לִהיוֹתהוֹרִיםזו אחת מהחוויות שמסמנות אותך לכל החיים. הרם את ידך אם לא שמעתם את המשפט הזה מבוטא בחגיגיות לפחות פעם אחת בחייכם. גם אם נבין שזה אולי נשמע כמו הבנאליות הכי בנאליות בכל פעם, אנחנו מבטיחים לכם שהכל נכון. מעבר לחוויה המטורפת הנובעת מההשפעה של יילוד בחייו של אדם, להיות אבא או אמא פירושו גם למצוא חריץ עמוק עלרִגשִׁי, המסוגל לחדור לתחום הלא מודע. זו הסיבה שלפעמים אנו מופתעים ממה שאנו מוצאים את עצמנו חושבים ברגעים שלכאורה אינם קשורים ישירות להיותו של אדם הורה, או יותר פשוט ברגעים בהם נלקחים בחשבון אלמנטים רציניים, אשר בעיני אחרים עשויים להיות נראה בעל חשיבות משנית. גם אם המילים שאתה קורא עושות לך רושם של מלכודת של Multiplayer.it כדי להקים עוד מאמר שבו אלה שיש להם יצורים צורחים בבית רוצים לשכנע אותך עד כמה החיים הם מלאים ונפלאים איתם, במציאות הנחת היסוד הזו הייתה הכרחית לדבר איתך עליהסיפור מגיפה: תמימותאיך שאנחנו רוצים לעשות את זה היום. דרך הקשורה קשר הדוק לחיינו כהורים, ולשינוי הבלתי נמנע של נקודת המבט המתרחש באופן שבו אנו רואים דברים מסוימים לאחר שהוצאנו חלק מהלב שלנו לעולם. המאמץ שלסטודיו Asoboבמובן זה הוא הציע לנו רעיונות שאנו רוצים לחלוק איתכם היום, בתקווה שתוכלו לראות בו נקודת מוצא לדון יחד במרכיב הנרטיבי הנפלא של סיפור מגיפה: התמימות והרגשות שהיא מסוגלת לעורר בנגן. אה, ברור שאם תמשיך לקרוא את הפסקאות הבאות תמצא גם כמה תצוגות מקדימות עליהןמִגרָשׁשל המשחק, מוגבל למה שנחוץ אך עדיין קיים. הוזהר מראש, זרוע קדמית.
הילדים איתנו
ההִיסטוֹרִיָהמסופר על ידי סיפור מגפה: התמימות נוגעת בנושאים חשובים במיוחד, מה שהופך את קשר הדם בין הגיבוריםאמישה והוגומנוף לדבר על מרכיבים כמו אובדן היקרים לנו ביותר, אהבה לקרובים אלינו ואמון בעצמנו ובאחרים. אם נניח בצד בהזדמנות זו את כל המרכיב החברתי וההיסטורי שמהווה את הרקע למשחק, ככל שחשוב לקחת בחשבון את הטון הטראגי של הסיפור כולו, לכן נתמקד באחים שפגשנו בכותר שיצר Asobo Studio. בעקבות ההרפתקה של אמישה והוגו מצאנו את עצמנו יותר מפעם אחת הולכים עם הראש לשיקולים שנגעו לחיינו מעבר לאירועי "סיפור מגיפה: תמימות", כפי שכבר דיווחנובמהלך סקירת המשחק. עם עלילה מרתקת ומאופיינת היטב כמו זו שהרכיבו הצוות הצרפתי, זה בלתי נמנע למצוא את עצמך שובמְעוּרָבברמה הרגשית אפילו בתחום האינטימי ביותר, עד כדי קשר, כמו במקרה שלנו, של קשר בין חווית המשחק לחוויה ההורית שלהחיים האמיתיים. את ההשראה הראשונה הציעו לנו כמובן סצנות הפתיחה, שבהן אמישה והוגו הולכים פתאום מקיומם כאצילים מיוחסים ליתומים בלי אפילו בית לישון בו.
