מִןאנדר חבצלות: Quietus of the Knightsדיברנו איתך בפעם הראשונהבמבחן בינואר, נשאר מופתע מהעבודה המצוינת שנעשתה על ידי האולפן היפני Live Wire ושומר לעצמו את הזכות לאמת את הספקות המעטים עם המשחק השלם. אנחנו חוזרים היום לא רק כדי לאשר את הדברים החיוביים שמצאנו לפני חודשים, אלא גם כדי להפיג את שני הספקות היחידים שדווחו בכתבה ההיא: אנו עומדים בפני מטרוידוואניה מצוינת, שאחרי השעות הראשונות נפתחת למפה נרחבת מאוד, מלא סודות, סיומים מרובים לגלות ולהרוויח, רמת קושי שעולה בהדרגה מבלי להפוך לבלתי אפשרית וסיפור טרגי יותר ממה שהנחתו כבר הציעו. יש לו פגמים, אולם בסך הכל מדובר במטרוידוואניה שאנו ממליצים בהחלט לחובבי הז'אנר. אנו מספרים לך את ההתרשמות שלנו בסקירה של אנדר חבצלות: שקט האבירים.
ממלכת טמאים
אנדר חבצלותמתרחש בממלכת פיניס, שנפלה לחורבה עקב גשם הנקרו המסתורי שהפך את כל מי שבא עמו במגע לטמא: יצור מעוות ועוין, שתכונותיו דומות במקרים נדירים לאלו של בני אדם ( או חיות ) של תקופה אבל באחרים זה מיזוג גרוטסקי של כמה אלמנטים. איש, מלבד הוסטלים, אינו מסוגל להתמודד עם המגפה הזו ואנו נצא למסענו בנעליו של אחד מהם. זוהי ילדה קטנה, אילמת ומלווה ברוחו של אביר שחור: נראה שאף אחד מהם לא זכר בעברם, ולכן המטרה להגיע לסוף הממלכה היא לא רק לחפש את הוסטל הראשון והאמיתי. אלא גם להבין מי הם ומה המשימה שלהם. הרפתקה, אם נרצה להגדיר חציית ארץ מתה מלאה בסכנות בלבד, שתוביל אותם לגלות הכל גם על עצמם וגם על ממלכה שמסתירה הרבה יותר ממה שנדמה.
כלול בצורה מושלמת בקנונים של פנטזיה אפלה,la storia di Ender Lilies: Quietusשל האבירים אפשר לומר שזה הזכיר לנו את הטרגדיה של הולו נייט, עם ההבדל המהותי שבעוד שהעבודה של צוות צ'רי השאירה מקום מינימלי ומדי פעם לחיוכים, כאן לא נמצא כאלה. כל הנרטיב נשען על הדרמה ואינו מתרחק משם, שוקע שורשים עמוקים יותר ויותר ככל שאנו ממשיכים לגלות את האמיתות הנסתרות של ממלכת פיניס. יש אסוף טוב, למסע הזה שנראה שאין לו? יכולנו להגיד לך שכן, בלי לתת ספוילרים, אבל הכל תלוי במושג "שמח". כדי ליצור ניגוד חזק למה שאנו חווים יש פסקול יפהפה, לעתים עדין עד כדי דיסוננט למה שאנו חווים ועם זאת, בו זמנית, אף פעם לא ממש במקום. עם זאת, הכיוון האמנותי, בתורו בעל השפעה רבה, מתרכז סביב דמותם של המושגים הגיבורים כמו תקווה, טוהר ותמימות, בניגוד לשחיתות המשתוללת, אך מראה לנו את העולם כפי שהוא לאורך עליבותו. בסך הכל, המגזר הטכני/אמנותי של Ender Lilies: Quietus of the Knights בולט ונשאר טבוע, מזכיר, אם כי מרחוק, את היצירות של Vanillaware.
