Paper Mario: The Thousand Year Portal, חווינו תשואה נהדרת ב-Switch

הדיונים סביב כל נייר מריו חדש סובבים כמעט כולם סביב נקודה מכרעת שמתנהלת בערך כך: בלה בלה בלה, כן, כן, נחמד, למען השם... אבל. כן, כן, המגע של נינטנדו... אבל. הצירוף המתאם הזה הוא שמדפוק אותם, שלעיתים קרובות אחריו שלוש מילות קסם: פורטל המילניום. אוֹThe Thousand-Year Door, אם אתה מעדיף את התואר האנגלי.כן, כן, מלך האוריגמי יפהפה... אבל פורטל אלף השנים וכו', אנחנו מבינים את הנקודה. זה משחק שיודעים זוכרים במיוחד מכיוון שבחודשים הקרובים ימלאו לו עשרים ונינטנדו, שאחזה לאחרונה בנוסטלגיה בלתי ניתנת לעצירה, חשבה היטב להביא אותו לסוויץ' במאי הבא, בדיוק כמו שעשתה עםRPG סופר מריואֶשׁתָקַד.

ההבדל בין שתי ההצעות החוזרות, לעומת זאת, טמון בעובדה שלאורך השנים ראינו את Super Mario RPG תחילה בקונסולה הווירטואלית ולאחר מכן ב-Super Nintendo Mini, בעוד שזו הפעם הראשונה ש-Paper Mario שוחרר ב- ב-Gamecube כבר ב-2004 הבמה מתחדשת. יש לנוניסיתי את Paper Mario: The Thousand-Year Portalלכמה שעות ועכשיו נסביר איך זה הלך.

גרסה מחודשת או מחודשת?

שידור חוזר של נייר מריו: דלת אלף השנים היום, ב-2024, היה כמו טיול אחורה בזמן... אבל בעיקר בגללזה לא השתנה הרבה בהשוואה לכותרת שזכרנו ב-Gamecube. אנחנו נמצאים בתחום ה- Super Mario RPG, כביכול, שכן המהדורה החדשה הזו היא לא יותר מצביעה מחודשת נחמדה שמידרנית את המראה ואת איכות החיים שלה. ההבדל עם Super Mario RPG, לעומת זאת, נעוץ בעובדה ש-The Thousand-Year Portal היה לא רק RPG מודרני יותר מההתחלה אלא גם קל יותר לעדכון.

תלת מימד שמחקה נייר מודפס וזהזה גורם להכל להרגיש כמו ספר פופ-אפ אינטראקטיביזה בהחלט היה קל יותר להעביר ל-Switch מאשר ה-Super Mario RPG שניתנו ב-2D, ולמעשה זה 2024 Paper Mario דומה מאוד למקבילו מלפני עשרים שנה: נינטנדו פשוט חידדה את ההגדרה של התמונות, ייעלו את הממשק, שיפרו את רזולוציה ושחזור פסקול. מה שנראה כמו מעט אבל במציאות זה עושה הבדל משמעותי, כי ה-Paper Mario החדש, הודות למראה המסוגנן שלו, עדיין נראה כיום משחק טרי מאוד, במיוחד אם הוא משוחק על מסך ה-Switch OLED עם הצבעים הבהירים שלו.

הסדרה לא צריכה שום היכרות: התחילה כבר בשנת 2000 ב-Nintendo 64, היא הגיעה לידיה של המפתחת Intelligent Systems (זו של Fire Emblem, כביכול) כמעט במקרה לאחר שה-N הגדול ניסה לראשונה להפקיד אותה ל-Square על ה- Super Mario RPG המצוין שלו - אבל באותה תקופה הם היו עסוקים ב-Final Fantasy - ואז במעבדת HAL של קירבי. הרעיון היה להציע לשחקניםJRPG "רמת כניסה", פשוט וחסר דאגות, ולכן חשבו על מראה הניירכי, קודם כל, זה הביע טוב יותר את אהדת הדמויות, ושנית כי נינטנדו הניחה שהציבור ישתעמם בקרוב מהמהירה לתלת מימד שאפיינה את השנים ההן.

נייר מריו השתנה במהלך השנים: עבר מדור לדור, מקונסולה לקונסולה, הוא ניסה דרכים חדשות שלא תמיד שכנעו את המבקרים והציבור, וחיפשו פתרונות חלופיים ומתוחכמים יותר שבסופו של דבר הקריבואותם אלמנטים שהופכים את Il Portale Millenario לביטוי המקסימלי של הסדרהושרק לאחרונה צצו מחדש במלך האוריגמי המצוין של 2020.

הנרטיב, קודם כל. בדרך כלל לא צריך לצפות ל"סיפור" אמיתי מ-Paper Mario - אחרי הכל, הם RPG המתמקדים יותר במשחקיות מאשר בנרטיב - ובכל זאת פורטל אלף השנים מכה מהדקות הראשונות עם צוות שחקנים שגונב ללא הרף את ההצגה מריו וחבריו עםדיאלוגים מבריקים, איפיונים מעולים ומראה יוצא דופן: בעקבות מריו בהרפתקאתו הם למעשה אויביו ההיסטוריים, מגומבאס ועד קופאס, בדמות תושבים רגילים של ממלכת הפטריות ובמיוחד של העיר פאני סיטי, אליה מגיע השרברב המשופם בחיפוש אחר אפרסק. למעשה, הנסיכה נעלמה בזמן שחיפשה אוצר ידוע לשמצה אך תחילה שלחה למריו את המפה כדי לאתר אותו.

