מהעלילה הזדמנות החמצה הראשונה
גיבור הסיפור הוא טומי, אינדיאני, שנלכד על ידי חללית חייזרית בזמן שהוא בבר עם סבו וחברתו ג'ן. הנחות היסוד ליצירת עלילה מקורית יהיו מצוינות אבל השחקן יבין במהרה שהוא מתמודד עם העלילה הרגילה דמוית ה-Quake: כדי לשחרר את עצמו ושאר היצורים החיים ממאסרה של המלכה האם המרושעת הוא יצטרך להתמודד. עם המוני אויבים וקילומטרים רבועים של חדרי היי-טק לפני הקרב האחרון הקלאסי. למזלו, לטומי יעמדו לרשותו הסמכויות שהוענקו לו ממוצאו הצ'ירוקי האצילי (אשר, בעצם, מתורגמים לחיסול המילים game over). [ג]
[/C]
מה מפתיעטֶרֶף, מעבר למימוש הטכני הטוב אשר ינותח בהמשך הסקירה, הוא תמהיל ההשפעות מתפארות ישנות אשר היוו השראה למתכנתים ואשר יצר סדרה של רמות מעניינות ומקוריות בהחלט. למרות שמבחינה רעיונית המבנה של המשחק הוא תמיד זהה (אתה ממשיך בכיוון היחיד הזמין, מפעיל כמה כפתורים מדי פעם ומבטל כל דבר שזז), הצעה מחדש של כמה טכניקות שכבר השתמשו בעבר, אבל בהחלט טובה יותר הציג, לאפשרטֶרֶףלהיות בעל נימה של כושר המצאה יותר מ-FPS אחרים.
מחשב מול 360
אם כבר מדברים על השוואות בין שתי הגרסאות, הדבר הראשון שצריך להדגיש נוגע בהחלט להיבט הטכני: ואם השוואה בין PC high-end ל-Xbox360 מובילה לניצחון של הראשונה (במיוחד בשל רזולוציה ואיכות מרקם גבוהה יותר. אפקטים), באותו זמן גלגול הקונסולה שלטֶרֶףזה בהחלט נראה מתאים יותר לכל מי שאין לו מחשב חזק במיוחד, לאור הביצועים הוויזואליים הטובים של המוצר בליווי קצב פריימים יציב מאוד. לכך יש להוסיף את העבודה הטובה שנעשתה על מערכת הבקרה, מדויקת ותגובתית עד כדי כך שלא תצטער על השילוב של עכבר + מקלדת. עם זאת, אין הבדל גדול מבחינת מרובה משתתפים: המצבים והמפות נשארים זהים, עם רק שירותי ה-Xbox Live כרקע.
הדבר הראשון שמושך את העין הוא עיצוב הרמות: השימוש היצירתי בפיזיקה אפשר למפתחים לעקוף את מה שתמיד נתפס כגבול עבור יריות מגוף ראשון, כלומר הליניאריות של הרמות. בממוצע, אנו נוטים להמשיך ללא בעיות לעבר הקו הדמיוני המוביל לסוף המפה: פנימהטֶרֶףבמקום כמה רעיונות, שנלקחו ממשחקים כמו אליס של מקגי האמריקאית, גורמים לשחקן ללמוד את אזורי הרמה בזהירות רבה יותר כדי להתקדם: מי יכול למנוע ממך לחשוב שמאחורי קופסה יש פורטל שמוביל למישור מקביל ? ישנם שלושה חידושים (אם כי קצת מוגזמת להגדיר אותם ככאלה) הראויים להזכיר: הדלת-הליכה, כלומר אפשרות לטפס על קירות באמצעות שבילים מיוחדים; הלוחות שמאפשרים לשנות את כוח הכבידה (היפוך תרתי משמע) ואת מצב הרוח, מצב מטפיזי שמזכיר מאוד את זה של Soul Reaver ואשר מאפשר לך להתחמק ממכשולים בלתי עבירים במציאות. בכמה מקרים יש להודות שמאפיינים אלו אפשרו למתכנתים ליצור רגעי הרפתקאות מעניינים ובוודאי פחות סטריליים מאשר מצא-את-המפתח-ו-פתח-את-הדלת הקלאסי, גם אם - בכנות - זה היה יכול להיות לעשות עוד משהו.
יש גם כמה קטעים על סיפונה של חלליות, שמונעות בדיוק כמו אלה ב-Descent - חלופות נחמדות ותמיד נופיות שקוטעות את שגרת הפעולה ברגל והופכות את קצב המשחק לתוסס יותר. במצב מרובה משתתפים הספינות הללו לוקחות על עצמן תפקיד חשוב במיוחד, מכיוון שהן יכולות להיות שימושיות מאוד במיוחד במשחק deathmatch של הצוות.
הארסנל שעומד לרשותו של טומי הוא גם מקורי בדרכו שלו ולמרות שהוא לא מגוון בכלל (רק שישה נשקים), הוא מאוזן היטב ומתאים במיוחד לשחקן היחיד, שבו צריך לבחור בקפידה במה להשתמש כי כמה חייזרים חסינים בפני סוגים מסוימים של נזק ומעל לכל התחמושת נדירה. רובה הפלזמה הוא ללא ספק המוצלח ביותר, בעוד שהצבט, נשק בסיסי שבקושי משמש להרוג את שני האומללים הראשונים, נראה שהונח שם רק כדי לחקות את הברזל של Half-Life.
