ואני מסתכל על העולם דרך עינית

יותר מפעם אחת סוני רצתה להדגיש עד כמה מציאות מדומה היא עסק מעניין עבורה ובמיוחד עבור הפלייסטיישן 4 שלה. היא עשתה זאת על ידי הצגת ליין אפ מכובד מאוד לפלייסטיישן VR בירידי המגזר השונים והוא עשה זאת אפילו לאחרונהדרך אירוע עיתונאי שמוקדש כולו למשחקי וידאושניתן להתמודד עם הקסדה התואמת לקונסולת הדגל שלה.למרות שבכמה הזדמנויות לא היה מחסור במידע סותרובכנות, במבט לעתיד קצת קשה להבין איך נוכל להשתמש במכשיר ברציפות לאורך 2017, אין ספק שהשנה הזו התחילה מצוין.

מצד אחד היה Resident Evil VII,כנראה ההפקה המסיבית הראשונה של טריפל-A שנעשתה עם עין ל-PSVR, מצד שני היו נתוני מכירות שאישרואיך המכשיר כנראה כבר פרץ את רף המיליון.בניגוד ל-HTC VIVE ו-Oculus Rift שביחד לא מגיעים אפילו לשני שליש מהמספרים הללו. אולי זה נבע ממחיר המכירה, או התפשטות הקונסולה, או אולי רק השיווק, אנחנו לא יכולים לדעת אבל בינתיים נראה שהדחיפה החיובית לא נעצרת והפרי החדש של הוצאת סוני יוצא לדרך לשוק. זהו Farpoint, משחק יריות בגוף ראשון שנוצרו על ידי החבר'ה הצעירים ואולי קצת חסרי ניסיון מ-Impulse Gear.משחק וידאו בלעדי ל-PlayStation VR שנמכר גם הוא בצרור עם בקר ייעודי, ה-Aim Controller.זהו סוג של רובה מסוגנן עם קווים רכים וניטרליים, כמעט אספטיים, שנוצר במטרה מדויקת להפוך את פעולת החזקת הרובה תוך שימוש בקסדת מציאות מדומה ליותר אמינה ו"פיזית" (מי זועק PlayStation Move Sharp Shooter go התחבא בפינה עכשיו!). האלמנט המעניין ביותר של הציוד ההיקפי הוא התאימות התיאורטית שלו לכל מוצר אחר בשוק, VR או לא, בהתחשב בכך שהוא מכיל את כל לוח הכפתורים של DualShock בעוד שהכדור הזוהר הזהה לזה הקיים בתנועה הופך אותו לזיהוי מיידי ממצלמת הפלייסטיישן.לגבי ה-Aim Controller, בנוסף להפנייתכם ל-Unboxing המעמיק שלנו, אנחנו יכולים לומר רק מילים טובות לאור איכות הבנייה שלו והתגובה המצוינת של הכפתורים והרעידות שמפצים בצורה מספקת על עיצוב אולי אנונימי מדי.אבל לפני שתמשיך בשיפוט על המשחק, חיוני להדגיש שניתן לשחק ב-Farpoint גם עם DualShock רגיל גם אם, על ידי כך, תפספסו את רוב המרכיבים החיוביים (המעטים) שלו.

Farpoint הוא יריות בסיסי ולינארי עם אורך חיים גרוע אבל VR מציל אותו מהתהום

זה כמו לזרוק סלמי במסדרון

Farpoint הוא משחק יריות מגוף ראשון עם הגדרת מדע בדיוני שהופכת את הפשטות לנקודת החזק שלה או, בהתאם לנקודת המבט שלך, לחולשתה. ההתחלה הסיפורית בנאלית למדי: אנו מוצאים את עצמנו ליד תחנת חלל המקיפה את מערכת השמש שלנו, לא רחוק מתופעה אלקטרומגנטית לא ידועה, שאם נלמדת ומנוצלת כראוי, תוכל להבטיח אנרגיה אינסופית לאנושות.

