דנטה נטען מחדש

בעוד שהנוהג של אתחול מחדש הפך לנפוץ בשוק הנוכחי, פעולת הרסטיילינג המיושמת על דמויות שהן חלק מהדמיון הגיימינג הקולקטיבי עשויה להיות מסוכנת ביותר. ניהול אייקוני משחקי הווידאו אינו שונה ממערכת הכוכבים ההוליוודית ובמיוחד בכל הנוגע למשחקי הווידאו הפולחניים, אלו שמתהדרים בבסיס חובבים עז ומסורתי במיוחד, אולי דומה לדמותו של גיימר הארדקור, הנוגע לנקודות קבועות מסוימות. יכול לעורר התנגדות עזה.

Capcom, הוצאה לאור היסטורית שבשנים האחרונות ניסתה לעמוד בקצב הזמן על ידי שינוי ומודרניזציה של החומר השייך לקטלוג העצום שלה, יודעת זאת היטב, לפעמים מצליחה ופעמים אחרות נכשלת בעליל. DmC Devil May Cry הוא אחד מהניסויים הללו, אולם הוא התקבל בדעות מקוטבות בהחלט: אם מצד אחד המבקרים קידמו את הפעולה האמיץ של השקת המותג מחדש, מצד שני ציבור מעריצי דנטה המושבעים פשוט לא היה מסוגל לעשות זאת. לקבל את הרסטיילינג שכפה המוציא לאור על המועדף עליהם, שהופקד בידי צוות תיאוריית הנינג'ה הבריטי ומתגלה כצעיר נועז עם מעט אלמנטים משותפים עם המקור. לוחם קרחוני עם שיער כסוף ארוך מבוסס על ידי אלף קרבות דמוניים בפרקים הראשונים, דנטה החדש הזה הוא במקום זאת ילד מרדן, עם שיער שחור קצר, עדיין חסר ניסיון גם אם יש לו כישרון גדול להילחם. ה"באדאס" הבוגר והמתוח הפך לחם צעיר בעל פה חסר פה וחסר כבוד, שתויג בחיפזון "אימו" בתכסיס שמעריצים ותיקים פשוט לא הצליחו לסבול.חבל שחלק גדול מהדיבורים שהושקעו על DmC התמקדו בסופו של דבר בשאלה הטהורה הזו של צורה, כי מתחת לתספורת ולבדיחות חסרות הטעם יש בעצם גם משחק טוב.בואו נראה אם ​​אפשר לגלות אותו מחדש לרגל מהדורה סופית זו.

לא אקשן מסוגנן

האפוס של דנטה בפרק החדש הזה מקבל תפנית אלטרנטיבית למדי בהשוואה לזה המקורי: המאבק המטפיזי של הנפילים (בן של שד ומלאך) קשור למעין ביקורת על החברה הצרכנית שמשייכת את מונדוס, השד העליון, לאיל תעשייתי וטלקומוניקציה המסוגל למשוך בחוטים של העולם כולו.

המלחמה האישית של דנטה ואחיו ורג'יל בחזון המסוים הזה הופכת אפוא למרד נגד "המערכת", כאן מונעת על ידי כוחות שטניים באמת, ביקורת חברתית אלמנטרית ומעט גסה אך עם זאת ראויה להערכה, מעבר לתירוץ בלבד שהיא מציעה לשחקן לתת מכות. בהקשר זה מוכנס משחק אקשן מהיר ומרהיב במיוחד, הממשיך בכיוון שסימן Hideki Kamiya לגבי יסודות הלחימה וההקפדה על סגנון, החיפוש לא רק אחר יעילות לחימה אלא גם מרהיב.פעולה "מסוגננת" כזו, בקיצור, לא רק דורשת יכולת להנחית מכות ולהימנע מאלה של היריבים, אלא גם מחייבת לעשות זאת בסגנון מסוים.החילופין של מכות מהירות ועוצמתיות, חטיפות והטלות מהאוויר קובעות שילובים הרסניים, שאם הושלמו בתזמון הנכון הם שווים דירוגים ברמה גבוהה, מכפילים את הבונוסים והנזק שנגרמו על סמך האסתטיקה של הקרב, המוערכים כל הזמן עם קנה מידה מסוים של קולות במהלך כל קרב. החלפה מיידית של כלי נשק בעלי מאפיינים שונים מאפשרת סגנונות לחימה שונים וגישה שהיא גם אסתטית וגם אסטרטגית חלקית, בהתחשב בכך שחלק מהאויבים דורשים סוגים ספציפיים מסוימים. מנקודת מבט מבנית, המהדורה הסופית לא מציגה שינויים בהשוואה למהדורה המקורית, לכן אנו מתייחסים לסקירות שלvecchio DmC Devil May Cryואת קרוב המשפחההנפילה של DLC Vergil, כלול בחבילה, לכל הפרטים לגבי אופן הפעולה של המשחק.

