הסיפור של אל הירח ומציאת גן עדן

אזהרה: גם אם הכותרת למעלה כבר די מסבירה, שימו לב שמאמר זה מכיל ספוילרים כבדים על שני המשחקים המדוברים

עד עכשיו אתה יודע בוודאות: כשזה מגיעאל הירחהלמצוא את גן העדן, כאן אנחנו לא מסתובבים יותר מדי כשמגדירים אותם כיצירות מופת. מעבר לציונים המלאים שהושגו בביקורות המתאימות, הרפתקאות משחקי Freedbird הצליחו לגעת באקורדים שמעט כותרים אחרים הצליחו להגיע אליהם, וכך נותרו טבועים בנפשם של מי ששיחקו בהם. שתי היצירות של קאן גאו (בלי לשכוחסיפור ציפור) לקח אותנו ביד ברצף מדהים של רגשות, שהצליח להפתיע אותנו גם במקרה של Finding Paradise, למרות שכבר ידענו פחות או יותר למה לצפות ממנו אחרי החוויה שעברנו עם To the Moon.גם אם כנראה שני המשחקים מקושרים לדמויות וסיפורים שונים, הם למעשה מציעים פרשנות מתמשכת, שעליה קאן גאו מזמין אותנו להרהר מבלי לשכוח את הנושאים הפילוסופיים-קיומיים השונים שעוסקים בהם בתפקיד הכפול של הדוקטורים ווטס ורוזלין.כעת, חודש לאחר יציאתו של Finding Paradise, אנו מנסים לתת פרשנות לשני הסיפורים הנפלאים הללו.

ג'וני אי לה זיגמונד קורפ

אם הגעתם לנקודה הזו בקריאת המאמר זה אומר שכבר שיחקת גם Finding Paradise וגם To the Moon, גם כי אחרת אין טעם להמשיך. לכן אנו מקבלים כמובן מאליו שאתה מכיר את ענף העסקים המסוים שבו עוסקת זיגמונד קורפ, ושאתה זוכר את הדמויות השונות שפגשת במהלך שתי ההרפתקאות. ההשתקפות שלנו מתחילה מ-To the Moon, שעלילתו סובבת סביב דמותו של ג'וני, בכוונה לספק את רצונו ללכת לירח על ערש דווי. בדיעבד, אנו יכולים לומר שכפי שהפרק הראשון אל הירח הגה במיוחד על ידי קאן גאו כדי להרגיע את השחקן עם הרעיון שיכולה להתקיים חברה שמבצעת משימה כה עדינה:למה לשלול מאדם גוסס את היכולת להגשים משאלת חיים אם יש טכנולוגיה שמאפשרת לו לעשות זאת גם אם רק ברמת הדמיון?לאחר ששיחקנו ב-Finding Paradise יש שיקולים נוספים לעשות בנושא, אבל אם נעצור רק ב-To the Moon, נוכל לומר שמעולם לא הטלנו ספק בתועלת של חברה כמו זיגמונד קורפ. המסע חזרה לזיכרונותיו של ג'וני משמש כמבשר מושלם עבור הסיפור הבא, המשלב את השחקן בסיפור שבו עבודתם של ווטס ורוזלין מתגלה כפתרון האפשרי היחיד כדי להבטיח שג'וני ימצא שלווה על ערש דווי.התעלומות המקיפות את עברו של האדם מסתירות כאב עצום, ומתגלות במטרה ברורה להעניק לו רגע אחרון של שלווה.לאחר שהמציא סדרה של זיכרונות שבהם מותו של אחיו של קולין מעולם לא התרחש, ולבסוף הוא מוצא את עצמו הולך לירח יחד עם ריבר כדי לספק את משאלתו, העבודה של זיגמונד קורפ נראית לנו אפוא ללא דופי. למצוא את גן העדן, לעומת זאת, הוא סיפור אחר לגמרי.

המרדף אחר האושר

הסיפור שמסופר על ידי Finding Paradise מתגלה כשונה מTo the Moon ממש משורות הפתיחה. למעשה, קולין נראה כמו אדם שהיה לו הרבה, אם לא הכל, מהחיים: עבודה טובה כטייס בחברת תעופה, אישה ובן שאוהבים אותו, כנראה שלא מתחרטים במיוחד. זה מאושש על ידי העובדה שאפילו הוא לא מסוגל לתת לעובדי זיגמונד קורפ אינדיקציה מדויקת לגבי המשאלה שהוא רוצה להגשים, גם אם רק לאחר הפניה לחברה נדגיש את כוונתו של קולין לשנות את זיכרונותיו.כך נזרעת תחושה של הפרעה, שהולכת ומתעצמת ככל שוואטס ורוזלין ממשיכים במסעם בזיכרונותיו של קולין: החרטות שהם נתקלים בהן כמעט חסרות משמעות, אבל משום מה בעיני הגיבור הם מופיעים במקום כדרסטיים. הצעת הנישואין כתובה בשמיים עם אות שגויה, ירח דבש מרהיב ש"נהרס" בכוס יין שנשפכה, הטיסה האחרונה כטייס לפני פרישה עם נחיתה פתאומית. אפילו בעיני מי שמול המוניטור, כל זה לא נראה מסוגל להרוס חיים מספקים כמו אלה שהיו לקולין.