בעזרת שורה של דמויות צבעוניות, ביניהן בולטים הארכיאולוג גומבלה וגומבנשטיין המשוגע,מריו יוצא לדרך בחיפוש אחר אבני חן כוכבים שיכולות לפתוח את פורטל אלף השנים המסתורימתחת לעיר. לאחר מכן, ההרפתקה לוקחת אותנו ברחבי האזור סביב פאנולופולי, בין כפרים ומבוכים המשקפים את התרחישים האופייניים של RPG אך מובנים באמצע הדרך בין פלטפורמה למטרוידוואניה.

JRPG קלאסי מוזר

הפרק הראשון של Paper Mario: The Thousand-Year Portal, שהוא רק הפרולוג של הרפתקה הכוללת שמונה בסך הכל, מסביר כיצד לחקור, ליצור אינטראקציה ולהילחם בעולם הנייר של המשחק. המכניקה אינטואיטיבית אבל לא בלי זה בלתי נמנעקסם נוסטלגישיש להם את ה"תחיות" הללו: בתרחישים נוכל לנוע לכל כיוון, להשתמש בשירותים הזמינים בעיר וליצור אינטראקציה עם התושבים כדי לגלות רמזים חדשים או משימות אופציונליות. Goombella, אם כן, מאפשרת לנו להכיר טוב יותר גם את הדמויות וגם את הסביבה, פשוט על ידי לחיצה על כפתור. זה הכוח שלו, כביכול, אבללכל אחד מבעלי בריתו של מריו יש יכולת שונהלשמש בשטח לפתרון החידות השונות שעומדות בדרכנו.

למרות גישת ה-RPG, Paper Mario נשאר הרפתקת סופר מריו עם רכיב פלטפורמה קטן בצורת מדרגות ושבילים לקפוץ עליהם במינימום מיומנות. במקרים מסוימים, יש צורך גם לפנות"קללות" הנופלות על מריו באופן קבוע ואשר למעשה מעניקות לו כוחות מיוחדים, כגון הפיכה למטוס נייר כדי להגיע לפלטפורמות גבוהות חדשות או להשתטח כדי לעבור דרך סדקים או חללים צרים.

הקללות הופכות את פורטל המילניום למעין מטרוידוואניה מכיוון שיהיה צורך לגלות מיומנויות חדשות כדי להתקדם בהרפתקה, ובמקביל למצוא את פריטי האספנות והנתיבים שנותרו לא נחקרו בתרחישים שבהם כבר ביקרנו. הכל עובד בצורה מושלמת, נתמך על ידי הדרכות מקיפות ומצחיקות, גם אםקיבלנו את הרושם שהפקדים לא תמיד מגיבים בצורה מושלמת לקלט, במיוחד עם Cartaplano: זו אותה הרגשה שהייתה לנו במשחק Super Mario RPG, שתמיד מתגבר בקרב, כאשר התזמון הופך למאפיין מרכזי של החוויה.

ב-Paper Mario הקרבות - שנכפו על ידי התסריט או שנגרמו ממגע עם אויב - מתרחשים בתורות כמו במשחק תפקידים קלאסי.לכל דמות יש את נקודות החיים הרגילות, בתוספת נקודות פרחים ונקודות קלפיםנצרך על ידי היכולות המיוחדות השונות שהתגלו. בתחילת המשחק, למשל, מריו יכול לקפוץ להתקפות על אויבים במהלך התור שלו, או לשגר מכות פטיש חזקות: המיומנויות למעשה מתאפיינות ברכיב ידני קטן - למשל בלחיצה על כפתור בזמן הנכון אתה יכול להסב בונוסים לנזק לאויבים - ומנושא אסטרטגי.

למעשה, ניתן להביס כמה אויבים רק בדרכים מסוימות. ה-Goombistrice, למשל, הוא גומבה שחובש כובע מחודד ולכן לא ניתן לחסל אותו בקפיצה על ראשו, אלא רק על ידי מכה בפטיש. על ידי לחימה בצורה הנכונה, סגירת קרבות במהירות והגבלת מכות האויב על ידי מתן הגנה של מריו בזמן טוב, יהיה לנו כיףקהל הקרפדים שצופה בנו בקהל: זה כאילו הקרבות התרחשו על במת תיאטרון שבו מצטברת אנרגיית הכוכבים הנצרכת על ידי הטכניקות המיוחדות. ובתוך כל זה גם הצוות משתלט, המורכב ממריו וחבריו להרפתקאות, אותם נוכל לפרוס איתו על הבמה.

לכן המנגנונים שונים ומורכבים אבל בסך הכל Paper Mario הוא מיידי להפליא, למרות שהוא מאופיין בקצב שאולי עמיד מדי: זה כאילו הוא מבקש מהשחקן לעקוב אחריו בשלווה, וזנוח כל דחיפות. במובן הזה, The Millennial Portal for Switch באמת נראה כמו כותרת מתקופה אחרת, גם בגלל ששמנו לבשיפורים מועטים ושוליים באיכות החיים.חייבים להודות שאפשר היה לעשות קצת יותר ושכמה פתרונות, כמו חוסר האפשרות לבחור במשבצת השמירה, נראים אנכרוניסטיים למדי. עם זאת, הם מכבידים מעט מאוד על חוויה שמתגלה כטעימה היום כפי שהייתה לפני עשרים שנה.