אף כותר אחר מעולם לא קירב את הגיימר להבנת האובדן המוחלט של האנושות כאשר הוא מתמודד עם האויב
מכניקה כבר לא ליניארית
שינוי סדר התוספות לא משנה את התוצאה: נראה שזו המחשבה שממנה התחילו מתכנתי Infinity Ward לקמפיין השחקן היחיד שלCall of Duty 2. למעשה, כמו בפרק הראשון, ניקח על עצמנו את תפקידם של 3 חיילים "רגילים" המשתייכים לכוחות המזוינים של רוסיה, אנגליה וארצות הברית. מה שמשתנה הוא סדר הקמפיינים שכן הפעם נתחיל את ההרפתקה שלנו עם הצבא האדום ונסיים אותה עם חיל הרגלים של הכוכבים והפסים ובאמצע נעסוק באפריקה עם חיילי הוד מלכותו. הפעם הוכנסה האפשרות להתחיל את המערכה עם חייל נוסף עוד לפני סיום המערכה הקודמת, לאחר שהשלים רק חלק ממשימות המערכה השנייה. אולי מישהו יבחר בחוויה פגומה, אבל הכותב מצא שזה יותר הגיוני וסוחף לסיים מסע חייל ואז לעבור לקמפיין הבא רק לאחר מכן.
אגדות מלחמה
כפי שנכתב בהתחלה, המבנה הבסיסי שלCall of Duty 2נותרה דומה לקודמו: אנו עומדים בפני FPS עם משחק מיידי שבו יחד עם חברינו הנשלטים על ידי בינה מלאכותית נצטרך להתמודד עם החיילים הנאצים בכל פינה בעולם ולהשלים את המטרות השונות שאנו הם. לקבל משימה אחרי משימה עם שני כלי נשק זמינים בלבד (מגוון טוב בארסנל בין אקדחים, מקלעים אוטומטיים, רובי צלפים וכן הלאה) וכן רימונים ופצצות עשן. כמו ב-COD הראשון, ההתנהגויות ורצפי ההתקפה של חיילי האויב מתוכננים, אך החידוש העיקרי בפרק השני הזה טמון במורכבות כללית גדולה יותר של מפות המשחק: אם Call of Duty הואשמה בלינאריות מוגזמת, בפרק השני יש הועשר באפשרויות ובדרכים חלופיות לפתרון הקטעים הקשים ביותר. זה יהיה באמת מרתק ומלא אדרנלין למצוא את הסמטה הנכונה בעיר הנטושה כדי לארגן התקפה מאחורי חיילי הוורמאכט, ולהפתיע אותם כדי להשיג יתרון מסוים בקרב האש. אנחנו בהחלט לא מדברים על כותרת עם חופש גבוה במיוחד אבל בכל מקרה יהיה הרבה יותר קשה למצוא מכשולים פחות או יותר בלתי נראים במהלך הרמות (מה שקרה לעתים קרובות למדי ב-COD הראשון) והאפשרויות החלופיות שניתנו מגדילות מאוד את תחושה של ריאליזם ואינטראקציה. בכל הנוגע לשימוש בכלי רכב, יש ממש מעט חדשות. יהיו כמה משימות בהן נקבל פיקוד בלעדי על המקלע המוצב על גבי רכב משוריין שינוע באופן עצמאי לחלוטין מרצוננו, בעוד שבמערכה האפריקאית עם החיילים האנגלים תהיה לנו במקום זאת הזדמנות לתמרן רכב לפי שיקול דעתנו המלא בדיונות הסהרה. למען האמת, עם זאת, החלקים עם הרכבים הם אולי הפחות מעוררי השראה ומרתקים ש-Call of Duty מציגה בקמפיין לשחקן יחיד.