הנוכחות של פיי מובילה את השחקן להאמין שאהבה אבודה היא החלק בחיים שלא מספק את הגיבור, אבל ברגע שטבעו האמיתי של החבר הדמיוני מתגלה, עד מהרה אנו מבינים שקולין באמת אוהב את סופיה ואשר. עם זאת, דמותה של פיי היא מכרעת, במיוחד ברגע הנוגע ללב שבו קולין נותן לה ללכת, כאשר השניים מבטיחים "להיפגש" בעתיד כדי לספר את סיפור חייהם. אולי מאותו רגע קולין מטפח בתוכו תחושת פרפקציוניזם, שמתפוצצת דווקא כשהוא לומד על זיגמונד קורפ.למעשה, עצם קיומה של החברה הזו גורם לו להאמין שהוא יכול למחוק את כל מה שהוא חווה כחרטה, בתקווה שכך יוכל בסופו של דבר לומר לפיי שהוא חי מאה אחוז חיים מאושרים.כדי לתת לקולין את השקט שהוא מחפש בנקודת המוות, ווטס ורוזלין מבינים שהדבר היחיד שצריך לעשות הוא להסיר את הידע של זיגמונד קורפ ממוחו, ובכך לאפשר לו שלא יהיה לו את הרצון לשנות את התאונות הקטנות מאוד. בדרך בחיים מלאי סיפוקים. לדעתנו, למצוא את גן העדן עוסק בצורה יוצאת דופן בנושאים מורכבים ביותר כמו בדידות, המחויבויות המוכתבות על ידי גדילה ונטישת הילדות, וגם גורם לנו להרהר על פרפקציוניזם וכיצד האחרון יכול למנוע ממי שמטפח אותו בצורה מוגזמת לחיות חיים מאושרים. גם כאשר, כמו במקרה של קולין, יש כמה פגמים קטנים בחיים כמעט מושלמים.

נכון או לא נכון?

תארו לעצמכם ש-Sigmund Corp. באמת קיימת במציאות, ולכן אם תרצו תוכלו לשנות את העבר שלכם. פשוט אמור לרופאים המטפלים במקרה שלך מה אתה רוצה, מבלי לדאוג לשום דבר אחר.הפיתוי לחזור כדי לעשות הכל נכון יהיה ניכר: אחרי הכל, אף אחד לא יכול לטעון שהוא מרוצה במאה אחוז מהחיים שלו., ולא רוצה להסיר את הזמן הזה שבו היה רוצה לומר מילה יותר במקום פחות, להגיע בזמן לאירוע מסוים או לתקן אפילו את הטעויות הכי לא משמעותיות. גם במקרים דומים לזה של קולין, בהם יש רק כתמים קטנים מאוד על חיים מאושרים, פנייה ל-Sigmund Corp תאפשר למעשה לתקן הכל וכך ליהנות מזכרונות מושלמים. האם העובדה שמשהו בקיום שלנו הלך אחרת מהפיתוח האידיאלי שבנינו לעצמנו, יכולה לומר באופן אוטומטי שהוא השתבש? מכמה דברים אנחנו לא מסוגלים ליהנות, רק בגלל שהם לא הולכים בדיוק כמו שאנחנו מדמיינים אותם?כמה ממה שיש לנו אנחנו מסתכנים לאבד על ידי חיפוש אחר פנטום משהו שמסוגל להעניק לנו אושר מוחלט, אבל שאנחנו אפילו לא יודעים בדיוק מה הוא?עם Finding Paradise והסיפור שלו, קאן גאו גורם לשחקן לשאול את עצמו את השאלות שלא עלו לאור עם To the Moon, ומביא לשולחן את היתרונות שכבר ידענו אבל גם את הסיכונים שלא חשבנו עליהם בנוכחות של חברה כמו זיגמונד קורפ בחיי האנשים שמאכלסים את המציאות המקבילה שהוא דמיין. הפרק השלישי של הסיפור כנראה יספר לנו את דעתו של מעצב המשחקים בנושא.