שני גלגלים עדיפים על ארבעה!

אני זז, אתה זז, הוא זז

Milestone הוא בהחלט לא הגעתו האחרונה בכל הקשור למשחקי מירוץ: החל מההתחלה עם Screamer ועד אליפות העולם האחרונה של Superbike 08, המפתחים שלנו צברו מטען תרבותי ניכר בז'אנר, שלמרבה הצער לא הוכנס אליו. מימוש משביע רצון בגרסה זו שלMotoGP 08עבור Wii. עם זאת, ההשפעה הראשונית עם מוצר Capcom היא יותר מדיסקרטית: מבחינת המצבים שזמינים, המשחק מציג כמות טובה של אלמנטים המושכים את חובבי הדו-גלגלי. קריירה ואליפות בהחלט מהוות את הלב הפועם של החבילה כולה, כשהראשונות דורשות מהמשתמש להתחיל מה-125 עם האלטר-אגו שלו ולנצח מרוץ אחר מירוץ במטרה סופית לקחת הביתה את גביע המעמד הראשון.מנקודת המבט הזו, המרחב המועט שניתן לשחקן מבחינת התאמה אישית של האופנוע מפתיע: ניתן לשנות רק ארבעה פרמטרים, בנוסף לאפשרות - יש להודות שחסרת ​​תועלת בהחלט - להחליף קבוצה בסיום העונה. הסעיף השני הוא קונבנציונלי יותר, שפשוט מאפשר להתחזות לאחד הנהגים הרשמיים של הטורניר (הנתונים כמובן מעודכנים לשנה שעברה) ולצבור כמה שיותר נקודות, ללא צורך להתחיל מהבסיס. כדאי להדגיש גם את מצב ה-Challenge, הכולל 50 תרחישים שבהם אתה נקרא להשיג יעדים מסוימים כדי להתקדם: לכן אתה מוצא את עצמך צריך להשלים מירוץ עם צמיגים בלויים, להשלים סיבוב בעקבות מסלול מסוים, כדי להתגבר. מספר מסוים של יריבים וכן הלאה. מירוץ הזמן הבלתי נמנע והמירוץ המהיר אינם דורשים הסבר, בעוד שיש למתוח ביקורת על מיילסטון על הניהול הנורא של המדריך: במקום להסביר בפירוט כיצד לרכוב על האופנוע שלך, המפתחים חשבו (בכי רע) לזרוק את המשתמש על המסלול בלי מחמאות רבות מדי, מגבילות את עצמן להופעת הערה על המסך כאשר נעשות טעויות חמורות במיוחד או מבוצעות תמרונים ללא דופי. בקיצור, הכל מלבד חוויה שימושית ללימוד הטריקים של המקצוע.

כוח הוא כלום בלי בקר

עצוב לציין כי, אפילו במקרה שלMotoGP 08, מערכת הבקרה המיוחדת של ה-Wii מתגלה כמגבלה שמעכבת את יכולת המשחק של המוצר, ולא כהזדמנות להרחיב את הז'אנר לעבר אופקים חדשים. ל- Milestone הייתה האינטואיציה הטובה להציע שלושה שלבים שונים של מורכבות בהתאם לכישרון של השחקן: ארקייד מאפשר לכן לשכוח מחוקי הפיזיקה, בעוד שסימולציה מיישמת אותם הלכה למעשה בצורה קפדנית בהחלט, כאשר מתקדם פועל כמדיום המאושר בין שני הקצוות. חבל שחוסר הדיוק של מערכת בקרת חיישן התנועה הופך את ההגדרה היותר מציאותית ו - תיאורטית - אפילו יותר מעניינת למעשה לבלתי ישימה: במצב זה, ניהול האופנוע על ידי נדנדה של השלט (שיוחזק במצב אופקי בדיוק כמו אם זה היה כידון של אופנוע) היא משימה טיטאנית, בהתחשב בכמה קל להתרסק או להתקלף בפינות חזק מדי, ולסיים עם הפנים שלך על האספלט.

בהסרת מצב הארקייד מהסיפון, שהוא הרבה יותר מדי פשטני, נשארת ההגדרה המתקדמת היחידה, שרחוקה מלהבטיח למשתמש חוויה מהנה או מציאותית במיוחד. הדברים משתפרים מעט אם אתה משתמש באנלוגי של ה-Nunchuck כדי לשלוט באופניים, אבל לא מספיק לעיבודMotoGP 08אקספוננט תקף של הז'אנר. חסרת חושים מנקודת מבט של גיימינג, עבודת Milestone גם לא מסוגלת לפצות על החיסרון הזה עם מערכת אודיו-ויזואלית מבריקה במיוחד: מעבר לעיצוב הגרוע של התפריטים, הכותרת מציגה גרפיקה בקושי מקובלת, אם לא ממש בינונית. תוך ניסיון להתעלם מהתרחישים האפורים והחשופים המהווים את הרקע למירוצים (הם עדיין מעגלים), זה נשאר מימוש משוער למדי של אופנועים ורוכבים, גס מנקודת המבט של מורכבות ומרקמים מצולעים וניתן לשיפור לחלוטין בשביל זה הנוגע לאנימציות.

מסקנות

עצוב לדחות את הגישה הראשונה של מיילסטון לעולם ה-MotoGP, אבל גרסת ה-Wii של מוצר ה-Capcom הוכיחה חטאים שהם הכל חוץ מרעילים: מעבר למימוש טכני נמוך יותר והיצע משחקים עשיר כמו שהוא. משעמם, המשחק סובל בעיקר מדגם נהיגה לא מספק, שנענש מעל הכל על ידי מערכת בקרת חיישני תנועה שמותירה הרבה מה לרצוי. מוקדש רק למשתמשי Wii הנואשים לסימולציית אופנוע.