Xblaze - אבודים: זכרונות, חוות דעת

ביפן, מולטימדיה היא תרגול ותיק. רוב המנגה המצליחה הופכת לאנימה, ואנימות רבות הופכות לסרטי אקשן חי ומשחקי וידאו. זה קורה גם במערב, אנחנו מכירים את זה היטב, אבל התופעה בהחלט מוכלת יותר ומעולם לא הגיעה לנקודה של רומנים חזותיים, שלעתים קרובות משמשים כהשלמה נרטיבית לסוגי מדיה אחרים. אנחנו מדברים על ז'אנר יפני לגמרי שאפשר להגדיר אותו כהרפתקה גרפית, אם כי אולי עדיף לדבר על קומיקס דיגיטלי. למעשה, לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם סדרה של טבלאות, מתובלות באנימציות די פשוטות, שמתעוררות לחיים בזכות הדיבוב והצומת שבדיאלוגים. בהתחשב בפשטות המתכון, אין זה מפתיע שכותרים מסוימים מסתמכים על מכניקה השייכת לז'אנרים אחרים כדי להעשיר את המנה, אך ברוב המקרים נקודת המשען נותרת המרכיב הנרטיבי שפותח דיאלוג אחר דיאלוג תוך התחשבות בבחירות שלנו. הנוסחה הזו, שהרגילה אותנו לעליות ומורדות מסומנות למדי, היא הבסיס לסדרת Xblaze שנולדה עם Code: Embryo ומספרת לנו אירועים רחוקים שאבדו בעבר של משחק הלחימה BlazBlue. גיבורת הכותרת הראשונה של הסאגה, שאבודים: זיכרונות היא ההמשך הישיר שלה, היא טויה קגארי, סטודנטית באקדמיה הצפונית של האקואו שהסתבכה במרדף אחרי צליל שהגיע מאזור סגור עקב תאונה גדולה שאירעה כמה שנים קודם לכן.

בפרק החדש הזה Touya מופיע שוב אבל הוא כבר לא הגיבור.הגיבורה היא ילדה שגרה בפרברי אישאנה עם אחותה הקטנה. שנים לפני כן, הוא מראה לנו פלאשבק דרמטי, אמו של הגיבור מתה וגופתה נלקחה על ידי אב שעסק בניסויים מוזרים.אחרי שנים רבות הזיכרונות המסורבלים האלה עדיין חוזרים לרדוף את מה שכבר אינו ילד אלא אישה שבאמצעות התנגדות לפחדים שלה הצליחה לבנות לעצמה חיים. הכל משתנה, עם זאת, כאשר האחות נעלמת, מדליקה את הפתיל של ההרפתקה החדשה הזו שלוקחת אותנו בחיפוש אחר זיכרונות אבודים במעמקי מקום מסתורי ושומם בשם שדה הפנטום. הגיבורה מוצאת את עצמה ללא זיכרון עד כדי כך שהיא נקראת בתחילה בשם "אני", אם כי למרבה המזל השחקן יכול לשנות זאת לאחר שפגש בחורה סוערת ומסתורית העונה לשם "אף אחד". החיפוש אחר זיכרונות, בעצם, הוא נקודת המשען של ההרפתקה שגורמת לנו למצוא אותם בצורה של גבישים במעמקי שדה הפנטום הנ"ל. זה גם מאפשר לנו לחיות מחדש, אם כי מנקודות מבט שונות, כמה אירועים מרכזיים מהפרק הראשון וזה אומר שאין צורך לשחק אותו כדי להבין את הסיפור הכולל. בחירה שאנו יכולים להגדיר כהולמת בהתחשב בפגמים הרבים של Code: Embryo, אשר מסתמכת על מערכת לא מובנת המבוססת על מאמרי אינטרנט כדי להוביל אותנו לקראת סדרה של סופים לא מספקים. הכותר השני לא הולך בדרכו של הראשון וטוב שכך.

