסם. עם זאת, נותר ברור שבשל החתכים לרמות, הגרפיקה ומעל לכל מצב האונליין, גרסת ה-Gamecube הזו של Chaos Theory נותרה החלשה ביותר בקבוצה.

מִקצוֹעָן:
• המגזר האודיו-ויזואלי בראש
• מצב שיתוף פעולה
• AI משופר משמעותית

נֶגֶד:
• עיצוב ברמה משופרת
• חלק מהאפקטים חתכו
• מצב מקוון חסר

כשהמצב נהיה קשה

כפי שכבר הוזכר בהתחלה, חפצים וכלי נשק הם הגיבורים האמיתיים של Splinter Cell לבסוף ניתן יהיה להשתמש בסכין מלחמה, בסגנון רמבסק מלא. הסכין תשמש למספר פונקציות, למשל פתיחת שבילים חדשים על ידי חיתוך קירות נייר, איום או החלקה נעימה יותר כלאחר יד לתוך עורק הצוואר של האויב התורן. לפני תחילת כל משימה, בתדריך, ניתן יהיה לבחור את סוג הציוד ללבוש. אנו יכולים לבחור באספקת "התגנבות", לכן סכין, רובה צלפים, אקדח, או "תקיפה" אגרסיבית יותר, עם מקלע ורימונים. ישנה גם תצורה שלישית הכוללת שימוש באובייקטים וכלי נשק השימושיים ביותר ברמה שלפניו, הוחלט אוטומטית על ידי המעבד. לגבי תחום הגרפיקה, אנו יכולים לומר בביטחון כי אנו עומדים בפני אחד המשחקים היפים ביותר שהופיעו אי פעם ב-Gamecube, והוא מצליח לדחוף את החומרה לגבולותיה. עם זאת, רוב הרמות שונו מעט בהשוואה למקבילו של Xbox כדי להציג את הסביבות בצורה הטובה ביותר.

בכל הנוגע לגרפיקה, אנו יכולים לומר בביטחון כי אנו עומדים בפני אחד המשחקים היפים ביותר שהופיעו אי פעם ב-Gamecube.

כשהמצב נהיה קשה

רוחב רמות המשחק נראה, בהשוואה, די קטן. הפרטים הקטנים מסביב גם בוטלו כדי לא להכביד יותר מדי על המנוע הגרפי. נראה ברור כיצד תוכנתה במקור Splinter Cell Chaos Theory להפיק את המרב מחומרת ה-Xbox, רק כדי להיות "מותאמת" לקונסולות אחרות מאוחר יותר. עם זאת, נראה שהבחירה בריטוש היא נכונה בהתחשב בכך שבהשוואה לגרסת ה-Xbox אין הבדלים גדולים בהשפעה החזותית הכוללת, אולם על חשבון פחות חופש תנועה במשחק. בגרסת Verdecrociata ניתן היה לחצות את הרמות על ידי בחירה מתוך מספר מסלולים, בעוד שב-GameCube, ברמות מסוימות, הכל הרבה יותר ליניארי, לרעת מבנה ההתגנבות של המשחק. עם זאת, מגזר האודיו נשאר בראש, ותומך ב-Dolby Pro LogicII תקף מאוד. אפקטים, דגימות ומוזיקה מטופלים בצורה מקסימלית. כמות הרעשים והצלילים מרשימה, ומתאימה היטב למשחק מהז'אנר הזה. למעשה, מדי פעם סקטור האודיו הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק. ה-AI המתוחכם של דמויות האויב יכול למעשה לשמוע ולזהות כל רעש קטן שאנו עושים. בריצה ובמחבוא עלינו להיזהר מאוד לא להפיק שום סוג של צליל שניתן לזהות, אחרת נהיה נתונים ללא הפוגה לאש האויב. מערכת ההתראה, לאחר שהתגלתה, יעילה לעזאזל יותר מאשר בפנדורה מחר, שבה לאחר זמן נתון חזרו האויבים לסיור הרגיל שלהם. בתורת הכאוס הם חוקרים, חוזרים על עקבותיהם, מתקשרים אחד לשני, מגיעים בקבוצה, נפרדים ומקיפים אותנו עד שהם מצליחים להוציא אותנו החוצה.

תורת הכאוס ב-PS2

גרסת ה-Playstation 2 של הפרק האחרון בכיכובו של סם פישר לא הייתה יכולה לפספס, וניתן להעריך את התוצאות כטובות אך לא יוצאות דופן. עשר הרמות המוצעות במונוליט השחור של סוני נהנו גם משינוי מבנה בהשוואה למקבילו של ה-Xbox, כדי להתאים לעוצמת החומרה הנמוכה יותר. התוצאות באו לידי ביטוי בחללים צרים יותר וברמות פחות מורכבות, ולכן מפחיתים את האסטרטגיה ואורך החיים של הכותרת. כך גם מנקודת מבט טכנית, שבה המשחק עבר מספר "חתכים" (במיוחד בכל הנוגע לניקוי וידאו וניהול מקורות אור) גם אם התוצאה עדיין נשארת טובה. בניגוד לגרסת ה-Gamecube, ובאותה מידה ל-Xbox one, יש במקום זאת מצב מקוון, שמאשר את איכותו של כותר, אשר עם זאת, אינו מוצא את הביטוי המקסימלי שלו ב-Playstation 2, למרות שנותר בלתי ניתן לפספס עבור כל חובבי הז'אנר.