רקוויאם קאסלבניה: סימפוניה של הלילה ורונדו של דם, להסקה

זה לגמרי צירוף מקרים שהאוסף הזה לפלייסטיישן 4 יוצא ב-26 בנובמבר, היום בו העונה השנייה של סדרת האנימציה בהשראתCastlevaniaבנטפליקס. וזה צירוף מקרים יוצא דופן שאחד הגיבורים הגדולים, בנתח הפרקים החדש הזה, הוא אלוקארד, בנו של דרקולה שבמקרה! - היא גם הדמות שבה אתה שולטסימפוניית הלילה, כותר באוסף שמקורו ב-1997 - או ליתר דיוק, להמרת ה-PSP לפני עשר שנים - ושרבים רואים בו למעשה כאחד ממשחקי הווידאו הטובים בכל הזמנים. אם עזוב את הסרקזם, הבחירה לכלול אותו בחבילה מפתיעה יותררונדו של דם, Castlevania נדירה מאוד, מתוארכת ל-1993, המייצגת צעד בסיסי באבולוציה של סדרת Konami ושמעט מאוד אנשים שיחקו בה (לגיטימית) עד כה. האם אתה רוצה לדעת יותר? המשך לקרוא.

רונדו של דם

פורסם במקור עבורתקליטור PC Engineביפן, Rondo of Blood הייתה ה-Castlevania הראשונה שהפכה את הסדרה לתת-ז'אנר חדש שייחד אותה במשך שנים: נטוש את הליניאריות של הפרקים הקודמים, Rondo of Blood מציע שלבים שונים המתפצלים בנקודות שונות, מה שמוביל את השחקן - אשר לובש את הבגדים שלהשופט בלמונט- בתחומים שונים אשר לאחר מכן מתפתחים לשלבים שונים לחלוטין. המבנה המיוחד של עיצוב הרמה נועד להיות ניסיון ראשון ביישן לשלב כמה אלמנטים של משחק תפקידים בסדרה שעד לאותה נקודה הייתה למעשה פלטפורמה. בשלב השני, למשל, תוכלו לאסוף מפתח אשר לאחר מכן מאפשר לכם לפתוח תא שריכטר מוצאמריה, ילדה קטנה שתצטרף למטרה שלו ותהפוך לדמות שאפשר לשחק בה. המשתנים הקטנים הללו, המזכירים משימות משניות במשחקים של היום, הופכים כל משחק לבלתי צפוי, ומציבים את הקושי של ההרפתקה עצמה בידי השחקן.

רונדו של דם הוא למעשה אחד הקסטלבניות הקשות ביותר שקונאמי פיתח. אויבים גורמים נזק רב ודרושות רק כמה פגיעות כדי להימחק ללא טקס. הצייד שלערפדיםהטוב ביותר הוא זה שלומד את השלבים, משנן את עמדות האויבים ואז תוקף אותם מראש, אולי מחסל אותם לפני שהם מזהים את ריכטר ותוקפים אותו. הבלמונטבתפקיד הוא יכול לצייד נשק משני כמו הצלבים הרגילים, מים קדושים, זריקת פגיונות וכדומה, אבל כל שימוש מכלה את הלבבות שפועלים כתחמושת ואשר המשחק מחלק בנדיבות בשלבים השונים. קומץ מיומנויות נוספות - כמו הסלטה לאחור ומהלך העל המשתנה בהתאם לכלי הנשק המשני שנבחר - משלימים תמונה נוסטלגית, שלמרות זאת, נראה שהזדקנה מעט רע.

לא בחזית הטכנית, שימו לב: Rondo of Blood עדיין נשאר כותר משנות ה-90 המוקדמות - לא להתבלבל, יתר על כן, עם המרת SNES של 1995,דרקולה X- שבזמנו היה שומט לסתות בשל ההקפדה שננקטה ביצירת הספרייטים והתפאורות ושעדיין היום, מוגדל ל-4k או 1080p וללא הפעלת כל פילטר לטשטוש התמונה, הוא פנינה קטנה מפוקסלת, גם מלווה על ידי פסקול מדהים ומרתק. לא, מצאנו את הבעיה בפקדים, שהיו כבדים ופחות מגיבים ממה שזכרנו, וזה בבירור הפך חלק מהקטעים שכבר היו די קשים בפני עצמם להרבה יותר מתסכלים. במובן הזה, Rondo of Blood אולי היה מרוויח מכמה שיפורים פה ושם, למשל לתפריטים או לתרגום הנורא לאיטלקית, בעוד שבמקום זאת Konami הגבילה את עצמה לעשות שיעורי בית ולהמיר את המשחק בלי לגעת בשום דבר.

