אני מתעורר לפתע, שוכב על חול של אי קטנטן. איך הסתיים הקרב האחרון? מאלוצ'יו, אם לשפוט לפי העובדה שמה שנשאר מהספינה שלי, האקסטר, בוער באמצע המים. זה תמיד מרתק כשזה קורה, אבל במקרה הזה זה גם אומר שכל תקווה נשאבה מתחת לים, יחד עם כל כך הרבה מאנשיי והמטען היקר שנשאנו.
אני משתמש בשלולית כדי להסתכל במראה, כל כך מבולבל שאני אפילו לא זוכר איך אני נראה: בלונדיני, כהה שיער, כהה שיער? למעשה אין הרבה אפשרויות, אני נראה קצת מיושן והזקן שלי נורא. אולם לפני שאני שוקע בייאוש, מישהו נותן לי יד: הם שניים מהכפופים לי, הם מצאו סירה קטנה, ויותר חשוב מכך, הם לא איבדו אמון.
זה, רבותי, שלנויומן מהשעות המוקדמות של גולגולת ועצמות.
בואו נתחיל מחדש
החדשות הטובות הן שנוכל להפליג שוב, החדשות הרעות הן שכדי לעשות זאת נצטרך לעבוד ולהשלים עם תוכחותיו התוססות של קצין המפקד שלי לשעבר, שנראה שלא העריך במיוחד את הדרך שבה ניהלנו את ההתנגשות עם האנגלים. אֲבָלאנחנו עדיין חיים כדי לספר את הסיפור, וזה כל מה שחשוב: אנחנו אוספים את המשאבים הדרושים, מתקנים את הסירה ויוצאים לדרך, לעבר הרפתקאות חדשות.
השלב הראשון הואהמאורה של סנט אן, יישוב מלא בדמויות מפוקפקות (הם עדיין שודדי ים, אחרי הכל) שמשמש קצת תחנת מסחר, לא משנה מה פירוש המילים האלה בשנות ה-1700 בערך. יש מוכרים, נגרים, נפחים, בנאים, ארונות ואפילו אטליירים שבהם אפשר לעשות מחדש את המלתחה: הסגנון הנוכחי שלי מאוד מרופט ולא היה אכפת לי ללבוש משהו הגון, אבל קודם כל זה הזמן לדבר עם מי שמנהל את העסק.
במקרה הזה זה ג'ון סקארלוק, פיראט שיש לו הרבה כעס על הצרפתים ומיזה יכול לתת לנו את מה שאנחנו רוצים: עבודה. השלמת משימות עבורו תוך כדי הפלגה באוקיינוס ההודי תאפשר לנו להשיג את הזהב והחומרים הדרושים לרכישת ספינה, לחמש אותה במלואה ולאחר מכן להשלים עמלות אחרות, להשיג עוד זהב וחומרים, לרכוש ספינות אחרות וכלי נשק אחרים.
אחרי הכל, ככה הם עובדיםשירות חי, עולם פתוח בסיסי, לא משנה מה המילים האלה התכוונו בשנות ה-1700 לערך: אתה פותח משימות חדשות, משלים אותן, מקבל תגמולים, קונה ציוד חדש, ותוך כדי כך עושה לעצמך שם על ידי הגדלת רמת השמצה שלך, מה שאומרים כך, זה לא נשמע נהדר אבל תאמין לי: אתה תרצה לראות את המחוון הזה עולה.
נשק ומטען
העמסנו מספיק כדורי תותח?הדבר הזה הפך לאובססיה מאז נגמרה לנו התחמושת באמצע קרב ים פתוח והם הטביעו אותנו. שׁוּב. כישוף כלשהו גרם לנו להופיע שוב במקום הנחיתה האחרון, כשהספינה שלנו עדיין בחתיכה אחת, אבל היינו צריכים למהר להפליג כדי לחזור למקום הפשע ולהחזיר את המטען, קצת כמו שעושים בנפשות. כל דבר... ובכן, הבנו את הרעיון.
כדורי תותח, אם כן, ובשפע: צינורות החרטומים שלנו חמדנים להם לחלוטין, וכך גם אלו בצדדים הימניים והצדדים, ואיננו יכולים לשיר המונים בלעדיהם. או אולי כן, אבל לא זה שאתה רוצה לשמוע. מִמֵילָא,הלחימה נעימה וכשהזריקות נוחתות זה סיפוק גדול, למעט כאשר אתה מנסה לעלות על ידי זריקת צלונים פשוטים במקום לעלות על ספינת האויב ולהוציא את הצוות, אולי במכות חרב ומכות להב נסתרות. רעיון נחמד, להב נסתר.
שני כדורי תותח
על הים הפתוח נולדות החברות היפות ביותר, כמו גם היריבות החריפות ביותר, אבל כרגע אפשר להרגיש את הצרחות של הקברניטים האחרים ולכן הכל "בואו נאהב אחד את השני", עד כדי כך שלפעמים אנחנו אפילו להיכנס למאבק שיתופי. עם זאת, להגיע לשם היא קצת בעיה: אולי בעוד כמה מאות שנים אנשים יתרגלו לנסוע מהר יותר, אבל כרגעלחתוך במים לוקח זמן.
כן, חלילה, קסם הגילוי וכל האיים הקטנים שבהם אפשר לרדת, אבלמפת הניווט העצומה נתנה לנו עד כה מעט שעמום; במיוחד כשהמרחקים גדולים ולוקח שבועות להגיע ליעד, גם אם אולי הרוח נושבת במלוא העוצמה אבל הצוות לא יכול לעמוד בקצב ומדי פעם צריך לנוח.
אני אהפוך למלך הפיראטים!
אז המצב עכשיו הוא כזה:אני דואג לביצוע עבודות קטנות מטעם מי שמפקיד אותן בידי, אני חוזר להרוויח כסף ולבזבז את ביצת הקן שהרווחתי בעמל בדרכים הכי קלות דעת. ראית את הלמור הזה לידי על ההגה? זה נכון, אבל אתה יכול גם לקנות מפרשים חדשים, עצים חדשים, צבעים חדשים כדי לבלוט גם מרחוק בטלסקופים של השונאים אותך.
מה אני יכול לומר, יש חיים גרועים מזה: לעת עתה אני לא מתלונן, גם אם אולי ציפיתי למגוון רב יותר מקריירה של פיראטים וההצלבות הארוכות האלה נעימות לעתים קרובות כמו לחלות בצורת עגבת מעורפלת. עם זאת, כאשר הזהב של שמי השקיעה פוגש את הים הם יוצאים החוצהנופים בלתי נשכחיםומעלים עין מכל השאר.
לפחות עד שיגיע הזמן לשלוף קלף, לטבול את העט בדיו ולערוך חשבון מה טוב ומה רע בחוויה הזו. כן, זה נכון: אני אקרא לזה "ביקורת".