נשמות הנופלים נלחמות עבורנו
ל-Ender Lilies: Quietus of the Knights יש מכונאי כמעט ייחודי שהצלחנו להתנסות איתו, לאחרונה, באונינאקי: מכיוון שהגיבורה היא ילדה, לא יעלה על הדעת שהיא תוכל להילחם לבד. וזו הסיבה, הודות לכוחותיה הוסטאליים, היא יכולה לטהר כמה מאויביה המובסים כדי להילחם לצדה. האביר השחור הוא יוצא דופן, הוא קיים מההתחלה והסיבות לנוכחותו יוסברו לאורך הסיפור, בעוד שכמו לגבי כל האחרים תצטרך להביס אותם ואז לגייס אותם: ההיבט המעניין הוא שלא כולם בוסים יועמדו בדרכך, ויאלצו אותך להביס אותם. אכן, אם לומר את האמת, צריך מעט מאוד כדי להגיע לסוף המסע אבל זה אומר להחמיץ חלק גדול מהחוויה. עם זאת, אנחנו מדברים על metroidvania, חקר ומעקב לאחור הם הבסיס לחוויה, כך שאם מצד אחד נכון שניתן לסיים את המשחק תוך מספר מועט של שעות, מצד שני התוצאה המיידית ביותר נגיע achieve הוא גם הפחות מספק ומאפשר לנו בקושי לרפרף על פני השטח של Ender Lilies: Quietus of the Knights.
בוס ומיניבוס, היחידים שניתן לטהר, מנקדים את המפה ואינם תמיד צפויים. לפעמים אולי נבין שאנחנו צריכים להתמודד עם מאבק מאתגר בגלל נוכחות של נקודת שמירה מיד לפני או הרחבה של אזור - אתה יודע, נכון? אותם אזורים מאוד גדולים וריקים שצועקים "קרב בוס" מכל פיקסל. אולם אחרים, וזה נוגע בעיקר למיניבוסים, מופיעים לפנינו לפתע, הודות לעובדה שהם זהים לאויבים משותפים: כשאנו רואים את פס הבריאות האדום ושם מופיע, זה הרגע שבו אנו מבינים שיש לנו לעבוד קשה מהרגיל. טיהור אויב פירושו השגת כוחו בקרב, בצורה של רוח רפאים שניתן להזעיק שתבצע את המתקפה המצוינת. יש משהו לכל הטעמים ולכל האסטרטגיות, החל מקסם, לרעל, ועד להתקפות תגרה ומטווחים.
אנחנו יכולים לצייד שני סטים של שלוש מיומנויות כל אחד, אבל יש צורך לפקוח עין על המטענים, מכיוון שלכל רוח רפאים, או נשמה אם אתה מעדיף, יש שימוש מוגבל במיומנות שלהם: זה הופך את המאבק למנומק יותר במיוחד עם הבוס בפועל קרבות, כי בכל השאר אנחנו חייבים להודות שסמכנו על האביר השחור וכמה התערבויות ספורדיות של הדמויות האחרות. Ender Lilies: Quietus of the Knights מציע לכם ניסויים מתמשכים ושינוי קצב מתמיד בכל הנוגע לביסוס אסטרטגיה, אולם ביקורת קטנה שעלינו להעלות היא בדיוק זו: כמות המיומנויות המוגזמת גורמת לכך שלא נעשה שימוש ברבים, או שהם חסרי תועלת, ומצד שני ניתן להתמודד עם כל האויבים הנפוצים, למעט כמה יוצאי דופן, "קשוחים". זה לא אומר שהמשחק עצמו קל, להיפך, פשוט פחות פתוח לגיוון ממה שציפינו, למרות כמות הכוחות לגילוי ושימוש.