הקטע בו הילדה מאבדת את הוריה ייצג בעינינו את הרגע בו אנו מוצאים את עצמנו נאלציםלטפלשל מישהו באופן כוללני, שהופך פתאום מאחת הבעיות שיש לטפל בהן להיות הפתרון הקבוע היחיד, המגדלור המסוגל להנחות ניווט בים הסוער של החיים. האופן שבו אמישה מתמודדת עם הוגו הכניס אותנו אפוא למערכת יחסים אינטימית עם מעשיו, נוגע בנו במיוחד ברגע בו האחות מסתירה את האמת הקשה מאחיה הקטן כדי לא לגרום לו כאב נוסף לאחר מותו של שאר המשפחה. זו בדיוק אחת הספקות הגדולים שכל הורה נאלץ להתמודד איתם לפחות פעם אחת: האם עדיף שקר עם כוונות טובות שמסתיר את המציאות הקשה, או שעדיף שתהיה האמת גם אם היא כואבת? זה אולי תלוי בנסיבות, כמובן, אבל ל"סיפור מגיפה: לתמימות" אין בעיה לתת לנו אגרוף בבטן, להראות לנו את ההשלכות הנוראיות של השקר שסיפרה אמישה במהלך הבריחה של הוגו, ואת האירועים שקורים אחריו. אין לנו בעיה לומר שהרגע בו האחות הגדולה רודפת אחרי אחיה הצעיר לאחר שאיבדה אותו הכניס אותנו לייאוש, עד כדי צורך לנשום עמוק יותר מפעם אחת לפני המשך.
הילדים אחרינו
בנוסף לנושאים חינוכיים, A Plague Tale: Inocence משלב גם אלמנטים אחרים שמטרידים מדי פעם את מחשבותיו של הורה. בסופו של דבר, המשימה העיקרית של אב או אמא היא לצייד את ילדיהם להתמודד עם מצוקות העולם החיצון, שאמיסיה מוצאת את עצמה לפתע נאלצת לעשות לאחר שהתייתמה. ללא ספק היא ילדה מוכשרת, אך מוגבלת בידע שלה על העולם החיצון מאזלְסַנֵןניתן על ידי מוצאו האצילי. אמישה מצליחה להסתדר ולהבטיח את ההישרדות שלה ושל הוגו, אבל נושא הפילטרים המוגזמים כלפי חוץ הוא נושא קוצני גם בחיים האמיתיים. ביסוס רמת המגע הנכונה בין ילדים לבין מה שמחוץ לדלת הכניסה היא אף פעם לא קלה, אבל סיפור מגיפה: תמימות גם אומר לנו שהדבר החשוב הוא לתת לאלו שאנו דואגים להם את האמצעים הנכונים להתמודד עם החוץ. מדובר על המעשה אהבההגדול ביותר: להיות מוכנים לשחרר את ילדיכם, מבלי להיכנע לאותה אנוכיות של אלה שמעדיפים לשים את עצמם מתחת לפעמון זכוכית.
בעולם קשוח כמו זה של סיפור מגפה: התמימות, במקרה של אמישה האמצעים מיוצגים בעיקר על ידי היכולת עםקֶלַע, אלא גם ביכולת הנתינה של הילדהיותרלילד שהוא בעצם לא מכיר ושיש לו בעצם גם קנאה מסוימת. למרות שלמרבה המזל אנו יכולים להיות בטוחים שילדינו לעולם לא יצטרכו להתמודד בעתיד עם מיליוני עכברים חולים ועם שטויות האינקוויזיציה, ברור שהרצון הגדול ביותר שלנו הוא לראות אנשים גדלים מסוגלים להיות רגועים עם עצמם ועם אחרים, מתמודדים עם טראומות והרגעים הקשים ביותר במידת החוסן הנכונה. לשם כך, מה שאנחנו יכולים לתת להם הם בדיוק אמצעים כמו נדיבות ואמפתיה, שיש לשמור עליהם כדי להשתמש בהם ברגע המתאים ביותר. מי שיש לו יותר מילד אחד מקווה שבעתיד האחד יעזור לשני ולהיפך, ויציע את עצמו ככתף בעת צרה מבלי לאפשר לסכסוכים מכל סוג שהוא להפריע לקשר שלדָםמה בין שניהם. סיפור מגפה: התמימות מראה לנו את כל זה, מאפשרת לנו להרהר על הדרך שלנו להיות הורים, ובמידת האפשר, גם מציעה לנו הזדמנות להשתפר במשימה הקשה הזו.
