Eiyuden Chronicle: Hundred Heroes, ניסינו את ה-JRPG האחרון שפותח על ידי היוצר של Suikoden

ב-23 באפריל הבא, כרוניקה עייודן: מאה גיבורים - לא להתבלבל עם הפריקוולעוֹלֶה- מייצג סוג של בא שניה עבור חובבים רבים.Yoshitaka Murayama המנוח יצר אותו יחד עם אולפני Rabbit&Bear שלו,נפטר לאחרונהרק כמה שבועות לאחר יציאת היצירה האחרונה שלו, באותה שנה שבה Konami אמור לפרסם גם רימאסטר של שני הכותרים שסימנו את הקריירה שלו ואת שוק ה-RPG היפני: Suikoden ו-Suikoden II.

כבר מהתמונות הראשונות, Eiuden Chronicle העלה את שני ה-JRPG האייקונים האלה, וכל מי ששיחק בהם בשנות ה-90 מבין בקלות מדוע המשחק החדש עלה על המטרות שהוצבו בקיקסטארטר בזמן קצר מאוד: כבר כמה שנים שיש רעב לעוד משחקי RPG מסורתיים, אבל מעל הכל יש רעב ל-Suikoden, סדרה אהובה מאוד, אך למרבה הצער נעלמה מהמחזור. עם זאת, הבעיה היא להבין עד כמה הם דומים:ניסינו את Eiyuden Chronicle: Hundred Heroes לכמה שעותואלה הרושם הראשוני שלנו.

משחק באיזון

נתחיל מנקודת הנחה שאיודן כרוניקל, למרות קמפיין הקיקסטארטר המוצלח ותמיכת המעריצים, עדיין נותר כותר תקציב מוגבל. למרבה המזל, הכיוון האמנותי מפצה על החספוס של תרחישי התלת-ממד, בהם נעים ספרייטים דו מימדיים יפהפיים, צבעוניים ומונפשים מצוין, במיוחד בקרב. העולם של אלרן מפורט ומלא בפרטים קטנים, ומעל הכלמחזיר אותנו אחורה בזמן, אל ה-JRPGs הישנים שערבבו דו-ממד ותלת-ממד. צלילה אל העבר, בקיצור, שעם זאת משקפת הרבה יותר על המשחקיות.

מיד נספר לך מה מצאנוכמה החלטות לא מובנות בעלילשאנו מקווים שאולפני Rabbit&Bear ישימו את ידם לפני שהקוד הסופי יגיע בסוף אפריל. אולי זה בגלל שאנחנו בשנת 2024 והשנים האחרונות הרגילו אותנו היטב, אבל אנחנו חייבים להודות שזה הכביד עלינולא מצליחים לשמור בשום מקוםלמעט בעיר או בנקודות מוגדרות מראש של המבוכים, או אי יכולת להאיץ את האנימציות בלחימה מבוססת-תור. אלו תכונות שאמורות להתאחד עד עכשיו ושחסרות לחלוטין במאה גיבורים.

חווינו את הרגע הכי מתסכל אחרי שקיבלנו את האתגר של קורוטו: הצייד הבלונדיני הזה יצטרף אלינו רק אם נהרוג עבורו חמישה חזירים בגרון האדום, צינוק אופציונלי בקצה השני של מחוז גרום. בעיה ראשונה: המשחק לא רושם משימות צד ביומן, רק את העיקריות. בעיה שניה:יותר מ-40 שניות יכולות לעבור בין קרבות אקראייםוחזירי הבר הידועים לשמצה שיש להרוג הם אפילו לא אויבים תכופים כל כך. מוסר השכל של הסיפור? נשארנו בערוץ האדום כמעט ארבעים דקות הסתובבנו במעגלים מול הכניסה רק כדי להרוג חמש מפלצות.

זה אולי נראה כמו תלונה ריקה, אבל במציאות זה לא בדיוק ככה, כי זה מראהדיסוננס במעלה הזרם שעלול להיות בעל השלכות מעצבנות על החוויה הסופית. ברור שרצינו להפחית את הדגש על קרבות אקראיים, להפחית את התדירות שלהם, אבל זו בחירה שאין בה שום היגיון אם משימות שלמות מתבססות עליהן.

למרבה המזל, הבחירה הספציפית הזו מאוזנת על ידי מערכת לחימה מאתגרת למרות הפשטות לכאורה שלה. על ידי צמצום מספר הקרבות, המפתח גם הגדיל את הקושי שלהם ואת נקודות הניסיון שנצברו בסוף הקרב: האויבים, בקיצור, פגעו חזק כבר מההתחלהאתה צריך לבחור בקפידה מתי לתקוף ומתי להתגונן, גם בגלל שדמויות מסוימות, כמו הסמוראי איוגו או ליאן הלוהטת, לא יכולות להשתמש בתנוחת שמירה.

הגיוון של הדמויות שהצלחנו לגייס ולשלוט בהן במהלך חמש השעות הראשונות של המשחק הוא מעניין: חשוב להבין את כישוריהן ואת תפקידיהן כדי להפיץ אותן ב-מבנה, הכולל עד שש יחידות ומחולק בין קדמי לאחורוקובע באיזה מרחק הם יכולים לתקוף אבל גם להיות מותקפים על ידי האויב.