האווטאר שלנו הוא הטייס של מעבורת חלל ובמהלך הדקות הראשונות של רצף היכרות ארוך, שדוחף חזק את אפקט ה"וואו!" של מציאות מדומה, הכל ייפול לאסון בלתי ניתן לעצירה, ונמצא את עצמנו מוזלפים על כוכב הלכת זר מי יודע באיזו פינה נידחת של הגלקסיה. יחד איתנו, שני מדענים נוספים נזרקו אל הלא נודע והמטרה הראשונית שלנו תהיה לעקוב אחר הצעדים של צמד האסטרופיזיקאים הזה בניסיון להבין מה קרה להם.הסיפור מסופר הן באמצעות אינטראקציות קצרות עם הולוגרמות של מדענים שנותרו בנקודות מפתח של התרחיש, והן עם קטעים ארוכים שבהם אנו מוצאים את עצמנו עדים לסצנות מחיי היומיום בתוך מחנה מאולתר קטןשבו לפעמים נוכל להתבונן במצב מעיני מדענים ובמקרים אחרים שלנו תהיה נקודת מבט חיצונית. למרות שהעלילה די ברורה והתפאורה של הנרטיב היא באמת קלאסית - משחקיות, סצנה, משחקיות, סצנה... - אנחנו חייבים להודות שהסיפור עדיין בידר אותנו הודות לתחושה שלו דומה ל"המאדים", הסרט עם מאט דיימון וביותר מהזדמנות אחת הצלחנו להעביר את התחושה והרגשות שחשים אלו שבאמת מוצאים את עצמם בבדידות מוחלטת בסביבה עוינת ללא אפשרות לחזור הביתה.חבל רק על האפילוג, שמגיע לאחר כחמש שעות של משחק, ואשר למעשה משאיר את רוב השאלות תלויות בתערובת של קליף-האנגר ושטחיות בנאלית, שם לא ברור אם המפתח רצה להשאיר את הדלת פתוחה בטווח ראייה . של המשך היפותטי.עם זאת, לגבי המשחק אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להגיש את התלונות הגדולות ביותר. Farpoint הוא למעשה מסדרון יחיד, ליניארי ופשוט. עד כדי לגרום אפילו למי שתמיד מתח ביקורת חריפה על פרקי Call of Duty להחוויר על היבט זה.אין צומת דרכים או דרכים חלופיות שיכולים איכשהו לעורר את חקר התרחיש, חסר כל אלמנט של אינטראקציה עם הסביבה, למעט ההולוגרמות שהוזכרו לעיל שמתחילות באופן מעשי וכמעט כולן חובה להמשך המשחק .המשחק מתפתח כמעט כאילו הוא נמצא על מסלול, כמעט בקו ישר, מרמה לרמה ומסצנה לקטע. עם היוצא מן הכלל היחיד הוא כמובן היריות התכופות מאוד. אבל גם במקרה הזה לא הכל הולך כשורה: יש מעט כלי נשק, רק חמישה, גם אם כמעט לכולם יש סוג של מצב אש אלטרנטיבי, והאויבים חסרי מגוון. בתחילה נצטרך להתמודד עם החי המקומי המיוצג על ידי עכבישים קופצים שמזכירים מאוד את סרטני הראש מ-Half-Life, על ידי עכבישנים המסוגלים לזרוק כדורי רעל, על ידי עכבישים אחרים המסוגלים לחפור בתת הקרקע, ונחשו מה, על ידי עכביש ענק המשמש כבוס באמצע המשחק. לאחר מכן, אויבים מכניים משתלטים כדי לשנות קצת את הכל, וכאשר סוף סוף מופיע איום חייזר אמיתי, הכותרת נמצאת כמעט באפילוג שלה.אפילו הבינה המלאכותית עוקבת אחר אותה מגמת ירידה שכן רוב האויבים נוטים להסתער על הראש או להישאר כמעט ללא תנועה במרחק כדי לכוון אותנו עם היריות שלהם מטווח ארוך.שיהיה ברור שזה לא אומר ש-Farpoint הוא כותרת קלה: למרות שהוא לא מציג שום רמת קושי, הוא לרוב מצליח להציע רמת אתגר טובה, במיוחד כאשר התרחיש מלא באויבים רבים ושונים, מה שמכריח את שחקן להחליף את כלי הנשק השונים ולרוץ כל הזמן מאחורי מחסה כדי להימנע מטבח ביריות האויב. עם זאת, לעתים קרובות מדי, זה יספיק למצוא נקודת תצפית טובה ופשוט לצאת לרחבה כדי לירות במרווח קבוע מבלי לחוות את הסיכון שיריב כלשהו יבוא לסחוף אותנו החוצה.

