משפט דטרויט: הפוך לאדם

כעת, כשהיא מובילה היטב בדור הקונסולות הזה, הצליחה סוני לבנות רשת של מפתחי צד ראשון בעלי יציבות מעוררת קנאה, והפעילה אותה לשלמות על ידי תזמון האקסקלוסיביות בצורה כזו שתותיר חותם ניכר בכל רבעון של 2018.אל המלחמה, למשל, זכה להצלחה קריטית מסחררת והגיע לחנויות בחברת אחדיאקוזה 6לא מעט חיכו לנישה המערבית של מעריצי סדרת SEGA; מצדו, ספיידרמן המיוחל אמור בלי יותר מדי בעיות לכבוש גם את חובבי גיבורי העל וגם את חובבי המשחק הטובים בחודש ספטמבר ולסגור את השנה ברעש, בעוד E3 יכול בקלות לשמור על הכרזות מפתיעות אחרות. כותרים כאלה הם נקודת מכירה מרשימה שאפשר לסמוך עליה, אך יחד עם זאת הם מסתכנים בהאפיל על אקסקלוסיבי חשוב ביותר מבית סוני:דטרויט שצריכה לייצג את המגנום אופוס של דיוויד קייג' והחלום הקוונטי שלו.קל לומר את הסיבה לכך שיש פחות ודאויות לגבי מוצר דומה: זהו משחק וידאו המתמקד כמעט אך ורק בנרטיב - כמו שאר היצירות בבית - ולכן תקפותו עומדת ביחס ישר למיומנות המחברים שלו. קייג' הוא לא היחיד שהכריע את גורל הדמויות הפעם, אבל העבודות שלו תמיד היו תנודות, לפעמים מבלבלות ולא בלי חוסר עקביות, כך שקשה להבין אם עם דטרויט יהיה לנו משחק עדיף על Heavy Rain או פרויקט פחות מוצלח מיצירות אחרות (הרבה יותר כאוטיות) שלו. כדי להבהיר לפחות חלקית את הספקות שלנו, סוני איטליה ראתה לנכון להעמיד את שלוש השעות הראשונות של המשחק לרשות העיתונות במהלך אירוע נחמד שאורגן במילאנו. ברור שיצאנו מהמבחן עם יותר שאלות מתשובות, אבל לפחות עכשיו יש לנו מושג יותר מדויק מה מצפה לנו, ואנחנו לא יכולים לחכות לחשוף אותו גם לכם.

2038. דיסטופיה או עתיד פשוט?

כמו כן ייצג את Quantic Dream באירוע אדם וויליאמס, הכותב הראשי של התואר. וכן, הבנתם נכון: כותב ראשי, המדגים שעלילת דטרויט לא עוסקת רק ב"דיוויד הלאומי". אדם הטוב עצמו אישר גם כמה מהרושם הראשוניים שלנו, וחשף כיצדכוונת הצוות הייתה ליצור כותרת הקשורה באופן הדוק למדע בדיוני, אך לא בהכרח קרובה ליצירותיהן של מפלצות קדושות כמו אסימוב או דיק, ואכן בהשראת העולם האמיתי.מצד שני, רבות מהטכנולוגיות בהן נעשה שימוש בדטרויט כבר אינן חלומות בלתי אפשריים בעידן בו אנו חיים, והמחבר הדגיש מספר פעמים כיצד הרקע של המשחק הוא לא יותר מ"חיי היומיום שלנו, אבל עם אנדרואידים" . למען האמת, אנחנו שמחים עם פילוסופיה בסיסית כמו זו: ההתנגשות עם המדע הבדיוני הקלאסי בהחלט לא הייתה קלה, ושמירה על קשר הדוק עם המציאות עוזר לא רק להעביר רגשות בקלות רבה יותר לשחקנים, אלא גם לומר את שלו, משוחררים מהנושאים שנראו ולא אוהבים ביצירות מאותו סוג.

