מסעו של הרולד הליבוט הוא מסע בעייתי, אבל גם סיפור של גאולה. מפתיע לחשוב שמשחק מקורי כזה יכול היה להיכשל בכוונותיו הראשוניות, ובכל זאת זה בדיוק איך זה: כמו אולפני פיתוח רבים אחרים, Slow Bros נקטו במסלול Kickstarter ב-2017 כדי לגייס כספים שימושיים למימוש הפרויקט. מתוך 150 אלף היורו המבוקשים, רק שליש מומנו: צריבה חזקה מאוד, אבל לא מספיקה כדי לדכא את המחברים שבשנה שלאחר מכן, על במת ה-Unite Berlin Keynote, הודיעו כי מצאו ב-Curve Digital את ההוצאה יאפשר להם להשלים את הפרויקט.
מה שמרשים במיוחד בהרולד הליבוט הוא המודעות לכך שכל מה שאנו רואים על המסך באמת קיים: המשחק למעשה נוצר בסטופ מושןוכל אלמנט, מדמויות לתרחישים ועד לאובייקטים בודדים, נוצר בעבודת יד על ידי המפתחים ולאחר מכן נסרק.
כדי לתת הערכה במספרים, אנחנו מדברים על לפחות חמישים דמויות ייחודיות (כולל הבגדים והאביזרים שלהן) ושמונים תרחישים. עבודה מדהימה ששוב מפתיעה שלא מצאה יותר תגובה במהלך קמפיין הקיקסטארטר שלה. אם לפתח משחק וידאו הוא לא קל כשלעצמו, לעשות זאת על ידי בניית כל אלמנט מאפס זה אפילו פחות.
אז למה לבחור בדרך כל כך מורכבת? התשובה הגיעה ישירות מאחד ממייסדי Slow Bros, אונאת הקימוגלו, שהודתה שבתחילת הפרויקט היו רק שלושה מהם ואף אחד מהם לא היה אמנים: ללא מעצב, הם החליטו ש"הכי פשוט" דרך זה היה לעשות את מה שהיה צריך ישירות. זה קרה ב-2010, כאשר למרות הרצון הטוב השלישייה עדיין הבינה שהם לא יכולים להמשיך בלי אמן: ברגע שאולה טילמן הצטרף לצוות, האיכויות האמנותיות שלו היו קרש הקפיצה להרולד הליבוט להתחיל להתגבש.
בואו לגלות את הפרויקט המאוד מעניין הזה באנטפריים על הרולד הליבוט.
חיים מתחת לאוקיינוס זר
ההִיסטוֹרִיָהמאת הרולד הליבוט מתחיל בשנות ה-70: אנחנו באמצע המלחמה הקרה ואנשים משוכנעים שהעולם מגיע לקיצו. כך נבנית ספינת חלל ענקית, בנויה כמו עיר ענקית, כדי לטוס לכוכב מרוחק שככל הנראה מציע את עצמו כתחליף מצוין להתמודדות עם הטרגדיה הממשמשת ובאה. המעבר כולו נמשך כמאתיים שנה ותושבי החללית מאבדים קשר עם כדור הארץ. ברגע שהם מגיעים, הם מתרסקים על הפלנטה ומבינים שהוא למעשה מורכב כולו ממים. בפועל, אנו יכולים לדמיין אותם תקועים בתוך בועת מים עצומה בחלל.
עוברות עוד חמישים שנה עד שהמצב מתייצב: מעיןעיר מתחת למיםוהתקווה היא עדיין לעזוב כוכב לא נראה מאוד מסביר פנים, למרות כושר ההסתגלות של מי שהגיע אליו. מנקודה זו מתחילה ההרפתקה שלנו בתפקיד הרולד, מסודר, אך גם עוזר לאחד המדענים הראשיים של הספינה, פרופסור ז'אן מרו.
הדימויים הנרטיביים של הרולד הליבוט הולכים יד ביד עם הדימויים האמנותיים שלו, האחדמופע רטרו-פוטוריסטישמערבב במיומנות את העתיד והעבר. ההשראות של המפתחים מגיעות מכל מקום כי מדובר בצוות בינתחומי: יש סטייליסט, נגר, מאייר, ביולוג ולהקימוגלו עצמו יש ידע בתחום הקולנועי - צוות שלא יכול להיות יותר הטרוגני, בקיצור. יתר על כן, ההשראה האדריכלית מגיעה מקבוצת אדריכלות לונדונית אוונגרדית משנות ה-60 (ולכן לא רחוקה מאוד מנקודת ההתחלה של המשחק) בשם Archigram: חיפוש מהיר בגוגל אפשר לנו לגלות שהאנשים האלה מעולם לא בנו משהו, אולם בפרויקטים שלהם היה את הטירוף היצירתי שמסביר בבירור כיצד אחים איטיים נתנו לעצמם להיות מודרכים על ידי הרעיונות שלהם: החללית מחזירה את התחושה של מגה-מבנה שאי אפשר לחקור בשלמותו, עיר עתידנית אך בו זמנית עדיין מעוגן מאוד בשנות ה-70.
