העולם המוזר הראשון ללא אייב
למעשה, בפרק החדש הזה רואים את אייב הטוב, הקמע האמיתי של הסדרה, מונח בצד בפעם הראשונה לטובת ערך חדש מוחלט, צייד הראשים Stranger, המוביל אותנו לגלות צד של Oddworld עם גוונים מערביים מובהקים אשר , למען האמת, מעולם לא ציפינו. מבחינת מכניקת המשחק, החידושים אולי קיצוניים יותר, החל מהאפשרות לסירוגין של צפייה בגוף ראשון ושלישי בכל עת במהלך המשחק, תלוי במה שקורה על המסך (אך גם בטעם האישי) : הראשון כמובן מושלם ללחימה, השני מתאים יותר לקטעי הפלטפורמה ובכלל להסתובב במפה. במציאות הרוב המכריע של ההרפתקה משוחק בגוף ראשון, בהתחשב בכך שההתנגשויות התכופות עם אויבים נהנות מאוד מהרגישות הגדולה יותר בכוונה שהשקפה זו מסוגלת להעניק, או בשל העיצוב ברמה הלא מורכבת מדי, אולם יש ללא ספק המצבים שבהם הדיוק הגדול יותר בתנועות של ראייה חיצונית הוא יסוד, למלוא היתרון של מגוון המשחק.
מערכת הלחימה מציגה זיהומים ברורים ממשחקי התגנבות (פשוט תסתכל על המכ"ם המופיע בפינה השמאלית התחתונה של המסך, המציין את מיקומם של האויבים והחרוט החזותי שלהם), ומעדיפה בבירור גישה זהירה ומנומקת, ולא מעודד את השחקן לזרוק את עצמו למערכה. מערכת הניהול של הנשק, או ליתר דיוק של הנשק, מקורית מאוד, בהתחשב בכך שהזר הטוב יעמוד לרשותו רק הקשת שלו, תוך שהוא יכול לבחור מתוך מגוון של תשעה סוגים שונים של תחמושת, הכל ניתן למצוא בין המכרסמים והחרקים הקטנים שהרמות השונות מלאות. הבנתם נכון: החיות הקטנות הן משאבי המלחמה היחידים שלכם ותצטרכו ללמוד לנצל את המוזרויות השונות שלהן כדי להמשיך בהצלחה את ההרפתקה (למשל, ישנם חרקים שכאשר משוגרים נגד האויב, עוטפים אותו במעין פקעת ולקבוע אותו, ולאפשר לך ללכוד אותו בקלות, או סוג של דורבן שגורם נזק הודות לקולמוסים שלו, וכל אויב פגיע פחות או יותר לכל אחד מהם),
מערכת הניהול של הנשק, או יותר נכון של הנשק, מקורית מאוד, בהתחשב בכך שהזר הטוב יעמוד לרשותו רק הקשת שלו.
למדוד את השימוש בהם במשורה בהתחשב בעובדה שתהיה לך כמות מוגבלת זמינה, לפחות בתחילת ההרפתקה, ועצור כדי לחמוס אותם וללכוד אותם למקרה שיגמר לך הכסף. לאור הספציפיות הגבוהה של האפקט המיוצר על ידי כל אחת מהחיות הללו, המפתחים יישמו בחוכמה גם את האפשרות להעמיס 2 סוגים שונים על הקשת בו זמנית, שכל אחד מהם מוקצה לאחד מהטריגרים האנלוגיים, כדי שלא לאלץ לשחקן גישה רציפה לתפריט בחירת התחמושת במהלך הקרבות הכי כאוטיים. עם זאת, באופן כללי, מערכת הבקרה כולה הוכיחה את עצמה כנוחה ואינטואיטיבית מספיק, למרות התצוגה הכפולה לניהול, למרות שלא הערכנו את העובדה שהמשחק בוחר אוטומטית את האדם השלישי במהלך פעולות מסוימות של השחקן (כגון בעת לכידה פושע), מה שיוצר את אותו רגע של בלבול שיכול להיות קטלני גם במצבים הקריטיים ביותר.