בואו נחזור לגלות את העבר של BlazBlue עם הפרק השני של סדרת Xblaze

במעמקי שדה הפנטום

Xblaze - Lost: Memories, שיצא לפני זמן מה בצפון אמריקה והגיע לאירופה ב-18 בספטמבר, מאפשר לנו לשלוט ישירות על הגיבור במעין מיני-משחק שמוביל אותנו לחקור את מעמקי שדה הפנטום. וכשאנחנו מתעמקים בפיתולים המפוקסלים של המקום הזה, אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם כמה מצוקות קטנות אבל שיהיה ברור שאין זכר לאתגרים מעודנים ולמשחקיות משכנעת. הסיכון היחיד, מינימלי מאוד בהתחשב בניסיונות הבלתי מוגבלים, חבוי בחידון ארבע השאלות הלא מרתק שיש לעבור כדי לגשת לשלב הבא, אבל השאלות די פשוטות ונראה שהתועלת היחידה של הדינמיקה הזו היא עידוד לנו לעקוב בקפידה אחר הזיכרונות והדיאלוגים. מצד שני, אלו מייצגים את נקודת המשען של החוויה והחדשות הטובות הן שב-Lost: Memories שומרים לעצמם כמה הפתעות בעלות אופי טכני.במקום להגביל את עצמה לדמויות הסטטיות האופייניות לז'אנר, הכותרת עושה שימוש בצילומים שונים, מעניקה לנו כמה הבזקים מונפשים ואפילו מציגה דיאלוגים מסונכרנים עם שפתי הגיבורים.אין אנימציות מורכבות במיוחד אבל, למרבה הצער, הרומנים הוויזואליים מעוגנים לפורמט הזה התלוי בין אנימה למנגה, שלעתים קרובות מקריב אינטראקטיביות לדיאלוגים ארוכים נטולי עומק ואפיון פשוט למדי של הדמויות.

אותו דבר קורה גם בפרק השני של הרעיונות המעניינים למדי. הכותרת Arc System Works מלאה בסמליות, אזכורים לעצמי, לרוחות העבר ולהתבגרות. כל אבני היסוד של סוג מסוים של תרבות יפנית שיש לה דברים שונים לומר וכנראה מצליחה לנקות אותם בהקשר המסחרי המודרני דווקא בזכות ההגזמה שבה הם מוצעים. רק תחשוב על Evangelion, שבמובנים מסוימים היא קצת סוציולוגיה כדי להבין לאן אנימציה יפנית יכולה ללכת. אבל קונספט מחויב בהחלט לא מספיק כדי ליצור משחק וידאו מעניין ול- Lost: Memories יש חלק ניכר מהפגמים. המיני-משחק החקרני, כפי שכבר אמרנו, הוא מעט יותר מחומר מילוי שנעשה מיוחד בזכות הבחירה של גרפיקת פיקסלים, בעוד שאלות של אף אחד שמאפשרות לנו לעבור לשלב הבא של שדה הפנטום, שנועד לשמור על ערנות השחקן במהלך רצפים ודיאלוגים, הם הפשוטים ביותר שאתה יכול לדמיין. שיהיה ברור, אנחנו לא מחפשים משחקיות מאתגרת ברומן ויזואלי, אבל תוספת היא לא בהכרח דבר טוב, במיוחד אם היא משנה את קצב המשחק מבלי להביא הרבה לחוויה. בכל מקרה, מה שחשוב באמת הוא הסיפור וזה, כמו שאמרנו, נוגע בנקודות מעניינות גם אם הוא מדולל בדיאלוגים שלפעמים נמשכים יותר מדי ולא תמיד מצליחים לערב אותנו מספיק כדי להפוך את פרשת הדרכים למסקרנת. עם זאת, עלינו לשקול זאתהמפתחים ביטלו את הקלישאות המוגזמות של הפרק הראשון, שהפקיד חלק מהפנייה שלו להמוני בנות מאוהבות, והם חתכו את מערכת הכתבות האינטרנטית הקשה להבנה שהובילה אותנו אל הסופים השונים מבלי לאפשר לנו להבין מדוע .בחירות טובות גם אם יחד עם האלמנטים הללו נעלמו גם הסיופים המרובים, שהם מרכיב חשוב בז'אנר. בכל מקרה אנו עומדים בפני נרטיב נעים יותר לעקוב, שללא ספק יכול לערב את מי שרגיל לפורמט הזה.

מסקנות

עִם סטריאוטיפים ממוחזרים, סוף בודד ומכניקת צד פחות משכנעת הם משקל רב לסחוב גם אם העומס עשוי להיות נסבל עבור חובבי הז'אנר וסדרת BlazBlue.