משכך כאבים, סקירה

משכך כאבים, יש סדרה מנוצלת יותר גרועה? הפרק הראשון שוחרר ב-2004 והצליח ליצור נתח מעריצים משלו, שגדל מאוד עם השחרור ב-Steam (אנחנו מדברים על אחד המשחקים הראשונים שנכנסו לשירות המשלוחים הדיגיטליים של Valve). מכאן ואילך אלו רק הרחבות גרועות וספין-אוף הרות אסון שלא עושות דבר מלבד להרחיק מעריצים, למרות שהם נהנים מהצלחה מתונה.

האמת היא שלמרות שאין המשך רשמי, הסיפור שסופר בפרק הראשון הורחב באיטרציות השונות, ולעתים קרובות לוקח כיוונים מפוקפקים. והנה זה באמשכך כאבים Hell & Damnation, הניסיון האחרון לנצל את הצלחת המקור מבלי להשקיע בו יותר מדי. במציאות לא קשה לומר שזהו הכותר השאפתני ביותר של הסדרה, חוץ מאב... אולי בגלל שזה הרימייק שנעשה עם Unreal Engine 3? אבל אם זה רימייק, למה להמשיך את הסיפור במקום להתחיל אותו מחדש? חוץ מזה, למה יש לו פחות פרקים מהמקור? איזה כאב ראש.

סיפור המשחק מספר על מוות שמבטיח לדניאל גארנר הטוב לאחד אותו עם אהובתו אם יצליח לאסוף 7000 נשמות עם נשק חדש, לוכד הנשמות. כדי לעשות זאת הוא יצטרך לחצות מחדש כמה מעולמות התופת שבהם כבר ביקר בעבר ולבצע את הטבח הרגיל של יצורים אבודים. אם תרצו, תוכלו להביא אתכם גם חבר במצב שיתופי כי, כמו שאומרים במקרים כאלה, טבח בחברה הוא יותר כיף מטבח בודד (הרמות נשארות זהות, רק האויבים מתגברים). אנחנו רק צריכים לברר האם כדאי או לא כדאי לקחת על עצמו שוב את התפקיד של דניאל הטוב, או שלא כדאי לשלוח אותו לגיהנום לצמיתות.

המספרים הקרים

בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על רימייקים, אנחנו חושבים על עותקים של כותרים ישנים יותר או פחות המעודכנים בצורה גרפית. בכמה מקרים, בנוסף לעדכונים אסתטיים, יש גם חידושים רלוונטיים במשחקיות, אבל זה בהחלט לא המקרהמשכך כאבים Hell & Damnation, שלמעשה מופיע כמו גרסת בונסאי של משכך הכאב המקורי, רק עם נשק נוסף. המשחק מורכב מתשע רמות, פלוס ארבעה בוסים, פלוס רמת בונוס, שהיא למעשה עוד אחת מהרמות שעוצבו על ידי People Can Fly שהוצב מי יודע למה כאילו היה תוספת ניתנת לפתיחה בסוף הקמפיין לשחקן יחיד.

במציאות, משחק במפעל הנטוש, זהו שמה של הרמה הנוספת, אינו נותן יתרונות גדולים שכן הטארוט שניתן לפתוח על ידי סיומו הוא הרבה פחות שימושי מזה שהושג על ידי היכו את הבוס הסופי... תעלומות. עם זאת, בסך הכל הם מהווים שמונה שעות של משחק, אליהם יש להוסיף לפחות זוג אם אתה משחק ברמת הקושי Nightmare (השלישי מתוך ארבע) מיד. סיום המשחק בקושי Nightmare פותח את קושי הטראומה, שכולו מסיבות ומגביר את האתגר באופן אקספוננציאלי. בנוסף, אוסף קלפי הטארוט מוסיף מעט אורך חיים, שניתן לפתוח אותם על ידי הגעה ליעד אחד או שניים בכל רמה.
ה-Painkiller משנת 2004 יצא לשוק עם עשרים וארבע רמות, מתוכן חמישה בוסים, בסך הכל כעשרים שעות משחק (מאחר שלא היה Soul Catcher, לה הקדשנו פסקה שלמה, היה הרבה יותר קשה להתקדם).

כמובן של-Hell & Damnation יש את מצב השיתוף, שיכול להכפיל את משך הזמן שלו, אבל המספרים הם די חסרי רחמים ובאיזון המקור עדיין צעד קדימה, ומוסיף גם שבשירותי המשלוחים הדיגיטליים השונים ניתן לרכוש אותו בחצי מהמחיר. מחיר מחיר לגרסת השחור, הכוללת גם את ההרחבה הראשונה, היחידה הגונה. ברור שברמה הגרפית Hell & Damnation מנצח. השימוש במנוע מודרני יותר קיים וניתן לראות אותו בעיקר באפקטים ושיפור הדגמים, אבל לקחנו זאת כמובן מאליו עוד לפני התקנתו. מנקודת מבט אודיו, לעומת זאת, ההבדלים אינם מורגשים כלל. אנחנו יודעים שזה רע לעשות השוואה על סמך מספרים גולמיים, אבל אנחנו עדיין מדברים על גרסה מחודשת ומי ששיחק את המקור בהחלט רוצה לדעת אם כדאי לעשות מאמץ כספי נוסף לנסות גם את זה.