דנטה חוזר: כועס, מהיר ומוגדר יותר מאי פעם במהדורה הסופית של DmC

חזרה ליסודות?

מבחינת מבנה והיסטוריה, לפיכך, ה-Definitive Edition לא מציע שום דבר חדש בהשוואה למהדורה המקורית, כאשר הווריאציות נמצאות רק בתחומים הטכניים והקשורים לתוכן חלקית. לכן, הבה נקדיש את עצמנו לאלו האחרונים, שנלמדו על ידי תורת הנינג'ה גם תוך התחשבות במשוב של השחקנים ולהפגין בבירור רצון לענות על טעמם של המשתמשים, בניסיון לאחות את הקרע שהתרחש עם הקשים גרעין מעריצי הסדרה. מעבר ל-DLC כלל, למען האמת, קטן, בהתחשב בכך שזוהי רק ההרחבה היחידה שפורסמה, כלומר Vergil's Downfall, ארמון בלאדי חדש המוקדש לדמות המדוברת וכמה סקינים כדי לשנות את המראה של דנטה, העבודה העיקרית שבוצעה על ידי מפתחים התמקדה ב- שינויים במאזן ואפשרויות נוספות כלולים.

הכל מעוצב כמובן בשם הגיימר ההארדקור, ומגיב לביקורות שראו את DmC נוטה להוריד יתר על המידה את רמת הקושי בהשוואה לפרקים המקוריים. מנקודת מבט זואנו מעריכים את התוספת של מצבים שונים המאפשרים לך להעלות באופן משמעותי את רמת האתגר, כמו גם להבטיח קצב יכולת משחק חוזר טוב כדי לנסות את כל הווריאציות האפשריות בנושא.מצב הארדקור מגביר את התנגדות האויב ומערכת הערכת הסגנון הופכת סלקטיבית יותר, דורשת מיומנות ומהירות ביצוע גבוהות יותר כדי להגיע לרמות גבוהות, כמו גם עיבוד מחדש של טריגר השטן שמסבך את חייו של דנטה אפילו בצורתו הדמונית. מצב Must Style מחייב להגיע לרמת "S" בביצוע קומבינות כדי לגרום נזק לאויבים, שאינם פגיעים אחרת, בעוד שרמת הקושי של Gods Must Die מייצגת כנראה את האתגר הגדול ביותר של החבילה, עם הצורך להפיל אויבים עם Devil Trigger מופעל וללא שימוש בפריטי ריפוי. התחושה שהמהדורה הסופית הזו מחזירה היא אפוא של גישה עדינה אך נלמדת היטב למאפיינים המקוריים, המשכללת את המשחקיות והופכת אותו קרוב יותר למסורת.

מוקדש למעריצים

התוספות והשינויים שהוחלו במהדורה הסופית נעים בעיקר בשני קווים עיקריים, כלומר דבקות רבה יותר במסורת הסדרה,למרות שתיאוריית הנינג'ה עדיין שמרה על חותמה המיוחדת בפרק זה, והכללת התכונות הרצויות והמבוקשות על ידי המשתמשים הנלהבים ביותר, שנבחר על סמך המשוב ומה שעלה גם מהקהילה של גרסת ה-PC, שהמהדורה האחרונה הזו בהחלט חייבת לה משהו במונחים טכניים.

Turbo Mode הוא חזרה מבורכת למשחק, אפשרות שמגבירה את מהירות הקרבות ב-20%, מה שהופך את הפעולה לתזזיתית ומרהיבה יותר, מה שבשילוב עם הנזילות הרבה יותר מגביר את ההנאה האסתטית מהקרבות. האפשרות לכוון ידנית, ובכך לבחור באיזה אויב לרכז את היריות, הייתה כנראה אחת הבקשות השכיחות ביותר של שחקנים, בהתחשב בעובדה שמערכת הכוונה האוטומטית נטתה להיות מאוד מבלבלת, כפי שציינו גם בסקירת המקור. , וברור שזו תוספת שהמפתחים הכניסו כדי לענות על צרכי המשתמש. שינויי איזון אחרים השפיעו על מערכת הדירוג של דירוגים בסגנון לחימה ובוסים, אך גם על אלמנטים משחקיים עדינים יותר, כמו הפחתה ביתרון שניתן להשיג באמצעות תמרון ההגנה Demon Evade ועוד התאמות קטנות אך חשובות אחרות למכניקת ההגנה וההתקפה. מהלכים. עיבוד מחודש שדומה מאוד לפעולות שביצעה Capcom בגרסאות השונות של Street Fighter IV. החשיבות של הדוגמה שניתנה על ידי הקהילה ניכרת אז בהפעלה אפשרית של כמה אופנים שפותחו עבור גרסת ה-PC, כמו השבתת הטיימר בתוך ארמון הדמים או ביטול הצורך להשתמש בנשק המלאכי או השדים נגד כמה אויבים, ולכן הופכים פגיעים לכל סוג של התקפה.

