ברוך שובך, ליאון
כידוע, בקו העלילה של Resident Evil 4 רואים את חזרתו לזירתו של ליאון פ. קנדי, ששרד את הפרק השני בסדרה וכיום הוא סוכן של השירותים החשאיים של ארה"ב, העוסק בחיפושים אחר בתו של הנשיא, נחטף ומוסתר בכפר מסתורי בספרד. מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים בתיאור העלילה וההיבטים העדינים יותר של ההפקה של קאפקום (עליהם אנו מפנים אתכם ל-סְקִירָהשל גרסת ה-Gamecube המקורית), בואו ניגש ישר ללב העניין, כלומר לאיכות היציאה. ברמה ויזואלית למהדרין, Resident Evil 4 מצליח לחרוג אפילו מהתחזיות האופטימיות ביותר, ומציג קוסמטיקה שמותירה מעט מאוד חרטות למרות הפער הטכני הבלתי מעורער בין שתי הפלטפורמות. הדגמים המצולעים המצוינים של הדמויות על המסך כמעט ללא שינוי, עם אויבים מפורטים המצוידים בסט אנימציה קולח ומציאותי ולאון בצורה נהדרת, שרמת הפירוט שלו מצוינת מכף רגל ועד ראש, במידה טובה של הגוף השלישי. צפה בתכונה של המשחק.
גרסת ה-PS2 של Resident Evil 4 לא מתקשה לבסס את עצמה כאחת היצירות המרשימות ביותר מבחינה ויזואלית בכל סצנת המשחקים של סוני
ברוך שובך, ליאון
דיון חיובי באופן דומה - גם אם בטונים פחות נלהבים - ראוי לגזרת הטקסטורה, שתמיד היה עקב אכילס של הפלטפורמות הרבות ב-PS2 ולפעם אחת ממש לא מושחת מהמעבר לחומרה של סוני: הגדרה נמוכה יותר נראית ללא ספק, אבל בהחלט לא. לרמות הדרסטיות שנבאו על ידי הפסימיים ביותר, אכן. החתכים המשמעותיים והמוחשיים ביותר נגעו במקום לגודל המצולע של ההגדרות ולאויבים הגדולים ביותר, וכתוצאה מכך שניהם נראים פחות מרהיבים, אם כי עם תנודות משמעותיות בין מקרה אחד למשנהו. ראוי לציין גם הגבלה קלה של האפקטים החזותיים וכמה האטות די ספורדיות, כמו גם זמני המתנה מעט ארוכים יותר לטעינה. עם זאת, שום דבר לא סנסציוני, עד כדי כך שגרסת ה-PS2 של Resident Evil 4 לא מתקשה לבסס את עצמה כאחת היצירות המרשימות ביותר מבחינה ויזואלית בכל פנורמת המשחקים של סוני. דובדבן נעים שבקצפת מיוצג על ידי נוכחות של אפשרות מסך רחב אמיתית עם תמיכה בסריקה מתקדמת, בעוד שהמקור ב-Gamecube הציע תצוגה מוגבלת לפורמט תיבת הדואר. בחזית הסאונד, לעומת זאת, יש לשים לב לאיכות נמוכה יותר בשחזור האפקטים, ככל הנראה תוצאה של דחיסה של המשחק על גבי DVD בודד, בשונה משני המיני-דיסקים של גלגול נינטנדו.
לא רק גרפיקה
ברור שההבדלים בין שתי הגרסאות של המשחק לא עוצרים בהיבט הוויזואלי בלבד, אלא משפיעים גם על מגזרים אחרים, שהמוחשי שבהם הוא בהחלט זה הנוגע למערכת הבקרה. גם במקרה הזה העבודה שעשתה Capcom היא יותר ממוערכת, כשהרפידה של PS2 מסוגלת להביא הביתה את הכיכר בלי יותר מדי דאגות, אם נשלל דיוק מעט נמוך יותר בכל הנוגע לכיוון ומבוכה ראשונית במהלך אירועי זריקות מהירים: הכמות והקונבנציונליות הגדולה יותר של המקשים בבקר של סוני עלולות להוביל לשגיאות לעתים קרובות יותר, בעוד שב-Gamecube כפתור ה-A הגדול, ה-B הקטן ורק שני עמודי השדרה היו המרכיבים היחידים במשחק. אבל שום דבר שאי אפשר להתגבר עליו עם קצת תרגול. לאחר ארכיון הדיון המתייחס לשינויים המבניים של Resident Evil 4 ל-PS2 זה, הגיע הזמן להמחיש את חומרי הבונוס המפתים הבלעדיים לגרסת סוני. החל מהתוכן אולי יותר אביזר, כלומר תחפושת חדשה ניתנת לנעילה עבור ליאון (במקרה זה מדי המשטרה שלבשו בפרק השני של הסאגה) וכמה כלי נשק חדשים, ביניהם חייבים להיות תותח הלייזר ההרסני PRL 412 ואבק השריפה הציורי. הוזכר.
