ה-urbz נמצא בבית
פרק זה של סאגת סימס האינסופית נשען גם הוא על המערכת האנושית-ניהולית שעשתה את הצלחת הסדרה בשנים האחרונות. גיבורי המשחק יהיו אתם, בכל המשמעויות שיכולות להיות לביטוי הזה, ברגע שמשחק חדש יתחיל תתבקשו לספק סדרת מידע כדי לאפיין בצורה הטובה ביותר את עמיתו הוירטואלי, לבוש, שיער, צבע עור, גלגל המזלות. שלט, יום הולדת, זה ועוד הרבה יותר כדי להפוך את מערכת היחסים בין האני האמיתי שלך לבין האני המיניאטורי הדיגיטלי שלך למרתק יותר. ברגע ששלב התצורה הראשון של המשחק יסתיים, תמצאו את עצמכם מוזלפים על גג בניין כדי לבצע את מה שיוסבר לכם בתור העבודה הזמנית שלכם: שטיפת חלונות. אם מעולם לא שיחקת ב-The Sims, בהתחשב בהתחלה הפתאומית, התחושה הנפוצה עשויה להיות שנורתה בתותח בעולם לא מסביר פנים שבו אנשים מדברים בשפה לא מובנת וממשק התפריט עצום מכדי להיטמע. השחקן הלא מנוסה יזדקק לכמה שעות כדי להבין איך מכניקת החיים של urbz עובדת, בעוד שהשחקן המנוסה יזהה פרמטרים וחטיפי אנרגיה בעלי משמעות ברורה. המשחק מדמה בכל דרך חיים של בן אדם "משותף", גורם הזמן מסמן את קצב הימים שמתחלפים בין יום ללילה, עם חלוף הזמן למקביל הווירטואלי שלנו יהיו יותר ויותר צרכים דחופים מהם עצמו כדי שיוכל להמשיך לבצע את עבודתו. במילים פשוטות, במסך העליון של ה-DS יהיו שורה של פרמטרים פיזיולוגיים (צפייה בטלוויזיה, שינה, ישיבה, יציאה לשירותים, כביסה, אוכל,...) שיעברו ממקסימום למינימום ערך ככל שהזמן מתקדם וכתוצאה מכך תלונות קולניות של הגיבור. בשלב זה, בהתאם לגורם החסר, תצטרכו לחפש חדר אמבטיה, מיטה או טלוויזיה כדי "להטעין" את חטיף האנרגיה שלכם ולהמשיך במשחק. 50% טובים מהמשחק מבוססים על הביוריתמים שלך, כאשר urbz מוצא את עצמו גורם עם רמה נמוכה הוא למעשה יסרב לעשות שום דבר אחר (זה יביא את סרגל התסכול האמיתי שלך לרמות קריטיות ביותר מהזדמנות אחת) . ב-50% הנותרים תהיה לך הזדמנות לבצע משימות משנה מסוימות כדי שתוכל להתקדם במהלך ההרפתקה, לפתוח מיקומים ועבודות חדשות שיאפשרו לך לשלם את שכר הדירה של הבית, לרהט אותו ולהעלות את רמת נוחות באמצעות התקנת דוודים ומערכות נגד גניבות. העבודות במשחק הן לא יותר מעשרה מיני-משחקים המאפשרים לך לוודא כסף בזמנים קבועים מראש של היום מבלי שתצטרך להיות רחוק מהבית שלך להרבה זמן (שטיפת חלונות לא לוקחת יותר משלוש שעות, כשאתה מחליט לצלם כמה סלים לא ניקח יותר משעתיים מזמננו היקר) בניגוד לפרק הראשון של הסימס שבו בקבלה לעבודה נעדרת מהבית במשך כל שעות העבודה; במקום עבודות, לכן אנו יכולים לראות בהן יותר כבידור מהנה ורווחי לשחק עם הסטיילוס. עם זאת, כמו בכל חברה, כדי לעשות עבודה מסוימת (כדי לפתוח אותה, מבחינת משחקי וידאו) יהיה צורך ללמוד קורסים תיאורטיים באוניברסיטה בעיר וכך להעלות את רמת הידע של האדם. אלמנט נוסף שתמיד אפיין את הסימס מיוצג על ידי הדיאלוגים בין דמויות, בגרסה הניידת הזו אנו מציינים בשמץ של חרטה שכדי להפוך את אהדת ה-NPC לטובתנו, אנחנו רק צריכים לזכור את הנושאים האהובים עליו ולהמשיך בשיגעון. להציע לו אותם ברגע שנקבל את ההזדמנות ועד שנשיג את המטרות שלנו.