מערכת הלחימה היא בהשראת זו של Suikoden, אבל יש כמה חדשות. לחשים צורכים נקודות קסם ותלויים בעדשות הרונים המצוידות, בעוד שהמיומנויות הן אינדיבידואליות וצורכות נקודות מיומנות, משאב שבניגוד ל-MP, מחדש כל סיבוב. שילובי הגיבורים, כלומר ההתקפות המשולבות זמינות רק אם המבנה כולל דמויות ספציפיות מסוימות, במקום זאת צורכות את כל נקודות המיומנות של הדמויות המעורבות, אך הן בהחלט חזקות יותר.זוהי מערכת פשוטה מאוד אך גם אסטרטגית יותר מהצפוי, בהינתן שהשחקן בוחר את הפעולות של כל דמות בודדת בתחילת התור, אבל אז אלו מבוצעות לפי סדר - המצוין בחלק העליון של המסך - הכולל גם את אלו של האויבים: בדרך זו אפשר לצפות את המהלכים שלהם או אפילו לבטל אותם.

לְחִלוּפִיןניתן לתכנת סוג של בינה מלאכותיתעבור כל דמות בודדת, בהתבסס על סדר עדיפויות, ולהפוך את הקרבות לאוטומטיים: זה עוזר למהר נגד אויבים משותפים, בעוד נגד בוסים זו התאבדות אמיתית.

הבוסים הם לא רק ספוגים עם הרבה נקודות חיים - אולי אפילו יותר מדי - אלא לעתים קרובות הם פונים למכניקה מוזרה שהשחקן יכול לנצל לטובתו על ידי בחירת הפריט המתאים: אתה הולך ממקלטים כדי להתחבא מאחור מהחזקים ביותר של האויב התקפות על פאזלים קטנים שעלולים לשקף נזקים לשולח.קרבות הבוס בידרו אותנו אבל, כפי שאמרנו, הם נראו ארוכים מדי, לכן תיקון במובן הזה יהיה מתאים, גם בגלל שאתה מסתכן שתצטרך לעזוב את הצינוקים רק כדי לשנות מבנה והמבוכים האלה הם לרוב ארוכים ומורכבים, אבל גם מהנים מאוד לחקור.

בסך הכל, מערכת הלחימה של עייודן: מאה גיבורים נראית מבטיחהרמת עומק טובה, במיוחד ברגע שהחריצים של עדשות Runic נעוליםשמעניקים לדמויות בונוסים פסיביים ויכולות קסומות נוספות, בדיוק כמו מה שקרה ב-Suikoden.

והסיפור?

אנחנו לא יכולים לומר הרבה על הסיפור כי מעט מאוד קרה בשעות הראשונות האלה של המשחק. עם זאת, ניתן לראות זאת,תככים פוליטיים וצבאיים שצועקים את סויקודן מעל ריאותיה: האימפריה הגאלדית גילתה דרך להגביר את הכוח הקסום של עדשות הרונים והיא סורקת את היבשת בחיפוש אחר חורבות עתיקות, ומנצחת את כל מי שעומד בדרכם. זה גרם בהכרח למתיחות עם התושבים והמדינות העצמאיות, ולכן הגיבורה, נובה, בחרה בדיוק ברגע הגרוע ביותר להתגייס למשמר העיר של אלטיסווייס, שמתמודד עם הבעיות הקטנות שפוקדות את המחוז ברגע שזה הסתיים למעלה במטרות האימפריה.

לאחר משימת היכרות ראשונה, בה אנו פוגשים את סיין קסלינג, חייל צעיר ומבטיח שנועד להיות גיבורה המשותפת של נובה בהרפתקה זו, היה לנו החופש לחקור את המחוז בחיפוש אחר מתגייסים חדשים:המפה התלת-ממדית של העולם מחולקת לאזורים ונחקרה כמו ב-JRPG של פעם, בין ערים בגדלים שונים ומבוכים חובה ואופציונליים.

מאה גיבורים מזכירים לנו את המאפיין העיקרי של Suikoden כבר בשעות הראשונות האלה: המשחק של Murayama מבטיחמעל 100 דמויות לגייס, ובהדגמה הצלחנו לפתוח כבר כעשר מהן.עם חלקם היה מספיק לקיים אינטראקציה לאחר שמצאנו אותם, עבור אחרים - כמו קורוטו הנ"ל - היינו צריכים להשלים משימה מיוחדת, או צינוק שלם כמו במקרה של "הילדה הקסומה" האבסורדית מלור. הן דמויות מוזרות וצבעוניות, אבל גם קצת סטריאוטיפיות, ואנחנו חושדים שבהיותן אופציונליות, יהיה להן תפקיד שולי בכלכלת הנרטיב.

עם זאת, הערכנו את הבחירה להציג אותם במהלך הדיאלוגים הראשיים, אפילו שהם יתערבו רק עםבדיחות מזדמנות קצרות וגנריות שמזכירות לנו את קיומן, אבל ברור כבר מההתחלה שרק כמה דמויות שהוקמו מראש, כמו גאר הפלגמטי או ליאן הבלתי נסבל, יתרמו באופן פעיל לסיפור.

במובן הזה,כרוניקת עייודן מבטיחה טוב. אם זה נכון שחלק מהדיאלוגים נראו קצת אקראיים, במיוחד בשעה הראשונה לערך של המשחק, שבה הקולנוע קוטעים תכופות את החקירה, יש לומר שאחרים באמת שעשעו אותנו - החבטות של פרנצ'סקה הסכיזופרנית מצחיקות - או מסקרנות בסצנות מאחורי הקלעים שמסובבות את הנרטיב המרכזי.

למרות כמה חוסרים במונחים של משחקיות, בקיצור, אנחנו רוצים להמשיך בהרפתקה. מאה גיבורים נושאת על כתפיה מורשת קשה מאוד, זו של יצירת מופת נצחית כמו Suikoden II: להשתוות או להתעלות עליה, עם זאת,נרטיב באותה רמה לא יספיק, אלא גם מבט לעבר ההווהוהדרך שבה ה-JRPG השתנו בין שנות ה-90 ל-2024. כרגע אנחנו חושדים שמאה גיבורים נשארו מעוגנים מדי בעבר.