Raji: An Ancient Epic, סקירה של הרפתקת פעולה מיתולוגית מנטפליקס

לעתים קרובות יותר ויותר אנו עדים לשימוש במיתולוגיות ובתרבויות שונות כדי לספר סיפורים בצורת משחק וידאו, כמעט תמיד באמצעות הפקות אינדי מקומיות. הרבה פעמים מדובר בכותרים שנמצאים בגבולות שלהם עם תוכנות חינוכיות, שמתמקדות כל כך במסר שהם מאבדים קצת את מבנה המשחק שלהם. במקרים נדירים יותר, ההפקות הללו מצליחות למצוא איזון בין שחזור היסטורי ותרבותי לבין היצע משחקי וידאו אמיתי, תוך יצירת משחק מתפקד בתרחיש משופע במסורות, ציוויליזציה והיסטוריה, כפי שאנו רואים כאןסקירה מאת Raji: Epic Senior Year. העבודה של Nodding Head Games, צוות פיתוח מפונה, הודו, מנצלת את הקסם של האגדות והפילוסופיות ההודיות כדי לבנות סיפור אינטראקטיבי שהוא גם הרפתקת אקשן טובה.

במקרה זה, קסמו של הרקע הוא מהותי בבניית המשחק, אך הוא אינו האלמנט היחיד המאפיין את זהותו. התרחיש, השואב אלמנטים ממיתולוגיות הודיות עתיקות ומבהיר את דבקותו בדימויים אלה, הוא חודר ומאפיין אך אינו מכריע בהשוואה למבנה משחק שעם זאת מתפקד ללא קשר לחיפוש אחר האקזוטי.

במובן זה, הרעיון של Nodding Head פותח היטב, והצליח ליצור כותרת שלא רק עושה כבוד למסורות המקומיות ויכולה לתפקד גם כדרך לקדם אותן בעולם, אלא עושה זאת מבלי לשכוח להיות. קודם כל משחק וידאו טוב. הכותר שוחרר לפני שנתיים וחצי במחשב ובקונסולה, עבר גם דרך Xbox Game Pass ושירותים דומים, אך כעת מגיע גם לפלטפורמות סלולריות בקטלוג של נטפליקס, מה שמייצג עוד בחירה מצוינת של השירות, שמתגלה כמובהקת. מטופח היטב.

ההרפתקה הגדולה של ראג'י

ראג'י הצעיר הוא, כפי שקורה לעתים קרובות בסיפורים מסוג זה, התקווה האחרונה של האנושות נגד הרוע המוחץ. שָׁםהִיסטוֹרִיָהמאת ראג'י: אפוס עתיק הוא עתיק בטבעו ואינו מתבייש בכך, בהתחשב בכך שהוא מעין ארכיטיפ נרטיבי המחובר למסורות מיתולוגיות והודיות. המאבק בין שדים לאלים הוא מעין טופוס אלמוות שתמיד פועל בצורה מיטבית כדי לשמש הנחת יסוד להרפתקה גדולה: במקרה זה, השדים החליטו לפלוש לכדור הארץ, ומאיימים על עצם קיומם של בני האדם למען נקמה נגד האלוהויות שהביסו אותם לפני מאות שנים. בציוויליזציה רגילה מדי לשלום, שנטשה את דרכי האלכימיה והלחימה, כל התקוות מרוכזות בראג'י, היחיד שנראה שמסוגל עדיין לשלוט בקסם וביכולות מיוחדות.

בהקשר קסום, המזכיר טקסטים עתיקים כמו המהבהראטה והרמאיאנה, אנו מוצאים את עצמנו שולטים בראג'י בהרפתקת פעולה קלאסית מגוף שלישי, שבה מיומנות חוצת פלטפורמות היא המפתח, אבל כך גם מיומנויות לחימה ופתרון חידות. יש משהו מ-Tomb Raider ופלטפורמות קלאסיות באינטראקציה עם התרחישים, מה שמחייב אותנו לקפוץ בין מאחזי יד לפלטפורמות כדי להתקדם בין פלאי הטבע לארכיטקטורה עתיקה בהשראת רג'סטאן.

Ilמשחקיותהוא מורכב ומשתנה, גם משנה את המסגור בכל הנוגע להתמקדות בקרבות טקטיים הדורשים שימוש זהיר בקסמים שונים, או כאשר החידות שיש לפתור מובאות לקדמת הבמה.

הבעיה היא שדווקא בזכות תערובת הסגנונות הזו, המשחק בעצם לא מצליח להצטיין באף אחד מהמרכיבים שלו ובמיוחד בלחימה. למרות עיצוב ברמה פחות מבריקה, לנוע בין התרחישים הוא עדיין נעים הודות ליופי של ההגדרות, בהקלה על מקורות ההשראה המיסטיים. עם זאת, ההתנגשות עם אויבים היא כנראה האלמנט שיכול להיות יותר מגושם ופחות מפותח בהשוואה לרכיבים המקושרים יותר לפלטפורמות ולאינטראקציה עם הסביבה, גם מבחינת החידות. פגמים אלה מוגברים על ידי מערכת בקרת המקל הוירטואלית ב-פלטפורמות ניידות, אם כי התגובה לפקודות עדיין ברמה טובה, בהשוואה לסטנדרטים של פתרון זה.

מסקנות

אין ספק שחלק גדול מהקסם של ראג'י: אפוס עתיק נובע מהתפאורה שלו, ששורשיה במיתולוגיה הקלאסית של הודו, מבימת מסע נפלא באווירות בעלות השפעה רבה. עם זאת, זה יהיה לא הוגן לצמצם הכל לשאלה של חיפוש אחר האקזוטי בלבד, כי יש גם רעיונות מעניינים בחזית המשחקיות, במיוחד לגבי ההצלבות בתרחישים אלה ועוד כמה חידות מלאות השראה. חבל על כמה פגמים בלחימה ועיצוב רמה שלא תמיד מסוגל להציע אתגרים הראויים לתרחישים המצוינים, כמו גם משך קצר בהחלט, אבל בסך הכל מדובר בפנינה קטנה ויקרה שלא אמורה להיות התעלמו.