Trofei פלייסטיישן 4

פארפוינט מציעה 47 גביעים, כולל הפלטינה. שלושת הזהב מושגים על ידי השלמת המשחק והשגת תוצאות טובות בקואופרטיבים, כאשר כמעט כל הכסף, תשעה בסך הכל, קשורים לאתגרים. גביעי הברונזה, לעומת זאת, קשורים במידה רבה לשיטות הריגת אויבים ולכלי הנשק ששימשו לביצוע ההשמדה. בדרך כלל זה יהיה די פשוט לפלטינה את הכותרת.

זה כמו להיות בתוכו

הליניאריות הנהדרת של הכותרת, הכופה על השחקן כמעט תמיד ללכת ישר והפשטות המשחקיות הרבות שתוארו זה עתה, נראות כמוצדקות וקשורות באופן אינטימי לעובדה ש-Farpoint הוא קודם כל משחק למציאות מדומה.למעשה, אנו רוצים להדגיש כאן שלמרות שכמשחק יריות מסורתי, לכותרת לא היה סיכוי לשרוד את המבקרים שלנו ושל הציבור, זהו הערך שלו כמשחק שניתן לשחק אך ורק עם PlayStation VR שנותן זה יתרוןוככל הנראה, אילץ את היזם לחפש שורה של פשרות. קודם כל עלינו להדגיש כיצד השעות הראשונות של המשחק, הודות לשילוב של קסדה ורובה פלסטיק, באמת מספקות תחושת טבילה מצוינת ובסופו של דבר מהנות דווקא בגלל שהן מיידיות וישירות. כמעט אמיתי. יחד עם זאת, אתה מבין במהירות שההכרח להמשיך תמיד בקו ישר היא פשרה עיצובית חיונית כדי להפוך את המשחק לנגיש לכולם. למעשה, כברירת מחדל, Farpoint אפילו לא מאפשר לשחקן להפוך את גוף האווטאר שלו: האנלוגי השני אינרטי ונצטרך לסובב פיזית את הראש כדי שנוכל ללכת הצידה; טריק שגם מפחית מאוד את מחלת התנועה הטמונה בחוויה מסוג זה. עם זאת, מבחינת האפשרויות, עדיין ניתן להגדיר את הידית השנייה בצורה שאתה מעדיף: מסיבוב דרך טלפורטציה ועד סיבוב פרוגרסיבי.

