Street Fighter: Duel, הסקירה של משחק הנייד החדש המבוסס על משחק הלחימה Capcom

סטריט פייטר: דו-קרב, מיותר לציין, הוא מוצר מפלג בלשון המעטה. זה קורה לעתים קרובות כשאנחנו מדברים על משחקים ניידים, אפילו לעתים קרובות יותר כשאנחנו מנסים איכשהו לצמצם חוויות מפורסמות ומאוחדות לצורה פשוטה של ​​כותר ארקייד עבור iOS ואנדרואיד, אם כי במקרה זהCapcomהלך רחוק יותר על ידי בחירת גישת "קליק".

לא, אנחנו לא מדברים על היצורים המטרידים שמאכלסים את העולם הפוסט-אפוקליפטי של The Last of Us, אלא על "המשחקים" (ראוי להגדיר אותם כך, הפעם) שמרמזים על אינטראקציה מינימלית, שמתרגמת לתוך כמה נגיעות במסך או אפילו בהפעלת מצב אוטומטי שמבצע עבורנו את ההתקדמות.

מדובר בסטיות מוזרות לשוק המורכב בעיקר ממשתמשים מזדמנים, שמכירים רק במעורפל את מדיום משחקי הווידאו ומחפשים בילוי שיוכל לבדר אותם בצורה מאולתרת, בזמן שהם באוטובוס או בתור בדואר.

ובכן, האם הספין-אוף שפותח על ידי A Plus והופק על ידי Crunchyroll תואם את הקריטריונים האלה? התשובה בStreet Fighter: סקירת דו-קרב.

משחק: אל תקראו לזה משחק לחימה

That Street Fighter: Duel הוא לא אמשחק לחימה לחימהכמו הפרקים הרבים של הסדרה שעליהם היא מבוססת, זה ברור מיד. למרות שלמעשה, היו כל התנאים כדי להיות מסוגל ליצור מכת "חוותית" מוצקה ומוכשרת, כפי שיש רבים ב-App Store וב-Google Play (ראה למשל אתסקירת Shadow Fight Arena), במקרה הזה הרעיון היה בעיקר לנצל את הדמויות והיקום של סדרת Capcom כדי ליצור משהו פשוט יותר.

השונות של ריו, קן, צ'ון-לי, קאמי וחברת הזמר עוסקים בקרבות צוותים מרהיבים על המסך, כמובן, אבל הפעולות שלהם כמעט אוטומטיות לחלוטין. הדבר היחיד שמוענק לנו בחזיתמשחקיותהיא להפעיל את המהלכים המיוחדים שלהם ברגע שהסרגל הרלוונטי נטען ואולי לשרשר אותם יחדיו באמצעות מערכת ה"אלמנטלים" הקלאסית שיוצרת סינרגיות ומייצרת אפקטים רלוונטיים פחות או יותר בהתאם ליריבים שאנו מתמודדים מולם.

במובן זה יש מכניקה אסטרטגית נוספת, אם נרצה להגדיר זאת כך, המורכבת מארגוןעמדותשהצוות שלנו יקבל פעם אחת על המגרש, כמו גם כל דמויות תמיכה שיכפילו את הסטטיסטיקה של הלוחמים הבודדים, יגדילו את האפקטיביות של המכות שלהם ואת ההתנגדות שלהם לציית לקונספט בנאלי מאוד: מלבד מקרים נדירים, החזקים ביותר על נייר מנצח.

ביטול הגורם האנושי מכביד בהכרח על Street Fighter: יכולתו של דו-קרב לברוח מההיגיון הבלתי נמנע שלדגם חופשי להפעלההמורכב מלגרום לדמויות לגדול, להעלות את רמתן, לצייד אותן במיטב החפצים, אולי "למזג" אותן אם יש לך כמה כפילויות ולקיים דיון זה בלי סוף על מנת להשיג את מידת התחרותיות הדרושה להתקדמות בין הקמפיין למשימות .

מבנה: לא חסרים לו מספרים

מבחינת תוכן, ברור, Street Fighter: Duel לא מפספס שום דבר ולמעשה טוחן רמות על רמות, תוך ציור עלסגל גדול מאוד, בתוך אחדקמפיין ארוךשחקן יחיד כדי להעסיק אותנו ככל האפשר ולגרום לנו להיכנס לקיר תשלום לאחר כמה שעות. זה היה בלתי נמנע, מודל F2P עובד ככה אחרי הכל, אבל למרבה המזל יש סדרה שלמה של אתגרים "צדדיים" שניתן לבצע למטרות התקדמות כדי לעקוף את המכשולים הללו.

מנקודת מבט זו יהיה זה לא הוגן להאשים את מוצר Crunchyroll בכך שהוא חסר רחמים: לא הוכנסו מערכת כרטיסים או חומרים מתכלים לטעינת אנרגיה ולכןאתה יכול לשחק כמה זמן שאתה רוצה, בחירה בנתיבים אחרים שבהם הקמפיין הפך קשה מדי באותו רגע. כמובן, ברגע שאתה פותח את מצב מרובי המשתתפים האסינכרוני (שהוא אוטומטי לחלוטין, כדי באמת לא להשאיר דבר ליד המקרה) האוריינטציה לקראת מונטיזציה מתבררת. אופציונלי אבל ברור.

מימוש טכני: לעזאזל, זו פנינה

כשמישהו מוציא קליקר ממשחק לחימה היסטורי, ברור שהוא לא טיפש נאיבי אלא מישהו שעשה את המתמטיקה טוב מאוד בכיס, ולמרות הביקורות על האיכות האמיתית של חוויה מסוג זה, אי אפשר באמת לומר שהחבר'ה ב-A Plus עשו עבודה גרועה ברמה הטכנית והאמנותית, אכןVisually Street Fighter: Duel הוא פנינה.

כן, יש לעכל את הקונוטציה הכמעט צ'יבית של הדמויות, אבל בין המהלכים המיוחדים, האנימציות, התרחישים ויצירות האמנות המקושרים יש באמת הרבה חומר שמסוגל לרגש מעריצים היסטוריים של סדרת Capcom. ואם נוסיף למערכת הנעימה הזו אתמוזיקה מקורית מחודשת, התוצאה היא מחזה מדהים באמת, שרק שווה את מחיר ההורדה. מה ששווה לאפס, כמובן: כביכול.

מסקנות

Street Fighter: Duel כמשחק לא שווה הרבה, אנחנו מדברים על קליקר עם תכונות RPG אסטרטגיות מעורפלות שבו אתה מתקשר מעט מאוד ורק שואף להתקדמות, תוך שימוש במשאבים המתקבלים מעת לעת כדי להצמיח את הדמויות שלך, לפתוח חדשים ולהתקדם דרך המצבים הזמינים השונים, שהם שונים ומאפשרים לך לעקוף את חומות התשלום הבלתי נמנעות מבלי שתצטרך לסבול כרטיסים, המתנה וחומרים מתכלים. יחד עם זאת מדובר בריכוז של מעריצים, מופע נעים מאוד לעיניים ולאוזניים שספק אם ישאיר את מעריצי סדרת קאפקום אדישים. מי יודע, אולי משחק מדי פעם אפילו יברח מטהרני משחקי לחימה.