ArtPlay פרסמה עדכון גדול עבורמוכתם בדם: טקס הלילה, הוספת לפחות שתי סיבות טובות לחזור לשחק בו: המצב קלאסי, מה שהופך את המשחק לשבט של Castlevania, והממלכה קרוסאובר, שמציג תוכן מ- Kingdom Two Crows. בואו ננסה לנתח את שניהם, כדי לראות אם כדאי או לא כדאי להקדיש להם זמן.
ממלכה קרוסאובר
בוא נוציא את ה- Kingdom Crossover מיד, גם כי למען האמת הוא לא מציע רעיונות גדולים: הוא פשוט אחדמיקום חדשנוסף לקמפיין הראשי. ניתן להגיע אליו בנסיעה ברכבת לאחר לבישת פריט מסוים שניתן לרכוש תמורת מטבע בחנות בבסיסה של מרים. ברגע שאתה יורד מהרכבת אתה מוצא את עצמך בחלק קטן מהעולם שלממלכה שני כתרים, באופן טבעי באמנות הפיקסלים, שבה, ברגע שמיני בוס מובס, אתה מקבל מוכר חדש: קשת שמרעיף על אויבים חיצים. המקום עצמו די סוגסטיבי, גם בהתחשב בהקשר ממנו הוא נובע, אבל הוא מסתיים בקרב די פשוט, במיוחד אם אתה משתמש במרים בסוף המשחק. יש לציין שהקרוסאובר היה הדדי, במובן זה שנוספו גם תוכן בהשראת Bloodstained: Ritual of the Night ל- Kingdom Two Crowns. בהחלט יוזמה נחמדה לאוהבי שני הכותרים, אבל לפחות ב-Bloodstained היא לא נותנת הרבה יותר חיים לחוויית המשחק כולה.
מצב קלאסי
עם זאת, מצב קלאסי הוא עניין אחר לגמרי והוא מבצע מעניין יותר. זה בעצם שיבוט של הראשוןCastlevaniaנגזר ממה שיכולנו להגדיר אתמיחזור יצירתישל נכסי Bloodstained: Ritual of the Night. זוהי מחווה נחמדה למה שהוא בסופו של דבר הכותר ממנו נובעת הסדרה Bloodstained עצמה, אם כי בעקיפין.קוג'י איגרשיהגיע לקונאמי כשהנוסחה המקורית של Castlevania כבר נחשבה לעייפה. Hitoshi Akamatsu, האבא האמיתי של הסדרה, כבר ניסה לשנות אותהCastlevania IIו-III, ואחריו Toru Hagihara, אשר איגאראשי יהפוך לעוזר בפיתוח שלסימפוניית הלילה(קנוניזציה של המטרוידוואניאס), עם ה-Rondo of Blood המעולה (איגה מופיעה בקרדיטים של המשחק, שאותם חווה בזכות אשתו לעתיד, חלק מהצוות של Hagihara באותה תקופה). מטבע הדברים הוא היה מעריץ גדול של הסדרה, שכגיימר הכיר יותר מטוב ומכאן רצונו לחגוג את מקורותיה.
יתרה מכך, אנו מתארים לעצמנו שהוא מודע לעובדה שמעריצי Bloodstained הם לרוב גם מעריצי Castlevania (כפי שהוכיחה גם הצלחתם של שני Curse of the Moon, ספין-אופים של Ritual of the Night בהשראת קסטלבניה ל-NES). אז, חושב על אופציהתוֹסֶפֶתשיתרום לאחר ההשקה, יחבר את כל הנקודות והנה מרים בתפקיד סיימון בלמונט חדש, אם כי רק מבחינה רוחנית.
ניתן למצוא מצב קלאסי ב-Bloodstained: Ritual of the Night בתפריט מצבים נוספים. ברגע שהוא מתחיל הוא חושף מיד את המטרה העיקרית שלו, מזכיר את Castlevania הראשונה ממש ממסך ההיכרות... רפרנסים שנמשכים לאורך כל ההרפתקה ואשר גלויים בעצם המבנה של הרמות, בעיצוב שלהם, כמו גם ב התנהגות האויבים, באינטראקציות עם הנוף ובציוד של מרים.
ביסודו של דבר אנו עומדים בפני פלטפורמת פעולה תלת מימדית שבה הגיבורה שלנו נלחמת באמצעות שוט (סקרנות: אקאמאצו רצה שוט כנשק ב-Castlevania הראשון כי הוא היה מעריץ גדול של "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה", כפי שאמר בטוויטר Sonna Yuumi, מפתחת ששיתפה עמו פעולה בפיתוח Tsuridou) וכלי הנשק המשניים שנמצאו על ידי ניפוץ מנורת, כמו זריקת פגיונות או בקבוקוני תבערה.
הרמות הן ליניאריות ואינן מספקות נתיבים אלטרנטיביים, בדיוק כפי שלא ניתן להתמודד איתם בסדר אחר מאשר זה שנקבע מראש. האויבים, למרות שהם נלקחו מהפאונה של Bloodstained, מתנהגים בדיוק כמו אלה של Castlevania: מהזומבים באזור הראשון שתוקפים את מרים ישירות, ועד לראשים דמויי מדוזה שחוצים את המסך בעקבות מסלולים גליים ושהם באמת קשה להכות.
לא חסרים דגים דומים, שריון רדוף וכו'. רק הבוסים שונים, אם כי הראשון הוא התייחסות ברורה למחבט הענק שסגר את הרמה הראשונה של הקלאסי של Konami. רק כדי לומר לרמת הציטוטיזם שהגיעה, יש גם חומות לשבור כדי למצוא חפצים סודיים, כמו מזונות מרפא או שקיות בונוס, וספירות אנרגיה לאיסוף אחרי כל בוס כדי להגיע לרמה הבאה. אפילו הקוֹשִׁיהוא מכויל לפי מודל Akamatsu, כלומר להגיע לסוף הוא לא קל בכלל ודורש מיומנות רבה, כמו גם ידע מעמיק ברמות. טעויות לא נסלחות, במיוחד מהרמה השלישית ואילך.
בעיקרון, אלמלא הגרפיקה שנוצרה כמעט כולה עם אובייקטים שנלקחו מ-Bloodstained, ArtPlay היה יכול למכור את Classic Mode כמשחק עצמאי (אולי להרחיב אותו קצת). כמעריצי ה-Castlevania המקורית, נהנינו מאוד. בבדיקה מדוקדקת אנחנו היעד המושלם למבצע נוסטלגיה שכזה. אפשר היה להקפיד על עוד כמה חידודים, אבל זה באמת מנסה למצוא את המזל למתנה נהדרת.