זה בשביל האסתטיקה. הבימוי, במיוחד הרעיון לעשות זאת בסטופ מושן, נובע כמובן מסרטים מהז'אנר המסוים הזה אבל בכלל מהקולנוע: למשל, במונחים שלהוּמוֹרהמפתחים רצו ליצור חוויה "כמו פיקסאר". כולם יכולים לשחק וליהנות, אולם יש מקום גם לנושאים עמוקים יותר שמבוגרים יבינו יותר מילדים. בואו נחשוב למשל על העובדה שהרולד הוא בן אדם דור חמישי, רחוק מהחלוצים הראשונים שנחתו (או יותר נכון התרסקו) על הפלנטה. הוא אינו יודע דבר מחוץ למה שסובב אותו ולמה שחווה, ולכן היבטים שעלולים להיראות לנו בנאליים ומובנים מאליהם מייצגים עבורו משהו חדש.
יש אחדתשומת לב לפרטיםורצון ליצור משהו כל כך רב פנים שאי אפשר להישאר אדיש. לאופנה עצמה הייתה השפעה חזקה על ההתפתחות. הסטייליסטית של הצוות הסתכלה על מדים שונים שנלקחו ממדינות רבות בעבר כדי למצוא את הייצוג הנכון של התושבים, כמו גם את סוג הבד המבוסס על הלבוש - ג'ינס למשל מאפיין את המדים של אלה שחיים על החללית . שוב, רמת האכפתיות שהושקעה בפרויקט לבדה אמורה להספיק כדי להכניס אותו לרשימת המשחקים שלך לנסות.
מבחינתמשחקיות, הרולד הליבוט היא הרפתקה הרבה פחות ליניארית ממה שהיא עשויה להיראות. חקר החללית משחק תפקיד מרכזי בחוויה, כי כך השחקנים יוכלו להכתיב את הקצב שלהם. יש כל כך הרבה מה לחוות, בבית המקרי הזה, ספינת חלל שהיא ממש קצה העולם שלנו ומסתירה פעילויות רבות ללכת לאיבוד מאחור. או שנוכל פשוט לקחת קצת זמן ולהתבונן בקפידה ביקום המוקפד שנוצר על ידי האחים Slow, תוך ניצול פונקציית הזום המאפשרת לך לראות מקרוב כל פרט ופרט של ההגדרות והדמויות שלו.
רק בשבילחוסר ליניאריותשל ההרפתקה, דיאלוג הוא כלי נוסף בעל חשיבות רבה: באמצעותו נוכל לגלות יותר על יושבי החללית ועל הרולד עצמו, שאישיותו תעוצב על ידי הבחירות שלנו. באירוניה שלו, אסור לשכוח שהמשחק גם נועד לעסוק בנושאים חשובים: הרעיון של אוטופיה שמתפרקת לאט הוא בין אלה, כי מאחורי החזית המצחיקה והמוזרה מסתתר הרולד הליבוט את כל ההתפכחות של מי שהאמין בעצמו להיות המעוז האחרון של האנושות, אבל, אחרי יותר ממאתיים שנה, כבר לא כל כך משוכנעים בחשיבותם. יש טעם לוואי מר לסיפור הזה ואנחנו לא יכולים לחכות לגלות.
הרולד הליבוט הוא ירייה ארוכה; הימור שחי ונושם כבר אחת עשרה שנים, שרד מסע קיקסטארטר כושל ובדיוק כמו תושבי החללית, לאחר נחיתה פתאומית החליט לא לוותר, להפשיל שרוולים ולהציג את עצמו מחדש בפני העולם כפי שאנו רואים היום: פרויקט שהוא תוצאה של תשוקה עמוקה, עם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר ושנוגד את גרעיניו של שוק שמעריך ומעלה את הפוטוריאליזם. דווקא הדרך הספציפית הזו להתנהל נגד הדגן (לא כל אחד יכול לעשות משחק וידאו סטופ-מושן בפלסטלינה) הופכת אותו לטיפה האדומה הפתולוגית בים הכחול. אנחנו עדיין לא יודעים מתי הוא יגיע אבל אנחנו מוכנים לחכות לו, כי בסיפורו המריר-מתוק טמונה הגאולה של צוות הפיתוח ואולי גם זו של גיבוריו האומללים.
