גיבור כמו רבים אחרים

שמענו על Oceanhorn כבר הרבה זמן, בערך כמה שנים, למרות שבמציאות המקור מתחיל ב-2010 עם אב טיפוס דו-ממדי בסיסי; זו תקופה די ארוכה כבר בתחום הקונסולות, שלא לדבר על עולם משחקי הסמארטפונים שבו בדרך כלל הזמנים הרבה יותר קומפקטיים וקצרים יותר. אַף עַל פִּי כֵןהכותרת שפותחה על ידי Cornfox & Bros משכה מיד את תשומת לבם של בעלי מכשירי iOS, בעצם הודות להשראה חזקה במיוחד - ומעולם לא הוכחשה - עם סדרת זלדה. בהתחשב בכך שזכיינית נינטנדו לעולם לא תגיע רשמית לשוק המובייל, ברור שלרבים נדמה היה שאושןהורן יכול במובן מסוים לתפוס את החלל הריק הזה, עם ערובה שאפילו רק על ידי קליטת מעט אור המוחזר מההרפתקאות של קישור יכול היה להתברר כמוצר איכותי.

אושןהורן הוא למרבה הצער לא המשחק האיכותי שהיינו מקווים לראות

בלי נסיכה

דיברנו על "השראה" ביחס לסדרת זלדה, גם אם עבור רוב האלמנטים המרכיבים את אושןהורן אפשר להשתמש בקלות במונח פלגיאט: הגיבור הוא למעשה ילד שנקרא לפתור בעיות הרבה יותר גדולות ממנו על ידי החזקת חרב ומגן, מול סביבות ומבוכים מלאים באויבים וחידות עם מבט קבוע מלמעלה. יש לבבות ומפתחות לאסוף, תיבות לפתיחה ופריטים כגון פצצות, קשתות ולחשים לשחזר כדי להרחיב את היכולות שלך.

וכאילו לא די בכך, העולם בו יש לבקר בהרפתקה מורכב למעשה מאיים אליהם מגיעים באמצעות סירה קטנה, המפליגים לבד מאחד לשני. בואו נהיה ברורים, אלו רק חלק מההתייחסויות הברורות ביותר ליצירת המופת של נינטנדו, אבל יהיו כל כך הרבה אחרות שזה ימלא את כל הביקורת רק ברשימה.הבעיה עם Oceanhorn היא שהיתרונות שלו מבוססים ביסודו על עבודת העתק-הדבק, על שחזור רעיונות של אנשים אחרים, כי כשזה מגיע לניתוח העבודה של המפתח הפיני, אנחנו מתחילים לראות מגבלות ברורות וחשובות למדי.החל מהאיכות והמגוון הירודים של הפאזלים, שלעיתים קרובות מדי נשענים על מכניקה מאוד בנאלית או אפילו משעממת ומעצבנת; לחיצה על מקשים לפתיחת שערים או הזזת ארגזים הם הנורמה, שחוזרת על עצמה בתדירות רבה ומעצבנת. באופן כללי יותר, עיצוב המשחק מתגלה כצנוע, חסר את האיכות הדרושה כדי להעלות את כותר Cornfox & Bros לרמות רצויות לפחות בהתחשב בזמן הפיתוח; הלכידות בין האלמנטים השונים לא משכנעת וכך גם הקצב וההתקדמות, שמתגלים כמסורבלים וצולעים. היעדר אינדיקציות כיצד להתנהל אינו מתורגם לחופש והזמנה לחקירה, אלא לדיסאוריינטציה תכופה ומתסכלת. כמו כן, גם מערכת הבקרה נראית לא מתגמלת, בעוד הלחימה מבוססת על דינמיקה פשטנית מדי, חוזרת ומכאנית, שיש לה השלכות החל מהתנגשויות עם אויבים משותפים ומערבות גם קרבות בוס.

וחבל שהעלילה, נגזרת ולעולם לא אפית או מושכת, לא מסוגלת לפצות לפחות חלקית על בעיות המשחקיות. אפשר להאשים אותנו בחומרה מופרזת כלפי מה שהוא בעצם משחק שפותח על ידי צוות של 3 אנשים בלי הרבה ניסיון מאחוריהם, אבל יש צורך גם להדגיש כיצד Oceanhorn נמכר ב-App Store במחיר של 7.99 אירו, הרבה יותר גבוה מהנתונים הממוצעים של כותרים המופצים בחנות המקוונת של אפל. עלות שבהכרח מטילה סוג מסוים של ביקורת, מעבר למחויבות ולכוונות הטובות של החבר'ה ב-Cornfox & Bros. איפה שהפרסום של FDG Entertainment מצליח לשכנע בלי יותר מדי דיונים זה במרכיב הגרפי, באמת מדהים אם כי חסר קצת יותר אישיות ומגוון. אף על פי כן, Oceanhorn הוא ללא ספק משחק יפה להסתכל עליו, עשיר בפרטים, מעוצב היטב, עם שימוש מעניין בצבעים ותמיד קולח. ברור שכל הגורמים המשופרים על ידי שימוש במכשיר עם צג Retina. עם זאת, לגבי הסאונד, כדאי לעשות דיון נפרד: שיתוף הפעולה עם המאסטרים Nobuo Uematsu וקנג'י איטו, מחברים בין הרבה דברים אחרים של כמה מפסקולי הקול המצליחים ביותר של כותרי Square Enix, למעשה הבטיח מספר רצועות של ערך מוחלט, גם אם יש כמה קטעים פחות מוצלחים.

מסקנות

לא ניתן להצדיק את המגבלות והפספוסים של אושןהורן רק עם הסיבה הבנאלית ששום דבר דומה לא קיים ב-App Store. השראה כל כך חזקה ומובהקת, על גבול הפלגיאט, עם סדרת זלדה מציבה בהכרח את המאמץ של Cornfox & Bros ברמה של השוואה שרואה אותו מגיח עם עצמות שבורות. אבל אפילו לעשות את המאמץ להשאיר את ההשוואה עם יצירת המופת של נינטנדו בצד לגמרי, "להסתפק" ב-Oceanhorn פירושו להתמודד עם משחק צנוע שנמכר במחיר פרימיום, שלמרות שהוא מציע כמה רעיונות מעניינים, לא מצליח לעבור את הספיקות הרבה.