טומב ריידר: אגדה

בהשראת אינדיאנה ג'ונס, הסיפור מאחורי טומב ריידר רואה חוקרת צעירה וערמומית, לארה קרופט, מעורבת בסדרה של הרפתקאות שמהן היא יוצאת, בכל פעם, עשירה וחזקה יותר. מצוידת באדן חלון מכובד מאוד וגם ביכולות אתלטיות יוצאות דופן, הגיבורה מוצאת את עצמה בכל פעם מול תרבויות נשכחות ומאיימות, מלכודות מכל הסוגים, חיות אכזריות ותהמות אינסופיות. לאור ההצלחה האדירה שהושגו הפרקים שפותחו עבור הקונסולות השונות, לאורך השנים, לארה לא יכלה להימנע מלהופיע על מסך הטלפונים הניידים שלנו. במובן הזה,טומב ריידר: אגדהזהו רק המוצר העדכני ביותר הזמין עבור המסופים שלנו, המאופיין בגרפיקה מצולעת מה שהופך אותו לסלקטיבי למדי מבחינת בקשות חומרה.

עלילת המשחק סובבת סביב גילוי החרב המיתולוגית אקסקליבר, שקשורה איכשהו לאמה של לארה קרופט, שנעדרה כבר שנים. החוקרת הגסה, בעזרת עוזריה, חייבת אפוא לחדור לתוך כמה בניינים ואז לנסוע לפינות המרוחקות ביותר של כדור הארץ, במאבק כולל עם ארגון שרוצה את השריד האגדי לעצמו. כל זה מתרחש בשני שלבים שונים: קטע פלטפורמה, המאופיין בנוכחות של קפיצות ונקודות לטיפוס, וקטע "אקשן" גרידא, בו צריך לחסל את האויבים המופיעים על המסך כשהם מופיעים. במקרה הראשון נצטרך לנסוע לאורך מדפים, פיגומים, סלעים ועוד, לבצע קפיצות בעת הצורך ולהיאחז במדפים כדי להמשיך. לעתים קרובות מאוד נמצא את עצמנו מתמודדים עם החזקות שמתמוטטות לאחר כמה רגעים, ולכן מאלצות אותנו לעשות מהלך כדי לעבור להחזקה הבאה. לגבי קטעי ה"אקשן", הם מתאפיינים בתצוגה דומה מאוד לזו של משחקי הווידאו Tomb Raider לקונסולות, לכן בגוף שלישי, עם לארה שיכולה לנוע בארבעת הכיוונים שמאפשר הג'ויסטיק של הטלפון הנייד. ברגע שמופיע אויב, מופיע אוטומטית כובע שמשנה את צבעו מצהוב לאדום, המייצג את יעילות המכה שנשיק בהתאם לרגע. לעתים קרובות מאוד עצירה עד שהמטרה הופכת לפגיעה יותר מתבררת כעסק מסוכן, בהתחשב בכך שהיריבים לא ישבו בחוסר מעש ולמעשה יתחילו מיד לירות עלינו. גם הימנעות מכדורים היא לא הדבר הכי קלטומב ריידר: אגדה: הדמות שלנו יכולה לנוע במהירות ולבצע סלטות, אבל זמני התגובה לפקודות אינם מיידיים והפרוצדורה מתגלה לרוב כמסורבלת. הרבה יותר טוב למצוא מחסה, שממנו אפשר לרכון החוצה רק כדי לירות... לפחות עד שיחליטו לזרוק עלינו רימון, זה ברור.

כפי שניתן היה לצפות ממוצר מסוג זה, היישום הטכני של המשחק מצוין, עם גרפיקה מצולעת שזורמת בצורה זורמת ושימוש טוב בצבעים. האנימציה של לארה ברמה טובה, והמיקומים מתהדרים ברמה מסוימת של פירוט. למרבה הצער, לא ניתן לומר את אותו הדבר על האויבים, המאופיינים בדגמים פשוטים וזוויתיים מאוד, לא ברמה של השאר. כדי לעבור מקטע אחד למשנהו אתה צריך להמתין לזמני הטעינה, אשר עם זאת לעולם אינם נמשכים יותר מכמה שניות. תחום הסאונד מנסה, במגבלותיו, לעמוד מול הגרפיקה: אם הטלפון הנייד שלנו מאפשר זאת, נוכל להאזין למוזיקה ואפקטים בו זמנית. שניהם עשויים היטב, ויש להם התאמת נפח עצמאית. מערכת הבקרה פשוטה להפתיע, בהתחשב בהיקף התלת מימדי: באמצעות הפעלה על הג'ויסטיק ניתן להזיז את הדמות, שיכולה לבצע סלטות והחלקות הודות ללחיצה כפולה של אחד הכיוונים. כפתור 5 משמש לירי, כאשר הנשק נטען מחדש אוטומטית ברגע שהכדורים אזלו. למרבה הצער התגובה לכניסות לא תמיד מיידית.