מסיבת הטלוויזיה של ריימן רייבינג רבידס

אחרי כמה פרקים מוצלחים למדי, בפלטפורמות שונות (הבכורה התקיימה ב-1995, באטארי יגואר לא פחות!), ריימן הפך לשם נרדף לפלטפורמות ולצבעים עזים. הסדרה לא סבלה במיוחד מהמעבר לתלת מימד, והמשיכה לייצר כותרים באיכות טובה שעם זאת כבר לא היה הרבה מה לומר. המפתחים ב-Ubisoft הרגישו צורך "להתנתק", אולי הודות לספין-אוף, ובניצול שחרור ה-Wii עלה בדעתם ליצור משחק מסיבה הכולל את ה"רבנים", ארנבות שהם מטורפים ככל שהם טיפשים. Rayman Raving Rabbids היה חלק ממערך ההשקה של קונסולת נינטנדו החדשה, אך במקביל היא הוסבה לפלטפורמות אחרות ובכל מקרה נחל הצלחה גדולה, עד כדי כך שהיא הפיקה שני סרטי המשך שהגיעו גם לטלפונים ניידים בזכות ל-Gameloft.

ברגע שהתחיל,מסיבת הטלוויזיה של ריימן רייבינג רבידסמעמיד אותנו מול מסך בחירת המיני-משחק: בהתחלה יש רק אחד זמין, בדיוק כפי שאתה יכול להשתמש רק באחד מהארנבים המזיקים. כדי לפתוח גם מיני-משחקים וגם דמויות, עליך לאסוף מספר רב של גזרים ולהוציא חמישים עבור כל "רכישה". בין המוזרויות של המשחק יש בהחלט את מערכת הבקרה, שתלויה בכפתור 5 בודד, גם אם המכניקה משתנה בכל פעם; ובאמת יש משהו לכל הטעמים, עם הפניות ברורות למשחקי הווידאו המפורסמים ביותר בכל הזמנים. במיני-משחק הראשון, למשל, מוזכר Puzzle Bobble: נמצא את עצמנו באוויר ונצטרך לירות בועות כלפי מעלה, לשנות את כיוון התנועה בכל פעם, כדי להציל את החברים שלנו שנופלים. במקרה אחר, נתמודד מול ארנב ענק במשחק אגרוף בסגנון Super Punch-Out, וכדי להתנגד לו נצטרך ללחוץ על כפתור ה-5 כשהעיגולים על המסך נכנסים זה לזה. במיני-משחק "שבעת הימים ארנבים" נמצא את עצמנו במקום שוחים באוקיינוס ​​תוך הימנעות מדגים גדולים ככל שהם מסוכנים, משנים את כיוון התנועה שלנו על סמך התנועות המעגליות של הארנב בלבד. למרות מערכת הבקרה הפשוטה, האפליקציות השונות די מבדילות ורמת האתגר גבוהה מאוד. יתר על כן, מערכת ה"תגמול" עם איסוף גזר היא הדבר הטוב ביותר כדי לעודד אותנו להגיע לרמות המתקדמות יותר. לכך עלינו להוסיף את נוכחותם של הרבנים השונים, בעלי חזות מצחיקה: זה שמחקה את הנסיך הפרסי, החייל מ-Ghost Recon, הלוקאלייק של פרופסור לייטון וכו'.

מסיבת הטלוויזיה של ריימן רייבינג רבידסזהו מוצר שמבסס את המשיכה שלו מעל הכל על הומור חזותי, ובמובן הזה הוא פוגע במטרה בלי יותר מדי בעיות: עיצוב הארנבים מוצלח מאוד, רמת האנימציה דיסקרטית אבל המיקומים הם במיוחד. לעשות את ההבדל, עם הצבעים שלהם והמבנה שלהם שונה בכל פעם. אין ספק שיש כמה מיני-משחקים מוצלחים יותר מאחרים, אבל ההבדל אף פעם לא עצום. וזה נחמד לראות שהמפתחים השקיעו מידה מסוימת של מאמץ ביצירת הסאונד, עם מוזיקה ממש יפה, שיותר ייחודית מאשר נדירה, מוסיפה חיים ועומק לאקשן. מיותר לדבר על מערכת הבקרה: היא מבוססת על כפתור בודד, עם תגובה די מהירה לכניסות.