360 יעדים
גרסת ה-Xbox360 שלטֶרֶףזה גם שונה מגרסת המחשב בגלל נוכחותם של יעדים לביטול הנעילה, ייחוד של כל כותר זמין עבור קונסולת מיקרוסופט. במקרה של המוצר המדובר, ברשימה יש 44 יחידות לכל 1000 נקודות, מחצית מהן מיוחסות למשתמש רק בשל השלמת רמה. רוב הנותרים נוגעים לריבוי משתתפים, וניתן להשיגם על ידי ניצחון במספר מסוים של משחקים וצבירת הרג באופן כללי או באמצעות שימוש בנשק בודד. במסגרת די קונבנציונלית זו, קומץ יעדים ניתנים לפתיחה בולטים על ידי זכייה בסכומי כסף מסוימים במשחקי ההימורים האלקטרוניים של הבר של ג'ן, הפזורים ברחבי הכדור.
פלטפורמות מקבילות
המשחק משתמש בגרסה שונה של מנוע Doom 3, ואינו תובעני במיוחד מבחינת משאבי החומרה. למרות שהוא לא עומד בקנה אחד עם המקבילה המזהה שלו מבחינת מצולעים ואנימציות, הוא עדיין מצליח לומר את דברו עם פיצוצים ואפקטי תאורה אחרים. פשוט תסתכל בצילומי המסך הנלווים כדי להבין את המיומנות של מתכנתי Head Human, שהצליחו לשחזר כמה תצוגות נהדרות באמת. הערה שלילית עם זאת לעיצוב הדמות: הגיבור בהחלט לא הכי כריזמטי והאויבים שהוא נתקל בו מעטים ודומים מדי לאלו של Quake ו-DooM.
גם תחום הסאונד תורם להגברת התחושה הזו: זה בהחלט לא כל כך נורא, במיוחד אם יש לך מערכת סראונד, אבל כותרים אחרים הראו שאפשר להגיע לרמות גבוהות בהרבה מאלה שהגיעו אליהןטֶרֶף. יש גם שני שירים, בהתאמה בהתחלה ובתיבות האחרונות: אלו השירים של Heart (Barracuda) ושל Judas Priest (You've Got Another Thing Comin'), אנרגטיים בהחלט ומתאימים לקצב הפעולה. חבל שלא הוחלט לבחור בפסקול עשיר יותר שנוכח לאורך כל המשחק.
פלטפורמות מקבילות
אורך החיים המוגבל של השחקן היחיד (בסביבות עשר שעות) נובע מהקושי הנמוך והבינה המלאכותית הגרועה של האויבים, שהם מעטים ולא חכמים במיוחד. רק בגמר הדברים משתפרים מעט, כשחייזרים מופיעים מכל מקום וזריזים במיוחד; במציאות היינו מעדיפים לקיים קרבות אש טקטיים יותר ופחות תזזיתיים.
דברים לא משתפרים בהרבה כשיורדים לזירות המקוונות: על פי הודאתם של המתכנתים עצמם ההיבט הזה הוזנח מעט בתקווה שקהילות של חובבים יעניקו חיים לעוד כמה מצבים מאשר ה-deathmatch הקנוני וה-team deathmatch שהיו בתחילה. בכל מקרה, השרתים הרשמיים מהירים מאוד (גם בגלל שמספר המשתמשים מוגבל כרגע) ויציבים.
הערה אחרונה
טֶרֶףזה משחק שהתחיל - על הנייר - עם תנאים מצוינים שחיכו רק חלקית, הן מבחינת יישום טכני והן מבחינת משחקיות. מההיבט הראשון הערכנו במיוחד כמה רמות מרהיבות מעוטרות במשחקי אור פנטסטיים, בעוד שיצירת האויבים הותירה אותנו מבולבלים, חסרי השראה הן מבחינה רעיונית והן מבחינה גרפית. מהשניים הרעיונות המעניינים חשפו כמה אינטואיציות מבריקות של המתכנתים, שעם זאת העדיפו לא להגזים בכך על ידי הגבלתן לסגנון משחק מיושן. אורך החיים הנמוך של הקמפיין היחיד ומשחק מרובה חצי לב הם שני היבטים נוספים שאי אפשר לסלוח על משחק שחיכו לו כל כך הרבה זמן.
תואר שמתאים לרוב השחקנים, אבל חסר כמה היבטים בסיסיים שהיו מעלים אותו לחובה.
מִקצוֹעָן
- כמה רגעים ציוריים במיוחד
- פעולה מיידית וחסרת דאגות
- כמה רעיונות מעניינים
נֶגֶד
- כיבוי אש חוזרים ונשנים
- אנימציות לא ברמה
- אורך חיים נמוך
הסיפור שלטֶרֶףזה בהחלט ידוע לרוב: הוצג ב-E3 ב-1997 כפרויקט השני של 3D Realms (Duke Nukem Forever היה צריך להיות המהדורה הראשונה זמן קצר לאחר מכן) וצלל לשכחה על סף שנת 2000, הוא סוף סוף מצא חיוניות חדשה הודות למשותף פעולה של בית התוכנה המקורי (שפיקח על הפרויקט) ו-Human Head אשר בלט את עצמו עבור Rune (אזכור בלתי נמנע בביצת פסחא ראשונית).
לאחר יופי של עשר שנים הוא מגיע למדפי החנויות בשני פורמטים של PC: המהדורה הסטנדרטית, הכוללת 3 תקליטורים וה-Limited אשר - בניגוד לאופנה עדכנית - אינה מכילה תוספות גרפיות אלא "רק" כמה גאדג'טים תמיד רצויים ומוצעת. ב-DVD בודד. זמינה גם גרסת ה-Xbox 360.