מיני עולמות
הפריסה הגרפית של The Urbz סולידית ונבדקה כבר מגרסת ה-GBA הקודמת, אנימציות, צבעים, אפיון הדמויות וההגדרות, מנוע גרפי ומיני-משחקים, הכל נראה תפור למיני-עולם הזה שנוצר על ידי מתכנתי Griptonite, אפילו אם האוויר המטרופוליטן שהמשחק היה רוצה לשדר הוא מעט נמוך יותר מגרסאות הקונסולות הביתיות שמלאות הרבה יותר בתרבות רחוב עם ציורי קיר לאורך חומות העיר. תחום הסאונד גם מגן על עצמו היטב עם סדרה שלמה של צלילים המיועדים לדמות ונושאים מוזיקליים מאוד "אורבניים" שמלווים את צעדינו במיניופוליס.
נשארת עם טעם רע בפה מחוסר השימוש כמעט מוחלט במסך המגע
עד לנקודה זו היתרונות של המשחק ואם הסקירה תסתיים כאן ללא ספק נוכל לדבר על מוצר טוב, במציאות החיסרון הגדול ביותר של המשחק הוא זה של לא לנצל בשום צורה את הפוטנציאל שמציע המחשב הנייד החדש של נינטנדו. הסטיילוס משמש אך ורק עבור המיני-משחקים (ואפילו לא עבור כולם), אחרת הצלב האנלוגי משמש תמיד גם כדי לנוע בעיר וגם כדי לנווט בתפריטים. ההבדל האמיתי היחיד מגרסת ה-GBA הקודמת הוא, הודות למסך הכפול של ה-DS, הנוכחות בו זמנית של מסך המשחק ותפריטי המשחק המאפשרים סקירה הרבה יותר על מה שאנחנו עושים. לכן הזדמנות שהוחמצה עבור Electronic Arts לנצל את המוזרויות של ה-DS על ידי הפקת משחק שמוסיף מעט או כלום למשחק שיצא לאחרונה ב-Game Boy Advance.
הסימס מבצעים את הופעת הבכורה שלהם ב-DS ואם מצד אחד אתה לא יכול שלא להיות מרוצה מהמורכבות והטיפול במוצר, מצד שני אתה נשאר עם טעם מר בפה מהחוסר הכמעט מוחלט של שימוש במסך המגע. המסך הכפול עוזר בצפייה בו זמנית באזור המשחק ובממשק התפריט לחוויית משחק טובה יותר. לשאר, השכבה הקלה של תסכול תמיד שוררת עקב הבקשות המתמשכות והאינסופיות של האלטר-אגו הדיגיטלי שלכם לגבי צרכיו העיקריים. אם אתם חובבי הסדרה ולא קניתם את גרסת ה-GBA בוודאי תאהבו אותה, אם אתם מצפים למוצר ראוי למהפכה שהביאה ה-DS, פשוט הורידו את הדירוג שלכם בנקודה אחת.
- מִקצוֹעָן:
- יפה מבחינה גרפית
- משימות משנה מגוונות ומהנות
- מאוד להתאמה אישית
- נֶגֶד:
- חוסר שימוש כמעט מוחלט במסך המגע
- לפעמים הסביבה היא פחות עירונית ממה שמתיימרים
- הקצב הפיזיולוגי המהיר של הדמות הופך למתסכל
פעם הייתה משפחה, היא הייתה חלק מאוכלוסיית הסימס ובנתה את ביתה ואת צאצאיה במקום שבו היו פעם רק אדמה ושפשוף. הרהיטים הגיעו, בריכת השחייה בגינה ופנסי הרחוב בחניה, אורגנו מסיבות ומפגשים עם השכנים בחיפוש נואשות אחר הנפש התאומה שלהם, ואז הגיע תור הילדים והם גדלו עד שהלכו אוּנִיבֶרְסִיטָה. עכשיו הסימס כבר לא גרים בפאתי העולם, הם השתלבו בערים הגדולות ומוצאים את עצמם נאבקים בבעיות הקטנות הרגילות של חיי היומיום. זהו הסיפור של האורבז והעיר המטרופולינית מיניופוליס...