האס האמיתי בשרוול של גלגול ה-PS2 של Resident Evil 4 מיוצג על ידי חמש המשימות המרכיבות את מצב הדרכים הנפרדות
עם זאת, לצד פנינים אלו עבור גיימרים הארדקור, נמצא האס האמיתי בבור של גלגול ה-PS2 של Resident Evil 4, המיוצג על ידי חמש המשימות המרכיבות את מצב Separate Ways. ניתן לפתיחה לאחר סיום ההרפתקה הראשית, Separate Ways מאפשרת למשתמש לזרוק את עצמו בחזרה למערכה בנעליה המצומצמות של עדה וונג, כאמור תוך חמישה שלבים אשר, בנוסף למתן דחיפה מהותית לאריכות חיי המוצר, מאפשרים לך לעשות אור על כמה היבטים משניים של העלילה, ולמלא את החורים האלה שהותיר בכוונה את החוט הסיפורי הראשי. מאופיינות ברמת קושי די גבוהה ומסוגלת להעניק לשחקן חופן שעות נוספות של כיף טהור, משימות ה-Separate Ways מצליחות לתת נגיעה נוספת של גיוון לכל דבר, בין אם בשל המאפיינים הפיזיים השונים של עדה לעומת ליאון (מהיר יותר אבל מעט פחות עמיד), אולי בגלל המטרות המוזרות שמכוסות השלבים. בקיצור, תוספת ממש מרשימה, אם כי לא סביר שהיא תהווה תמריץ תקף בפני עצמו להוצאות נוספות עבור בעלי גרסת ה-Gamecube "הישנה".
הֶעָרָה
Resident Evil 4 ב-PS2 מאשר קודם כל את האיכות יוצאת הדופן של יצירת המופת של מיקמי שכבר הוקמה בהרחבה על ידי גרסת ה-Gamecube המקורית, וחושפת את עצמה שוב כאחת מקני החובה המוצקים ביותר של הדור הזה. בנוסף לכך, גרסת סוני באמת מצליחה להדהים עם הטיפול והרצינות של היציאה, שהגיעה באיחור של כמעט שנה, אבל באמת מעולה בכל היבט: למעט כמה פגמים שעדיין נסלחים לחלוטין, Resident Evil 4 ב-PS2 מפצה על החובות הטכניים הבלתי נמנעים והמוגבלים בסופו של דבר עם תוכן נוסף בקליבר ניכר, מה שמביא את הגלגול הזה לרמה כמעט שווה למקור.
- מִקצוֹעָן:
- יציאה מעולה
- משחק מעולה תמיד
- תוכן נוסף משכנע
- נֶגֶד:
- כמה פגמים פה ושם
- זה מגיע שנה אחרי המקור
בתחילה (ובאופן מפתיע) שהוכרז כבלעדי ל-Gamecube, Resident Evil 4 לא התקשה להדגים, עם יציאתו, את אחת הסיבות להחלטה שקיבלה Capcom. מאופיין בסקטור טכני מדהים, נראה היה שהפרק הרביעי בסאגה של מיקמי זועק מהגגות כיצד עיבוד קוסמטי שכזה היה אפשרי רק ובלעדי הודות לפוטנציאל של חומרת נינטנדו. בדיוק מהסיבה הזו, ההכרזה על המרה עתידית לפלייסטיישן 2 עוררה ספקות רבים בקהילת המשחקים, שאף הרחיקה לכת עד כדי תחזיות הרות אסון של יציאה מושפלת ומושחתת בשל המאפיינים הטכניים הנחותים של פלטפורמת סוני. תחזיות נדחו מיד על ידי Resident Evil 4 ל-PS2 שלפעמים הוא באמת יוצא דופן.