חגיגה לעיניים
בעבר, תושבי Oddworld התבלטו בשימוש המופתי שלהם בגרפיקה דו מימדית, וגברו על גיימרים לא רק בזכות הכישורים הטכניים המסוגלים שלהם, אלא בעיקר בזכות הסגנון המובהק שלהם, המסוגל להעניק להגדרות ולדמויות משהו מאוד מיוחד. קֶסֶם. לבסוף (אחרי חצי הכישלון של אודיסיי של מונק) היכולות הללו מצאו את המוצא הנכון בהקשר תלת מימדי לחלוטין, מה שהופך את Stranger's Wrath זה לאחד הכותרים המפוארים ביותר מבחינה גרפית הזמינים לקונסולת הצלבנים של מיקרוסופט. הכל נוצר בהקפדה ובטעם אובססיבי, והפשטות לכאורה שבה המנוע טוחן טונות של מצולעים ומרקמים מאוד מפורטים היא באמת מדהימה, ומותירה אותנו פעורי פה עם סביבות תוססות ושופעות ודגמי אופי שמקסימים במקוריות ובעיצוב שלהם, וש בתנועה נראה כאילו הם יכולים לעזוב את המסך בכל רגע. אנו עוברים מהאטמוספרות השוממות של המדבר, עם הערים הדלילות שקוטעות את המונוטוניות הנראית לעין של הקניונים והקרחות, אל היערות הירוקים המעוטרים במשחקי אור מרהיבים, וכל זאת מבלי להסגיר מעולם את המשיכה הבלתי ניתנת לטעות בה שהפכה את תושבי אודוורלד לכל כך מפורסמים.
הפשטות הנראית בה המנוע טוחן טונות של מצולעים ומרקמים מאוד מפורטים היא באמת מדהימה
חגיגה לעיניים
עם זאת, דיון פחות חיובי בהחלט לגבי תחום הסאונד, המאופיין באפקטים ממוצעים וליווי מוזיקלי תקף הכולל, שהולך טוב עם אווירת המשחק, אם כי הוא נוטה להיות מעט חוזר על עצמו, ואשר מסתגל בדינמיקה עם מה שקורה על המסך. הבעיה האמיתית, לעומת זאת, טמונה בדיבוב, שלמרות פרשנות טובה של הדיאלוגים פוגע בחלקו בחוויה בשל מנעד מצומצם מאוד של קולות, בין היתר "מלוכלך" על ידי דחיסה מוגזמת שנותנת לכל העניין תוצאה לא נעימה בעליל .
בחזית אריכות החיים, ראוי להזכיר משך שניתן לכמת בין 18 ל-20 שעות משחק, בהחלט ערך גבוה יותר מהממוצע של משחקי FPS אחרים (למרות ש- Oddworld Stranger's Wrath זה לא בדיוק יריות בגוף ראשון קנוני) עם זאת, יש מעט תמריצים לאסוף אותו לאחר סיום, והחוסר המוחלט של כל מצב מרובה משתתפים מורגש בהכרח.
הֶעָרָה
Oddworld Stranger's Wrath מצליח לשקם לחלוטין את התהילה של הצוות של לורן לנינג לאחר הופעת הבכורה הבינונית בתלת מימד עם Odyssee של Munch, מתגלה כמוצר מעודן ותקף כמעט מכל נקודת מבט, עם כמה שיאי מצוינות בהחלט בתחום הגרפי. ראוי לציון. זה חבל רק על כמה בעיות קלות, כמו תחום הסאונד שנהרס בגלל דיבוב לקוי, התועלת המוגבלת של תצוגת גוף שלישי, או היעדר מוחלט של מצב מרובה משתתפים, שמשפיעים בהכרח על שיקול הדעת הכולל, אולם מבלי להשפיע יתר על המידה על איכות של כותרת שללא ספק נמליץ לכולם, עם הסתייגות של היעדר דיבוב באיטלקית.
- מִקצוֹעָן:
- מבחינה גרפית ממותה
- משחק מקורי ומהנה
- השראה ואוצרת לפי מסורת Oddworld הטובה
- נֶגֶד:
- הסאונד לא עומד בקנה אחד
- מרובה משתתפים נעדר לחלוטין
- ניתן היה להשתמש בתצוגת גוף שלישי טוב יותר
גורל מוזר של תושבי Oddworld. לאחר שתרמו להטבלה העולמית של ה-Xbox עם Oddworld: Oddysee של Munch, הם חזרו כעת לשוק עם הקונסולה הצלבנית כעת במורד שדרת השקיעה, מוכנה לפנות מקום לחילופי הדורות הממשמשים ובא. אבל אם התואר הראשון הרים גבות, וגרם לרבים לחשוש מאידיוסינקרטיה מסוימת של הצוות בראשותו של לורן לנינג עבור הממד השלישי, הזעם של Oddworld Stranger's Wrath משקם אותם לחלוטין, ומצליח להעביר את כל הקסם והקסם של היקום של אייב ושל לוויה. אבל בלי לוותר על התהפוכות והמהפכות האלה שלנינג הרגילה אותנו אליהן בעבר, הן מבחינת משחקיות, תפאורה והן מבחינת הגיבור.