Trofei פלייסטיישן 4

Castlevania Requiem מיישם ארבעים וארבעה גביעים, כולל פלטינה, כדי לפתוח אותם על ידי השמעת שני הכותרים באוסף. בהתחשב בקושי של שני המשחקים המדוברים, מיותר לציין שפתיחת כל הגביעים תהיה משימה הרקוליאנית: בין היתר, עליך להשלים את רונדו של דם ב-100% ואת סימפוניה של הלילה ב-200.6%.

סימפוניית הלילה

ההרפתקה שלאלוקארד, ערפד הלבקן בנו של דרקולה, הוא הגיבור המוחלט של האוסף הזה, גם אם הוא לא מתחיל בצורה הטובה ביותר: צילומי הווידיאו המלאים המגורענים מסגירים את גיל המשחק, שיצא במקור בפלייסטיישן ובסאטורן. גם במקרה של סימפוניה של הלילה אפשר לבחור פילטרים שמרככים את הפיקסלים או שנותנים רעיון לנגן בטלוויזיה קתודית, אבל העדפנו לשמור על הגרפיקה המקורית שלמה, שעדיין פשוט מהממת היום . העבודה שעשה Konami בשנת 97' עם אנימציות הספרייט, פרטי הרקע והאפקטים באופן כללי פשוט מדהימה. סימפוניה של הלילה הייתה האב האמיתית של הסחף"מטרואידוואניה": כותרים רבים עקבו אחריו, במיוחד בקונסולות ניידות של נינטנדו, שפיתחו את הנוסחה בהיבטים שונים, ובכל זאת סימפוניה של הלילה נותרה המאוזנת, השלמה והמרתקת מכולן.

המשחק הוא המשך מכל הבחינות לרונדו של דם, עד כדי כך שגם ריכטר ומריה מופיעים בהרפתקה: אלוקארד מתעורר לאחר שינה שנמשכה מאות שנים ומחליט להתמודד אחת ולתמיד מול אביו. בהיותו בנו של דרקולה, אלוקארד מחזיק ביכולות על טבעיות שונות שנפתחות על ידי חקר הטירה: בין היתר, הגיבור שלנו יכול להפוך לערפד ועֲרָפֶל, לזרוק כדורי אש ולהשתמש במפולת של כלי נשק שונים הכוללים חיות מחמד, נשק קצוות, נשק זרוק וכן הלאה וכן הלאה. החקר החופשי של הטירה מסומן בדיוק באמצעות גילוישרידיםאשר פותחים את הכוחות של Alucard, לכן אנו נתקלים במקרה באזורים בלתי ניתנים להשגה אליהם נוכל לגשת רק מאוחר יותר. למרבה המזל, עיצוב המפלס מפיץ בנדיבות ובצורה חכמה את החדרים לחסוך ואלו שלטלפורטציה, המאפשר לך לשוטט בטירה בקלות וביעילות גם בשלבים האחרונים של ההרפתקה.

הטירה של דרקולה, למעשה, שומרת על אינספור הפתעות וההרפתקה מתאימה למספר סופים, שאחד מהם למעשה פותח את הדלת לשניהטירה שהתהפכהלחקור מחדש בחיפוש אחר המעבר כדי להתמודד עם הבוס האחרון האמיתי בלב החושך. בקיצור, אורך החיים של Symphony of the Night הוא מדהים, גם בגלל שהמשחק מסתיר סודות רבים ותומך במערכת צמיחה אופיינית למשחקי תפקידים: אלוקארד צובר נקודות ניסיון ומגדילרָמָה, בנוסף הוא יכול לצייד כלי נשק, שריון ואביזרים שמשנים את הפרמטרים החיוניים שלו. חיפוש אחר כלי הנשק והציוד הטובים ביותר, ציד האויבים הנושאים אותו, הופך אפוא למשחק בתוך המשחק, אך חשוב להדגיש שסימפוניית הלילה מקדמת מיומנות יותר מכוח גס. נוכל להמשיך להשתולל על יצירת המופת של קונאמי, אבל אולי כדאי שנסיים אותה כאן. בעצם לא, שכחנו עוד פרט: הפסקול שלמיצ'ירו יאמאנהזה כמעט אייקוני.

מסקנות

אמנם זה נכון שרונדו של דם לא הזדקן כל כך טוב, למרות שהוא עדיין כותר ברמה גבוהה, סימפוניה של הלילה עדיין נשארת תענוג לנגן, לצפות בו ולהרגיש, עם העיצוב המעודן והמושלם כמעט, סודות לגלות והקסם של הגיבור הבלתי נשכח שלו. למרות שחלפו כל השנים הללו, רקוויאם של Castlevania שווה את מחיר הכניסה לסימפוניית הלילה בלבד: אם מעולם לא ניגנת בה בעבר, זו הזדמנות מושלמת לפצות על זה, אם כי אולי Konami היה צריך ניסה קצת יותר על ידי הוספת תוכן נוסף או שיפור ההיבטים היותר עצבניים של רונדו אוף Blood.