הנקמה של PT?

בספטמבר האחרון הייתה לנו הזדמנות לנסות את גרסת הגישה המוקדמת של Layers of Fear ולהביע את דעותינורושם ראשוני. כפי שכבר ציינו אז, לפרויקט שהתחילו החבר'ה מקבוצת Bloober היה פוטנציאל מצוין, עד כדי כך שמשך את תשומת הלב וההסכמה של קהילת Steam. האולפן הפולני הצעיר מעולם לא הסתיר כי הוא קיבל השראה כבדה מהטיזר הנחשב לשבח שהוצע על ידי Hideo Kojima וגיירמו דל טורו לפני ביטולה של Silent Hills.

כפי שציין רפאל בסאג', מייסד ומנהיג בלובר, במספר הזדמנויות, ההתרשמות החיובית שהפגינו המשתמשים והמפה לאוזן מטורפת שהתרחשה באינטרנט בשעות שלאחר פרסום PT גרמו לו להבין שיש התעניינות בחששות חווית אימה עם פרופילים לא שגרתיים, מנותקת ממכניקת ההישרדות הרגילה ומתמקדת בתחושות קלסטרופוביות, השלכות נפשיות חזקות ושימוש זהיר מאוד ברווחים ובזריקות.Layers of Fear היא למעשה הרפתקה מגוף ראשון, שבה השחקן חווה על בשרו את הטירוף של אמן מקולל. לחוות את הדרמה של האיש הזה פירושה גם לבוא במגע עם האובססיות האכזריות ביותר שלו ולגעת בעבר עם פרופילים עצובים אך בו זמנית מטרידים.בהיותו מוצר ניסיוני, בלובר היה צריך לקבל משוב מהציבור ולהבין במעט יותר בהירות מה יכול לעבוד ומה ידרוש במקום זאת שינוי כיוון. כתוצאה מכך, המשחק הוצע בגישה מוקדמת ב-Steam לאורך החלק האחרון של 2015 וכעת הוא מוכן להופעת הבכורה שלו במחשב, פלייסטיישן 4 ו-Xbox One, החל מה-16 בפברואר. אז בואו ננסה לסכם באופן סופי את הרגשות שהעבודה הזו הותירה בנו, תוך התחשבות שחלק מהמרכיבים עבדו כמו שצריך אבל לימוד של כמה פרטים היה נותן שלמות גדולה יותר למכלול.

אימה ותחושת אי נוחות עמוקה, אלו הם שני המאפיינים העיקריים של Layers of Fear

אל תסתכל אחורה

המבנה הסופי של Layers of Fear מציג הבדלים מבניים בהשוואה להרכב של גרסת ה-Early Access הראשונה שהצלחנו לשים עליה את ידינו. במקום פשוט לשחק את החלק הראשון של ההרפתקה בשלמותו, בלובר העדיף להוציא כמה רצפים משמעותיים מהמשחק השלם, על מנת לסכם את התוכן ולהציע רעיון קצת יותר מדויק של מה יהיה זמין לעבודה שהושלמה. בכך, בוטלו גם רבים מאותם הפניות סיפוריות, בעיקר טקסטואליות, שהיו יכולות לספק יותר מדי תצוגה מקדימה לשחקנים. במהלך החזרה הבנו שהייסורים של האמן נגעו לאשתו, שנותרה מוגבלת בכבדות בעקבות שריפה שפרצה בתוך הבית.

במציאות, מהמסמכים שניתן למצוא ולקרוא בתוך התרחיש, עולה השערה די ברורה ומטרידה באותה מידה לגבי מה שקרה בעקבות הטרגדיה, ואנו מתחילים להבין שהבעיות של הגיבור נובעות מחוסר אשמה של היזהר, הן לגדול בצורה של פרנויה מגוונת ולבסוף להוביל לאימה אותנטית. ברגעים מסוימים נחשפים הפרטים הללו בלחש, הנתמכים על ידי הזמזומים המסוכנים המאכלסים את מוחו החולה של האמן. אבל השקט והאווירה העמומה הם רק צד אחד של המטבע. עד מהרה עושים את דרכם עיוות הדימויים, דחף הקול, האכזריות המילולית כלפי זיכרונות שבמוחו הקרוע של הגיבור הם פצע שופע כאב ונתמך בסטיות מרושעות.שכבות של פחד מתרחשות כולו בתוך בית בודד, אשר עם זאת מציג את עצמו בצורות וצבעים חדשים ומעוותים על ידי הרהורים מעוותים של בעליו, כאילו נלכד בהזיה.טכניקות שכבר נעשה בהן שימוש ב-PT, כמו החלפה בין אורות וצלילים, פתיחה מתמדת של דלתות המובילות לחדרים בעלי מראה משתנה ללא הרף והאווירה הקלסטרופובית העצומה, הועשר על ידי בלובר במגע אישי, ולקח על עצמו התייחסות צִיוּר. האווירה המעיקה שולטת, משובצת בטכניקות סאונד ועריכה אפקטיביות. ברגעים רבים אתה מרגיש שמשהו משמעותי עומד לקרות, אבל למרות הכל, אתה במקרה קופץ על הכיסא שלך ומרגיש רמה קבועה של אי נוחות, במיוחד אם אתה מחליט לשחק עם אוזניות טובות עם אודיו מיקום.עם זאת, עלינו להכיר בכך שחלק ניכר מהקטעים המשמעותיים והיעילים ביותר כבר הוצעו בנוסחת הגישה המוקדמת הדחוסהוהחלקים האחרים, שהוצבו כהפסקה בין רגעים אלו, לא תמיד הצליחו לשמור על רמות האינטנסיביות שדמיינו. לאחר שכבר ניסיתי את המשחק, התחושה היא שחלק מהשלבים הללו הוצבו כחומר מילוי ודבק, על מנת להפוך את החוויה לקצת יותר ארוכת טווח, מבלי להוות ערך מוסף ניכר בכלכלת החוויה הכוללת. בעצם היינו מצפים לרגעים מרתקים ומנוכרים עוד יותר, שלהפך מופיעים בצורה מצומצמת רק לקראת החלק האחרון של המשחק.