אם Call of Duty הואשמה בלינאריות מוגזמת, הפרק השני הועשר באפשרויות ובדרכים חלופיות לפתור את הקטעים הקשים ביותר
בכל הנוגע למבנה המשחק במובן המחמיר, COD 2 מבוסס על מערכת של מחסומים שהוגדרו מראש שלעולם לא הופכים את החוויה למעצבנת (אכן, ברמת הקושי השנייה בין 4 הנוכחים, המשחק נוטה להיות מעט פשוט מדי) . אלמנט נוסף שמשפיע ישירות על המשחק נוגע לאנרגיית האלטר אגו שלנו: פס לעולם לא יופיע על המסך כדי לציין את הסטטוס שלנו, בהתחשב בכך שסוף המשחק יתרחש כאשר החייל נפגע ממספר מסוים של יריות (או אפילו רק על ידי אחד במקרה שהוא נפגע בראשו או מרימון) תוך פרק זמן קצר עם מערכת שמתייחסת ישירות להילה 2. למעשה, אם נפצענו, זה יספיק למצוא מסתור מקום לשחזר את האנרגיה האבודה ואז לחזור לחיוניות כמו קודם במגרש של קְרָב. חלקם אולי יבקרו את המערכת שאומצה ויחשבו שהיא לא מציאותית, אבל בסופו של דבר מציאת רופאים הפזורים ברחבי העולם שמסוגלים לרפא אותנו מכל רוע אינה חוויה סבירה באותה מידה.
סם חיים
אחד ההיבטים שנמתחו עליו ביותר ב-Call of Duty הראשון היה ללא ספק אורך החיים שלו. ואכן, הקמפיין לשחקן יחיד נמשך פחות מ-10 שעות. למרבה המזל, הדברים התנהלו אחרת לגמרי: שלושת קמפיינים של המשחק, המחולקים ל-27 משימות, דורשות כ-13-15 שעות של משחק כדי להשלים, ובכך מגיעים למשך בינוני-גבוה בהשוואה לז'אנר הרפרנס המקורי שלהם (לדוגמה, Quake 4 נמשך כמה שעות פחות). אורך החיים של הכותר בא לעזרת מצב האונליין שלבטח ב-Xbox Live יגבה אלפי קורבנות מהימים הראשונים להשקת הקונסולה החדשה. שלושת מצבי המפתח עבור FPS (Deathmatch, Team deathmatch ותפיסת הדגל) מוקפים בשני מצבים מוזרים יותר יחסית: "Headquarters" ו-"Search and Destroy". הראשון כרוך בשמירה על מיקום על המפה למשך זמן רב ככל האפשר, בעוד "Search & Destroy" הוא מצב שבו עליך למקם או למנוע הנחת מטעני חבלה. ואז יש את ה-killcam או את השניות האחרונות של החיים הדיגיטליים שלך מנקודת המבט של ה"רוצח" שלך. בהשוואה לגרסת ה-PC, הכוללת 64 שחקנים למפה, גרסת הקונסולה מוגבלת ל-8 שחקנים עם מגבלה ברורה שלמרות זאת לא מפחיתה מהסיפוק והכיף שניתן לחוות במשחקים מקוונים.
מופע אורקולי
החוזק הגדול של Call of Duty, היכולת הסוחפת שמעניקה היצירה האורקולית, הורחב עוד יותר בפרק השני הזה. גרסת ה-Xbox 360 של COD 2 היא ללא ספק אחד מכותר ההשקה הטובים ביותר לקונסולת מיקרוסופט, הודות לאלף הפרטים המגדירים את התווים וההגדרות. קצב הפריימים, למעט מקרים נדירים, תקוע על 60 פריימים לשנייה, גם כאשר בלהט הקרב אתה מוצא את עצמך מוקף בעשרות חיילים ועטוף בערפל המועלה על ידי מיכלי עשן או בפיצוצי רימוני יד, עם השפעות הרסניות. גם האנימציות של דמויות המשנה שנעות על הרקע בצורה משכנעת לחלוטין, מצליחות ליצור שחזור מושלם של מלחמה דיגיטלית.
