לדרקון הסגול הקטן Spyro יש התחלה חדשה - The New Beginning בדיוק - והוא עושה זאת בכל הפלטפורמות האפשריות והניתנות להעלות על הדעת. ברור שלא יכול להיות שהמחשב הנייד בעל המסך הכפול של נינטנדו היה חסר. אז הנה אנחנו עוסקים בפרק החדש הזה בסדרה שממשיכה לחיות למרות גילה המתקדם יותר ויותר.
משפירית... לשפירית!
עם זאת, רעיון ראשי בסיסי וגאוני לא מספיק כדי להעלות את רמת המשחק שמתגלה כבינוני למדי. אם מערכת הבקרה היא חדשנית ומהנה, למרבה הצער הכל מתפרק עקב מגוון מצבים דל בעליל מכדי להתמודד איתם. סוגי האויבים השונים הם בהחלט מעטים מדי ובהדרגה הרצפים המוצעים בהופעותיהם - כי הם ממש מופיעים משום מקום - לאחר זמן מה כולם נראים אותו הדבר. אפילו חלוקת כלי הנשק לארבע קטגוריות שונות - אש, אדמה, קרח ורוח - שכמובן רואה אויבים רגישים יותר או פחות להשפעותיהם בהתאם לצבע מחוון הנעילה, לא מצליחה לספק מעט מגוון. לבסוף, האפשרות לבצע שילובים או התקפות ישירות מתגלה כחסרת תועלת לחלוטין, ומשאירה תועלת אפקטיבית כמעט אך ורק להתקפות בטווח ארוך ובינוני. המונוטוניות של המשחק, למרות הגדולה ביותר, היא לא הפגם היחיד. הבחירות הסגנוניות אינן חד משמעיות לחלוטין ואינן קשורות זו לזו הן עבור עיצוב הדמויות והן עבור זה של התפאורות, ומגיעות לפסגת חוסר הקוהרנטיות בבחירת האויבים בסוף הרמה. בעולם של פטריות ושפיריות, אפשר לתהות, למשל, מה יעשו קטר מונפש או מפלצת אבן? מבחינה טכנית אנחנו עומדים בפני משחק עם עליות וירידות מדהימות. מצד אחד אנחנו רואים מצב ראשי שטוח מאוד שלפעמים הרקע הדו-מימדי אפילו נכנס לתמונה, מצד שני אנחנו מוצאים גרפיקה מצולעת מצוינת - למרות התנועה על מסלולים - ואנחנו מסכמים במעידה בסרטונים המרהיבים... זה כמעט נראה כמו שלושה צוותים שונים - מה שמאוד אפשרי בין היתר - הם הרכיבו חלקים שונים ללא לכידות ביניהם. לבסוף, יש מעט מאוד מוזיקה בהתחשב בכך שהאקשן מלווה רק באפקטים קוליים, מצד אחד יש לומר למרבה המזל בהתחשב שמה שיש לא חורג ממספיק.
מיני-משחק משקף
המתנה של המיני-משחק מתגלה כמסקרנת בהחלט גם אם היא טעימה כאילו היא כבר נראתה ולפעמים היא קלה מדי. הודות לשימוש בסדרה סופית של מראות, מנסרות ומפצלים, גבישים מסוימים חייבים להיות מוארים בקרן. הקרן נפלטת מכמה אבני חן קבועות ונשלחת, לבנה או צבעונית, בקו ישר. עם ההשתקפויות השונות יש להכות את הגבישים בצבע הנכון בקרן האור הנכונה.
ממש חבל לראות רעיון טוב כל כך מנוצל כל כך רע. נעילת ה"אגודל", בנוסף למריחה מביכה של המסך הרגיש, גם מנצלת את ה-DS בצורה הולמת באמת. מגוון גדול יותר וקוהרנטיות סגנונית בהחלט היו מועילים לתואר שהוא בהחלט מתחת לממוצע ואשר זכור לו הרבה יותר מדי. גם בגלל שהמשחק עצמו מתברר כ"קטן", עם שש רמות בלבד ומעט מאוד תמריצים להמשיך. המיני-משחק הוא בעל ערך גם אם הוא קל מדי - כפי שמתואר בתיבה. כותרת שמתגלה כהזדמנות ממש מבוזבזת...
- מִקצוֹעָן:
- שימוש מצוין במסך המגע
- סרטונים מרהיבים
- גרפיקה טובה של סביבות התלת מימד
- נֶגֶד:
- מונוטוני ושטוח מדי
- רק מימוש טכני בינוני בחלק העיקרי
- סגנון לא עקבי מדי ולא זהיר
פתיתים ורודים בכל מקום!
העלילה - קצת תפלה - רואה את Spyro מתכוון לשחק עם אחיו הקטן של השפירית. כן, כי לאחר שננטש על ידי הוריו האמיתיים, הוא מאומץ על ידי כמה מהחרקים החמודים האלה, והוא "ברור" חושב שהוא... אבל, הגעתם של המיניונים של דרקון אפל מרושע והידע של דרקון חכם יוביל אותו למודעות האמיתית לטבעו, אך גם לחיפוש המסוכן אחר שלושה חכמים מסתוריים שנחטפו. למרות שאינה חד משמעית ומכוערת, העלילה מסופרת באמצעות סרטוני וידאו מלאים נהדרים: רק לעתים נדירות ב-DS אתה יכול לצפות בסרטים באיכות כה טכנית. אבל על איזה משחק אנחנו מדברים? הקלישאות של הסדרה שראתה את הפרקים הקודמים ממוסגרים בז'אנר הפלטפורמה ננטשות בהחלט. כאן אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים - כפי שכבר קרה בגרסאות לקונסולות ביתיות - מול משחק/יורה פעולה לחימה. הנוף הוא, למעשה, איזומטרי ורואה את השילוב של רקע דו מימדי עם סדרה של אויבים ודמויות מצולעות. במה שמזכיר קצת את כותרי Koei, שבהם גיבור בודד חסר פחד חייב להכות מסות עצומות של אויבים, Spyro נע עם רעיון מבריק ודי חדשני. מסך המגע משמש למעשה למערכת נעילה חסרת תקדים עם... האצבע שלך! ההתקפות השונות, הן ממרחק והן מטווח קרוב, מתבצעות למעשה באמצעות לחיצה על המקשים המתאימים a, b, x ו-y, אך רק כלפי האויבים שנבחרו תחילה בלחיצה הנדרשת והמדויקת על מסך המגע. . במקום זאת מואצלת התנועה לצלב. מה שנראה בהתחלה כמו מערכת אומללה מתגלה, עם קצת תרגול, כמספק, מהנה ומבלבל במיוחד! למעשה, יש צורך להשתמש במהירות בשני האגודלים כדי לציין את האויבים הרבים, ללמוד את הטכניקות השונות וכלי הנשק הדרושים כדי להוריד אותם, וזה בהחלט כיף. השימוש בחרט נדרש גם לפעמים – כאילו זה לא מספיק – כדי לבצע פעולות נדירות הדורשות דיוק רב יותר או להשלמת מתנת המיני-משחק המהנה. קטעי הלחימה נגד אויבים בסוף הרמה משלימים את ההצעה. כאן הכל משתנה על ידי הצגת גרפיקה מצולעת יפהפיה שרואים אותנו מעורבים ביריות קלאסי על מסלולים, אך ישחקו על ידי ציון באמצעות החרט את הנקודות הרגישות השונות על האויבים שאנו רודפים אחריהם מעת לעת.