הרבה מתח, מעט חידות

בעוד שמצד אחד המתח השולט בשכבות הפחד מורגש עם כל דלת חדשה שנחצה, המבחן הסופי שלנו אישר גם ספק נוסף שכבר העלנו במאמר הקודם שלנו, כלומר הגבולות האינטראקטיביים.

הפעולות שהשחקן מסוגל לבצע בתוך חדרים ומסדרונות באמת מצטמצמות למינימום. אתה הולך, פותח דלת אחת אחרי השנייה, אתה קורא מסמכים כדי לנסות לשחזר את החוט ההגיוני של הסיפור וחוזר כל הזמן לחדר שבו עומדת העבודה הלא גמורה, כדי להוסיף את היצירה הבאה.בסופו של דבר המטרה היחידה היא להבין את הסיבות שדחפו את הגיבור לאבד לחלוטין את הקשר עם המציאות ולגרום לו לראות את הבית שלו כל כך מעוות, מפחיד ומבוך. מעבר לגורמים הללו יש מעט מאוד אחר, זו מעל הכל חוויה ויזואלית וחושית, שבה מוזיקה ודימויים ממלאים תפקיד דומיננטי ויכולים להשפיע אפילו על השחקנים הפחות מורשים.מנקודת מבט מסוימת, ללא ספק ניתן היה להשקיע עוד מאמץ בנוכחות הפאזלים, שלהפך רק משורטטת.במבחן היה רק ​​אחד והוא היה בנוי בצורה מאוד בסיסית, אז נתנו לעצמנו את היתרון של הספק. במציאות, אפילו ניסיונות עוקבים מאושרים באותם קווים, בעיקר כרוכים באיסוף חפצים כדי לפתוח את המעברים לחדרים הבאים, או חיפוש פשוט של צירופי מספרים כדי להפעיל מנעולים ומנגנונים סודיים. לסיכום, החידות בפועל מעטות מאוד ואינן מיועדות כלל להעמיד את המשתמש בקושי. בסיכומו של דבר, היה הגיוני להפוך את הקטעים הללו למעט יותר מורכבים - גם לאור אורך החיים המצומצם למדי של המכלול - הן ברמה הארגונית גרידא והן מבחינה רגשית ופסיכולוגית. אין מה להתלונן בכל זאת כשמדובר בגזרת הסאונד, שבדיעבד הוא אחד ההיבטים המוצלחים ביותר של ההפקה. הצלילים היבשים, הגניחות והעיוותים המיוצגים על ידי הטירוף הפנימי של האמן משובצים בצורה מופתית ברגעים שבהם המוזיקה צומחת, עם מנגינות שבהתחלה מלנכוליות ולפתע סתמיות, המסוגלות להשרות תחושת אי-נחת עמוקה במאזין.

מסקנות

Layers of Fear היא חווית אימה מרתקת, המסוגלת לזהות את עצמנו בתוך לולאה מופרעת ומחרידה יותר ויותר. המטרה של לעורר מתח ולהחדיר פחד הייתה הצלחה מופלאה, למרות זאת הגישה שבחרה בלובר לקחה משהו בצורה אינטראקטיבית, והפכה את זרימת הרמות ללינארית מאוד ולא ניתנת לגיבוש כלל על ידי השחקן. החידות יכלו לפצות על הצורך הזה, לתת איזון כללי גדול יותר, אבל נראה ברור שהם לא רצו להעז יותר מהדרוש. עם זאת, המשחק נותר מומלץ בחום לכל חובבי PT ולכל מי שמחפש טוויסט אימה קצת שונה מהקלאסיקה הנהדרת.