קצב הפריימים, למעט מקרים נדירים, תקוע על 60 פריימים לשנייה, גם כאשר בלהט הקרב אתה מוצא את עצמך מוקף בעשרות חיילים
מופע אורקולי
התלונה היחידה שניתן להעלות על COD 2, מבחינה טכנית, היא היעדר אינטראקציה כמעט מוחלט בין הסביבה לחיילים. אי אפשר שלא להתאכזב מלראות שאפילו כשמצלמים עם בזוקה על רכב או בניין, הם כמעט לא נשרטים ולו במעט ומלראות שאפילו כוס לא מתנפצת כשיורים מתוך בניין דרך חלון סגור. פרט זה, בשילוב עם הצחיחות הנרטיבית של המשחק, שהופקד רק על סרטים הלקוחים מהרפרטואר של הערוץ הצבאי וללא אפילו סצנה גזורה המלווה את מעללי האפיים של חיילינו, הוא הפגם האמיתי היחיד של COD 2, שמבסס את עצמו כ- יצירת מופת אמיתית לכל שאר האלמנטים שמרכיבים אותה. וגם לסאונד, בהתחשב בכך שמערכת האודיו של ה-Activision ללא ספק מעניקה חיים לאחד ממשחקי הווידאו הטובים ביותר שנשמעו עד כה, הודות לשילוב מושלם של אפקטים סביבתיים מדוגמים מצוינים, שאם יתפזרו על ידי 5.1 סראונד, הם יהיו ממש גורם לך לקפוץ במושב שלך. האפקטים, בשילוב עם החיתוכים המוזיקליים הקצרים והדיבוב באיטלקית, בהחלט מעל הממוצע, עוזרים להשלים את התמונה של מערכת אודיו-ויזואלית מובילה, אפילו בשורה של קונסולת הדור הבא.
הֶעָרָה
Infinity Ward הצליחו לשפר עוד יותר את כל האלמנטים החשובים ביותר בבסיס ה-Call Of Duty הראשון ולהציג את עצמם בהשקת ה-Xbox 360 עם אחד הכותרים הטובים ביותר בשורה. לאדרנלין, למעורבות ולתשוקה ש-Call Of Duty 2 מסוגל לעורר בשלבים הזכורים ביותר של המשחק, למען האמת, אין מקבילה בפנורמה של ה-fps של החודשים האחרונים. גרסת הקונסולה, אם כי עם תמיכה מקוונת מוגבלת יותר בהשוואה לגרסת ה-PC, מבססת את עצמה כאלטרנטיבה מושלמת, בהתחשב בכך שהיא מגיעה לרמות האיכות של תצורות הקצה הגבוהות ביותר הקיימות כיום בשוק. בעזרת התאמה מצוינת של הפקדים ל-Joypad, על ידי מבנה משחק משכנע לשחקן יחיד, ועל ידי המצבים המקוונים שבוודאי יולידו קהילה מקוונת לוהטת, COD 2 הוא אחד הכותרים המומלצים ביותר כנקודת התחלה לדור הבא.
מִקצוֹעָן
- השפעה אורקולית מונומנטלית
- ארוך ופחות ליניארי מהפרק הראשון
- בינה מלאכותית מעודנת
נֶגֶד
- אינטראקציה עם הסביבה מאכזבת מאוד
- כמה באגים גרפיים קלים
- מבנה נרטיבי חלש
מחוזקת מהקונצנזוס פה אחד שהתקבל מהמבקרים והציבור עם הפרק הראשון, Infinity Ward חוזרת לשוחות מלחמת העולם השנייה עםCall of Duty 2, גם זורקים את עצמם למערכה של השקת ה-Xbox 360. אין ספק שהמתכנתים ביצעו כמה שינויים ושיפורים בולטים במערכת המשחקים של הכותרת שלהם, אבל הצד החזק של המותג שלהם נשאר זהה, הועלה לדרגה ה-n: היכולת הסוחפת של עבודתם. אם למישהו עדיין יש ספקות לגבי הדרמה של סכסוך מלחמה, לגבי המשמעות של מלחמה באמת, COD2 היא כנראה הפונדקאית הטובה ביותר להבנת מה כרוך בהשתתפות במצב כזה. אף תואר אחר מעולם לא קירב את הגיימר להבנת האובדן המוחלט של האנושות כאשר הוא מתמודד עם האויב, נאלץ לירות על חייל אויב פצוע כדי לגמור אותו כי הוא תמיד יכול לירות בנו לפני שפג תוקפו, לדבר עם אחד החברים שלנו. ושנייה אחר כך רואים אותו מת בשלולית דם. למרות היותו משחק מלחמה, אולי המשמעות העמוקה ביותר של הכותרת של מתכנתי Ward Infinity היא מסר פציפיסטי, רחוק מהתעמולה שמילאה תמיד את התקשורת ההמונית, בין אם זה עיתונים, רדיו או פוסטרים אתמול, או מדיום הטלוויזיה היום. המילים הרבות המופיעות בכל משחק מסתיים גם כן עוזרות בכך.