דומה למה שנראה באביר חלול, אפשר לשנות מיומנויות ומזכרות, כמו גם לחזק את רוחנו, רק ברגעי מנוחה: בין אם זה ספסל, כיסא, מיטה או כל דבר שיועד לתפקיד, כאן נוכל לקחת רגע לנשום, לארגן את עצמנו ולעבור במהירות מנקודת שמירה אחת לאחרת במקרה הצורך. השרידים שהזכרנו זה עתה הם חפצים שניתן למצוא במהלך המסע שיעשו את ההבדל בין חיים למוות, כשהם מצוידים: אנחנו לא יכולים לשים כמה שאנחנו רוצים, יש לנו מספר מסוים של משבצות (ניתן להרחבה על ידי מציאת, שוב, אובייקטים ספציפיים ) ובהתבסס על אלה מחליטים כיצד להתערב על הוסטל ועל הנשמות המלוות אותה: חלק מורשי הירושה משפיעים עליה ישירות, למשל כאלה שמגבירים את האפקטיביות או את מספר התפילות המרגיעות שבאמצעותן ניתן לרפא את עצמך, אחרים במקום זאת הולכים אל לעבוד על הכוח של התקפות או על מספר הטענות המיומנות, אחרות, אם כי נדירות, נחוצות כדי לעבור באזורים מסוימים כמעט ללא פגע. במובן זה, ניהול ציוד מאוזן ושימושי יותר ממספר המיומנויות המוגזם שהוזכר לעיל, כי במיוחד כאשר אנו צריכים להתמודד עם קרב בוס יש צורך להבין מה יכול לעשות עבורנו באותו מצב ספציפי.
ניתן להחיל טיעון דומהשדרוגים: כדי לשפר רוח בודדת, יש צורך בסוגים שונים של זיהומים, הנאספים בעולם המשחק - כך ששוב החקירה מודגשת מאוד. בהתחשב בכמות המיומנויות, בעלות השיפור שלהן ובעיקר בעובדה שלא ניתן למקסם את כולן, יש צורך לנהל זאת בצורה מדויקת מאוד כי ברגע שעושים זאת אין דרך חזרה. Ender Lilies: Quietus of the Knights באמת לא משאיר שום דבר ליד המקרה ולמרות הביקורת הקלה שנמתחה על הניהול והתועלת הממשית של כוחות הרוחות, הוא מגדיר משחק מושלם הן עבור אלה שלעסו את Metroidvania במשך כל החיים והן עבור אלה. מי שחדש בזה ניגש. זה לא עונשי מדי, לא ברמה של אביר חלול, כביכול, אבל זה לא חוסך את מכותיו במיוחד כשמחליטים לחקור אותו מלמעלה למטה: המפה היא למעשה ענקית, קשורה זו בזו, מלאה בסודות, מסמכים לקריאה כדי להבין במלואו את הנרטיב ומהותי, בשלמותו, כדי להשלים באמת את המשחק. עצירה במטרה הראשונה, הפשוטה ביותר, לא רק משאירה טעם רע בפה אלא גם נותנת קצת את אותה תחושה כמו NieR: Replicant או NieR: Automata: המשחק האמיתי רק התחיל.
מסקנות
משחק Ender Lilies: Quietus of the Knights בשלמותו, פתיחת כל סיום והשלמת כמעט לחלוטין את מפת המשחק העצומה, לא רק אישר את ההתרשמות המצוינת שהיו לנו בשלב התצוגה המקדימה, אלא גם הפיג את הספקות היחידים שדווחו אז. הביקורת היחידה שאנו מעבירים כלפי מערכת לחימה עשירה מדי במיומנויות, שלא את כולן מועילות ולא חובה ליישם בלחימה חוץ מקרבות הבוס: אין מדובר בפגם בשלמותו, שכן מצד שני יש כל כך הרבה אפשרויות זה מאפשר לך להתאים אישית את סגנון המשחק שלך, אולם חבל שסביר להניח שהרבה זרמים לא ישמשו בקרב מחוץ לסקרנות לראות מה הם עושים. לכל השאר אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם מטרוידוואניה מצוינת, מדויקת מאוד בהיבט הטכני והאמנותי שלה, עם סיפור דרמטי בו הוסטל הקטן שלנו מייצג את האור היחיד של תקווה שאבדה כעת, הכל מלווה בקושי הולך וגובר ומתאים לכולם - ותיקים ולא ותיקים. חקר, כמצופה מהז'אנר, הוא הבסיס לכל החוויה ומאופיין במפה מספקת מהבחינה הזו: הרבה נסיעות לאחור וכמה שיותר אזורים לא נגישים שרק יפתחו לסקרנות שלכם. אסור לנו לעצור בהופעות, וגם לא בשער הראשון. Ender Lilies: Quietus of the Knights היא חוויה טרגית אך יפהפייה, שמחכה להתגלות.
