זה שלRedfall היה אחד הסיפורים המדוברים ביותר של 2023. מפתח מוערך ואהוב (Arkane Austin, מחברי Pray) עם תמיכה כספית של מוציא לאור גדול (Microsoft), הוציא את אחד ממשחקי הווידאו המאכזבים של השנה. מלא באגים, עם משחק חסר ברק וסיפור כמעט לא קיים, ל-Redfall הייתה הופעת בכורה באמת אומללה ותקופת פוסט ההשקה בתוך ביקורת, שחקנים כועסים ואפילו התנצלויות מפיל ספנסר. 12 חודשים לאחר ההשקה, שתי הדמויות החדשות הניתנות למשחק של מהדורת הדלוקס עדיין לא שוחררו: הפעם האחרונה שאולפן הפיתוח דיבר עליהן היא באוקטובר האחרון, ואמר שהן מתוכננות "ל-2024" מבלי לציין שום דבר אחר.
שנה לאחר השחרורחזרנו בעיירה שורת הערפדים רדפוללהבין אם העדכונים שהגיעו עם הזמן הצליחו לשפר משהו מהחוויה השטוחה ומלאת הבעיותשבדקנואֶשׁתָקַד. מה שמצאנו מולנו הפתיע אותנו במובנים מסוימים ואכזב אותנו ברבים אחרים. התחושה שניצחה על הכל, לעומת זאת, הייתה האכזבה מלראות יצירה שיש לה פוטנציאל להיות מהנה ומטורפת מגיעה ונשארת בשוק כאילו היא נעצרה באמצע הדרך כי היא חייבת לצאת עם משהו.
משחק שעובד
החדשות הטובות היחידות לגבי החזרה שלנו ל-Redfall הן שהמשחק עכשיו עובד. לא רק שהוא ניתן לשחק ב-60 פריימים לשנייה בקונסולה, אלא שכמעט כל הבעיות הטכניות שנמצאו בשלב הסקירה נפתרו. קודם כל, האויבים כבר לא לגמרי טיפשים והם, להיפך,איום אמין, אפילו בקושי רגיל. הם מאתרים את השחקן בצורה יעילה יותר, מתחמקים מהתקפות, יש להם שגרות סיור משתנות, ומגיבים אחרת ליכולות של ארבע הדמויות הזמינות. אפילו המיניבוסים חכמים יותר, אגרסיביים ואינטליגנטיים יותר והפכו ממכשול משעמם לאיום שיש להתמודד איתו בזהירות.
כלי הנשק, אם כן, איבדו הרבה מהגומיות שלהם. עכשיו תירה כדור, יתד עץ או אלומת אור אולטרה סגולנותן תחושה אחרת, הן מבחינת התנהגות נשק והן מבחינת אפקטים קוליים. בהתחשב בעבודה על כלי נשק ואויבים, היינו מצפים לעוד חידוד על הדמויות, אשר, עם זאת, כבר היו עקביות ושימושיות בהשקה, לכן, רק הבאגים המעצבנים ביותר הוסרו. ארבעת גיבורי המשחק ממשיכים להיות הצד החזק שלו למרות האישיות הסטריאוטיפית משהו ומשפטי המניות של הדיבוב: היכולות הזמינות לכל אחד מהנות לשימוש ולצבוע את שדה הקרב.
הבוסים העיקריים, לעומת זאת,הם לא קיבלו את שכבת הצבע לו קיווינו. הם נשארים אויבים שקשה להרוג, אבל בהחלט לא מהנים במיוחד בגלל המכניקה הפרועה שגם בין קרב אחד למשנהו נשארת זהה. לשחק Redfall זה כבר לא מאבק נגד באגים עם כלי נשק זהים ואויבים טיפשים. עכשיו המשחק הוא, לכל הפחות, יריות שעובד ויכול להיות כיף כשכל ההילוכים שלו מסונכרנים. אם הייתה חזית לרכז את המשאבים הזמינים כדי לשפר את המשחק, לעומת זאת, זה לא היה בשבילנו.
מה שהיה צריך חסר
המגבלה העיקרית של Redfall עם השחרור לא הייתה הבעיות הטכניות שלו, אלא שהיא הסגירה את הדרך הזו לדמיין עולמות ולגרום להם להתעורר לחיים שארקן הרגיל אותנו אליהם עם Dishonored, Prey ו-Deathloop. למעשה, שחקנים מצפים מכותר מאולפן הפיתוח הזהאסתטיקה מעודנת, סיפור רב פנים, משחק חדשני ומינון של טירוף המסוגל לתת אופי לפרויקט. עם העדכונים האחרונים, המפתחים לפחות נתנו צורה למשחקיות, אבל כל השאר חסר. האסתטיקה הגותית והגלאם של הערפדים והדמויות לא מצליחה למשוך את המשתמש, הכל (כמעט) תמיד הולך כפי שהשחקן מצפה ומעל הכל, הסיפור נורא בנאלי.
הדוגמה שמגבשת בצורה הטובה ביותר את האכזבה של היום ולאחר מכן הם הסרטונים של המשחק. ביקורת רבה בהשקה, הם עדיין נראים זמניים, עם אנימציות שהוצבו שם מחכות למוצר המוגמר. הם לא מסבירים, לא מספרים, לא מרגשים ומשאירים את השחקן כאילו נשלל ממנו גמול סיום המשימה. זה כמעט כאילו הנשמה הארקנית המובהקת של המשחק הזההוא לכודמאחורי סדרה של רעיונות מפותחים גרוע ופרויקטים לא גמורים שהופכים את זה אפילו יותר מתסכל לחזור למשחק הזה, לראות שהוא עובד בצורה מכנית ולהבין שהפוטנציאל שלו יישאר לא מנוצל.
העדר התוכן של מהדורת הדלוקס הוא דובדבן מר על העוגה הזו ששנה לאחר יציאתה מצליחה לעבוד, אבל מאכזבת כמעט מכל נקודות המבט. בשלב זה אנחנו חושבים שזה עדיףלתת לסירה לשקוע, החזר כספי למי שרכש את ה-DLC, שחרר את המפתחים מהכלא הזה והתחיל לעבוד שוב על IP חדש שמסוגל להחיות את מזלו של Arkane Austin.