הישגי Xbox One

המהדורה הסופית הזו גם מתיישרת עם הסטנדרט של 50 יעדים שניתנים לנעילה עבור סך של 1000 נקודות. בהתחשב בנוכחות ה-DLC של Vergil ובכמות המצבים שהוצגו, הסיום הפשוט של הסיפור אינו מוביל לאיסוף כמות גדולה של נקודות, אך נדרשת מסירות מסוימת וחקירה של כל המצבים ורמות הקושי השונות כדי לכבוש את השלם לִבזוֹז. מצד שני, זה מה שאוהדי DmC רוצים, נכון?

60 פריימים לשנייה, 1080p

ההישג של 60 פריימים לשנייה אינו בלעדי ל-Definitive Edition, בהתחשב בכך שהמטרה הזו כבר הושגה על ידי גרסת המחשב המצוינת של המקור, אבל זה מספיק כדי להפוך את המהדורה החדשה הזו למעניינת מאוד, לאור החשיבות שהנזילות גורם לוקח על עצמו במשחק כזה.בכותר שהופך את מהירות הפעולה ושרשור המהלכים לנקודות היסוד שלו, לעלייה בקצב הפריימים יש גם השפעות מועילות על המשחקיות, לפחות במונחים תפיסתיים. זה מלווה ברזולוציית 1080p החדשה, תוצאה של פעולת רימאסטר עולמית של המערכת הגרפית ושינוי (לפחות חלקי) של הנכסים המקוריים כדי להופיע טוב יותר בתקן הוויזואלי החדש. אם לומר את האמת, התוצאות לא בדיוק סנסציוניות, אם משווים אותן לפוטנציאל שמציעות פלייסטיישן 4 ו-Xbox One. הרזולוציה המוגברת משפרת את מראה המשחק אך ברור שהמערכת הגרפית שייכת במלואה לדור האחרון ובהחלט לא מייצגת אלמנט בולט בהקשר של הדור החדש. קצב הפריימים, כפי שדווח בעבר על ידי Ninja Theory, אינו חסום ב-60 פריימים לשנייה, ולמרות שהנזילות תמיד נשארת ברמות מצוינות, כמה וריאציות ניתנות לתחושה במקרים ספורדיים. בעיה שכיחה יותר, לפחות בגרסת ה-Xbox One שנבדקה, היא של קריעה, המופיעה בכמה רמות על ידי סיבוב המצלמה בהתעקשות מסוימת (פעולה שלעתים קרובות נחוצה כדי לראות פריטי אספנות נסתרים), סימן לקושי מסוים בה נתקלים מפתחים בהתאמת המנוע הגרפי המבוסס על Unreal Engine 3 להקשר החומרה החדש, גם אם לא מדובר בפגמים גדולים. לשאר, הדעה נשארת ללא שינוי על העבודה המצוינת שבוצעה על ידי אמני הצוות הבריטי בבניית תרחישים, דמויות ואנימציות, כמו גם על מגזר האודיו המשתמש במוזיקה של Noisia ו-Combichrist, כמו גם על הדיבוב האיטלקי.

מסקנות

הערך של המשחק הזה, במובן מוחלט, נשאר זהה, גבוה, כמו ה-DmC המקורי: Devil May Cry. עם זאת, אם עלינו להעריך את פעולת ה-Definitive Edition, לא נוכל שלא לשים לב כיצד לאחר שנתיים ועם מעבר דורי פעיל, המשחק נשאר זהה באופן מהותי מבחינת תוכן ואינו נראה שונה מדי ברמה הטכנית. שינויי האיזון, המצבים החדשים ורמות הקושי מייצגים חזרה מבורכת לנשמה ההארדקור של המקורות, מגבירים את תחושת האתגר והיכולת לשחק מחדש, בעוד המעבר ל-60 פריימים לשנייה, שכבר נראה בגרסת המחשב הקודמת, הוא יותר מ רק פרט בכותרת כזו. עם זאת, הרעיון נשאר שאפשר היה לעשות משהו יותר, לפחות מנקודת מבט של תוכן, גם אם המחיר הלא מופקע שבו נמכרת המהדורה הסופית הזו עדיין תואם למדי את העבודה שביצעה Capcom.