אולם למעשה, לעולם אין צורך אמיתי לחזור על עקבותיך או אפילו להסתכל לאחור: לעולם לא יקרה שאויב יופיע מאחוריך והמקרים בהם יריב יורה עליך מהצדדים נדירים מאוד.הגענו אפילו לפרדוקס של העכבישים הקופצים שהוזכרו לעיל, שברגע שהתחמקו במהלך הקפיצה שלהם, במקום לנסות לפגוע בך מאחור, יצעדו לעברך בחריצות, כדי לעקוף אותך ולהתמקם בנוחות מלפנים מוכנים לקפוץ בפניך. שׁוּב. התוצאה בהחלט מנוכרת ולמרבה הצער היא מייצגת היטב את הפשרות ש-Impulse Gear נאלץ לחפש כדי להפוך את Farpoint לחוויה שאינה הארדקור מדי כמו חלק מאלה שנראו ב-VIVE וב-Rift (Arizona Sunshine ו-Onward מעל הכל). אפילו לא ניתן לקפוץ או להתכופף, אין תחמושת על מנת להימנע מפעולות איסוף ולמרבה הצער, אפילו לא ניתן להשקיף מהכיסוי בהתחשב בכך שזיהוי המיקום מוגבל רק לתנועת הראש ו- מינימום של מיקום מרחבי. היזהר כי זה לא אומר ש-Farpoint הוא משחק טריוויאליהשימוש ב-Aim Controller מביא לידי ביטוי מרכיב מוצלח באמת של המשחק: ניהול מכוון. למעשה, הכותרת לא מאפשרת לך לצלם "בעיוור" אלא דורשת מהשחקן להתאמץ להסתכל לתוך האופטיקה של כלי הנשק המוחזקים בשילוב של מציאות ופיקציה שעובדת ממש טוב.להחזיק פיזית את רובה הפלסטיק ביד, לקרב אותו לעיניים כדי שתוכל לפגוע באויב מרחוק או כדי להיות מסוגל ליירט אחד בטיסה זה באמת מאוד מספק.

זה כמו יופי מרחוק

מבחינה טכנית נראה ש-Farpoint לא נהנתה מההשקעות האופייניות להפקות הטריפל-A שהיא אמורה להיות חלק מהן. הטקסטורות די פשוטות, התרחישים סטטיים להחריד וחסרי כל אינטראקציה, האנימציות וספירת המצולעים של היריבים בסיסיים.יחד עם זאת, הכותרת מאוד נקייה וזורמת ולפחות בכמה מצבים, הודות למעורבות המובטחת על ידי PlayStation VR, היא מצליחה להציע כמה הצצות מרתקות ואווריריות באמת.לאחר מכן, Farpoint מתורגם לחלוטין ומדובב לאיטלקית עם משחק נעים למדי עבור שני המדענים, ואולי קריקטורי מדי עבור הגיבור שלנו. בנוסף לקמפיין לשחקן יחיד, הוא מציע גם מצב שיתופי שניתן להתמודד איתו בארבע זירות בחברת חבר עם סגנון שמזכיר את ההמון הקלאסי, בתוספת מצב אתגר שמאפשר לחזור לכמה רמות שכבר התמודדו איתם בקמפיין כדי לנסות להשלים אותם במכה אחת מעין מצב מתוזמן שבו זה הופך להיות חיוני להגיע למחסומים כאילו זה משחק מירוצים. ברור שמדובר באפשרויות אלטרנטיביות לבלות עוד כמה שעות ב-Farpoint אבל האטרקטיביות שלהן דועכת מהר מאוד.

מסקנות

למרות ליניארית במיוחד ואולי קצרה מדי, Farpoint מתגלה כחוויה מיידית ומהנה המסוגלת לנצל בצורה הטובה ביותר את התכונות של PlayStation VR ובקר ה-Aim החדש איתו היא נמכרת. זה יורה בסיסי, ממש חשוף במכניקה שלו ושכנראה היה נעלם מעיניו ללא התווית הבלעדית לאוזניות סוני, אבל זו בדיוק התכונה הכי חשובה שלו, וצריך להודות, מצליחה להטביע את הנגן, אפילו מתחילים, באווירה אמינה ומגרה. אנחנו רוצים להמליץ ​​עליו למי שכבר יש לו פלייסטיישן VR בבית ומוצא את האפשרות להחזיק רובה פלסטיק מסוגנן כדי לשקוע עוד יותר במציאות מדומה מעוררת תיאבון.