רול לוכד הנשמה

הפיצ'ר החדש והגדול היחיד במשחק הוא ה-Soul Catcher הנזכר לעיל, נשק שיינתן לנו על ידי Death בתחילת ההרפתקה. זהו תכשיט יוצא דופן המסוגל לירות להבים מסתובבים באש ראשונית (קליעים מוגבלים), וקרן ירוקה תופסת נפש עם אש משנית (סגנון Ghostbusters, עם טעינה בלתי מוגבלת). לאחר צבירת מספר מסוים של נשמות, אתה יכול לירות קליע שיכניע את האויבים שלך ויגרום להם לעבוד בשבילך, כלומר, הם ילחמו נגד מינם. אויבים שנלכדו יתגלו ככלי רב ערך במצבים רבים, שכן הם יוכלו לבצע מעשי טבח אמיתיים לפני שיפוג סוף סוף.

מהצד החיובי, חייבים לומר שזה נשק מאוד מהנה לשימוש ומאוד חזק בצד השלילי, אי אפשר שלא לציין שהוא הופך את שאר הארסנל לחסר תועלת כמעט לחלוטין. כלי נשק כמו רובה הציד, יורה הימור או אפילו משגר הרקטות יעשו רק קאמבק נגד הבוסים. בקיצור, השתמשנו בו לאורך כל המשחק, מבלי שהרגשנו צורך לעבור למשהו אחר. מדי פעם ניסינו לסירוגין, אבל חזרנו במהירות. במיוחד ברמות קושי גבוהות יותר, היכולת להשתלט על אויבים התבררה כמכריעה כדי לא למות ללא הרף. למעשה, השימוש ב-Soul Catcher, שלא כמו בעבר, המוות הופך לנדיר. זו הסיבה שאנו מייעצים לך אם אתה רוצה לקנותמשכך כאבים Hell & Damnation, כדי להעלות מיד את הקושי של המשחק. בהתחשב בכך בתצוגה מקדימההזכרנו את האויבים שנותרו חסומים, אנו שמחים לציין שבגרסה הסופית זה לא קורה, כלומר נראה שהמפתחים תיקנו את חיפוש הנתיבים. בטח, הם לא חכמים, אבל לפחות עכשיו הם לא מבלים את זמנם בריצה לתוך עמודים או קברים.

תוכן ומסקנות

מבחינת תוכן אנו עומדים בפני אורגיית המטאל הישנה והיקרה, שציפתה היטב כבר מהכותרת, שרבים אהבו בעבר ושה-Painkiller הראשון חייב לה חלק מהצלחתו. מנקודת מבט זו, החותם של People Can Fly נותר חזק מאוד, כאשר המפתחים החדשים, The Farm 51, לא העזו לקחת חצי צעד קדימה לעומת המקור. אז הנה אנחנו נקראים להתמודד עם המוני שדים ויצורים שונים שנראה כאילו הגיעו היישר מהעטיפות של תקליטי המטאל המפורסמים ביותר, עם טעם הבארוק/גור הרע הרצוי שרבים כל כך אוהבים.

בקיצור, אם ראיתם משכך כאבים ולו רק באופן חולף, אתם יודעים למה לצפות, גם כי שום דבר לא השתנה בהשוואה לעבר.
נותר רק להבין אםמשכך כאבים Hell & Damnationזה שווה את הכסף שזה עולה (בסביבות עשרים יורו). התשובה לשאלה עתיקת היומין הזו תלויה מאוד ברקע שלך: אם כבר שיחקת את הפרק הראשון ונטשת את הסדרה אפילו בלי להסתכל על ההרחבות הבאות, לא תמצא כאן שום דבר שיניע אותך להרים אותה שוב . עם זאת, אם אתה אוהב את הסדרה בלי קשר, כי אתה מעריך את המשחקיות, או כי התפאורה מתאימה לדמיון שלך בצורה מושלמת, אולי אתה יכול לתת לה צ'אנס ובוודאי לא תזלזל בה. המשחק יכול גם לפנות לאלה שמעולם לא ניסו משכך כאבים בעבר ורוצים לנסות את כוחם בכותר תזזיתי, שונה מאוד מהמשחקים הממוצעים הנוכחיים. כל השאר יכולים פשוט לעוף על זה... הם לא יפספסו כלום.

מסקנות

משכך כאבים Hell & Damnationזה כמו זמר זקן ומקומט שעולה לבמה ומתחזה למה שהיה, מנסה להשלות את הקהל שהשנים לא עברו. הקהל, זקן כמוהו, עם קצת יותר מדי קמטים ואולי עם משפחה מאחוריהם, מהנהן מוקסם ומשתמש באשליה כדי לחלום על נעורים אבודים. בהתאם לאופן שבו אתה מסתכל על הסצנה, אנו יכולים לראות את האידיאליזם של שמירה על רוח צעירה למרות הגיל, או את הניסיון הפתטי לגרש את המוות על ידי מימוש מחדש של זמן מיתי שנתפס כטוב יותר מההווה, אך שלמעשה אינו זה היה.
לא משנה באיזו נקודת מבט תבחרו לקרוא את המשחק, נותרה פתוחה שורה שלמה של נושאים שהופכים את זה לבעייתי להמליץ ללא הסתייגויות, כמו היעדר תוכן חדש ומשמעותי מלבד ה-Soul Catcher או, באופן פרדוקסלי, העובדה שהתוכן המשמעותי היחיד מחסל את שאר הארסנל, מה שהופך אותו לחסר תועלת.