בהתחשב בכך שהאנדרואידים הם אבן היסוד של הנרטיב, זה נורמלי לחלוטין שאירועי הקמפיין סובבים סביבם, אבל לא ראוי לצפות לנקודת מבט כללית אחת מדטרויט.הסיפור המרכזי למעשה מאפשר לך לשחק עם שלושה אנדרואידים שונים: קארה, מרקוס וקונור, כולם "סוטים" עם אינדיבידואליות משלהם, ולכן שונים מאוד זה מזה.מרקוס, למשל, מתחיל את דרכו כדוגמן אנדרואיד בשירותו של אמן המגלם את מעט הטוב שיש במין האנושי, אך מוצף במהירות במערבולת של אירועים דרמטיים שיובילו אותו להוביל התנגדות אמיתית; קונור, לעומת זאת, הוא צייד אנדרואיד קר ומנותק, אבל עם יכולות עדיפות על חומרים סינתטיים רגילים. ההרפתקה של קארה היא במקום זאת "אנושית" ואישית יותר: היא מתחילה כמשרתת בבית שבו אב אלכוהוליסט ושבור הפך כעת לסכנה לעצמו ולבתו הקטנה, ולפתע היא מוצאת את עצמה בלי תפקיד, בלי פרוטה, וללא יעד. כעת, מעבר להנחות הללו (שנתגלו בעיקר בדקות הראשונות) ברור שאיננו רוצים לחשוף בפניכם שום דבר אחר, אבל ברצוננו לציין דבר אחד: הנרטיב של המשחק הזה אינו ליניארי, ונראה שהוא רוצה להיות הרבה יותר מורכב מזה שנצפה בעבודות הקודמות של Quantic Dream.

ענפי זהב, ענפי ברזל

מילת המפתח, במקרה זה, היא "תרשים זרימה". למעשה, כל פרק במשחק מציג בפני השחקן אפשרויות רבות, אשר משנות באופן משמעותי את התקדמות העלילה.לאחר סיום הפרק, ניתן לראות מאילו צומת דרכים נרטיביות התעלמו בסכימה נוחה, כדי להקל גם על גישות שונות במבחנים הבאים ולכוון את המשתמש לעבר פרטים שהוחמצו.כצפוי, בפרקים הראשונים אין הרבה פתרונות, ובכל זאת הבחנו בשינויים עצומים בין בדיקה אחת לאחרת, עם אירועים מסוימים שהם בלתי צפויים לחלוטין (וההשלכות שלהם אינן ניתנות לחיזוי רציני). באופן כללי אנו מאמינים שיש חוט נרטיבי ראשוני, שכן ברור שהקוואנטים רוצים לחבר מחדש את הסיפורים של שלושת האנדרואידים במהלך הקמפיין; עם זאת, באמת קשה להבין איך הם יבחרו להתיר את הבעיה, ועד כמה הדברים יסתבכו ככל שהם מתקדמים.

שלושת הסיפורים שונים לא רק בשל המאפיינים של גיבוריהם: הם מסופרים בדרכים שונות. השלבים של קונור, כדי להבהיר, דומים לנואר, המחייבים אותו לקיים אינטראקציה עם שוטרים ולחקור זירות פשע. מרקוס, לעומת זאת, יכול לראות את ההשלכות של התפשטות האנדרואידים על "העולם האמיתי", שבו ברחובות לא חסרות הפגנות של אנשים שאיבדו את מקום עבודתם בגלל התפשטות החומרים הסינתטיים בכל רמה.מבין השלושה, חייבים לומר, החלק של קארה נראה לנו הכי חלש:Quantic Dream בנו את הפרקים שלו כך שיפגעו בכם בבטן, אבל יש כמה סטריאוטיפים בפעולה, ודמות "האב הנרקומן" איתו הגיבור מתמודד בתחילת המשחק שידרה לנו מעט מאוד. אחרי שאמרתי את זה,שאר המשחק שכנע אותנו, וקצב ההרפתקה היה בדרך כלל גבוה יותר ממה שראינו במשחקי Cage אחרים.כמובן, אל תצפו לשינויים גדולים במונחים של משחקיות: אנחנו מדברים על פעולות מונחות ואינטראקציות מוגדרות מראש בתוך המפה, עם קומץ פתרונות נוספים וסצנות מורכבות יותר לניתוח. המוקד הוא אפוא, ואנחנו חוזרים על כך שוב, הסיפור לבדו, וזה נחמד לראות שיש הרבה פוטנציאל בתחום הזה. סיפוריהם של שלושת הגיבורים ריתקו אותנו מספיק כדי לגרום לנו לרצות להמשיך, כעת נותר רק לראות אם העלילה תחזיק עד הסוף.