אימה על פי שינג'י מיקאמי

מה קורה במוחו המבריק של שינג'י מיקמי, במיוחד כשהוא מתחיל לעבוד ביצירת משחק וידאו אימה? קשה לומר.אולי כדי להבין את זה לגמרי נצטרך את המכשיר הזה, STEM, "גיבור" הסדרה שלו The Evil Within.אותו אחד שהסופר טרנט האגה הגדיר כ"מעין מטריקס שנוצר על ידי פרדי קרוגר". אבל זה לא אפשרי. מגבילים את עצמנו אז למה שהוא הכריז בשנים האחרונות במהלך הקורסשל כמה ראיונות,ומה שראינו בשונותResident Evilשהוא ערך או בסדרה הנ"ל, היינו אומרים "הרבה דברים".אבל מהם מקורות ההשראה של האיש שמוגדר כאבי אימה ההישרדותית,ומה לדעתך המרכיבים הנכונים להשיג כותרת טובה כמו זו? מסרטי מערבונים לסיפורי עם מזרחיים, ועד לרעיון שסיטואציות מסוימות מפחידות יותר אם ממוקמות בהקשר אמיתי ויומיומי, נספר לכם על המושג "אימה" לפי שינג'י מיקאמי.

במוחו של שינג'י

להצלחתו הראשונה, הגדולה, זו שהזניקה אותו לאולימפוס של גדולי האמנים של המגזר, כלומרResident Evil, שינג'י מיקמי שאב השראה מיצירות נייר וקולנוע מערביות שונות, מסרטיו של ג'ורג' א. רומרו על המתים החיים(אבל גם זומבי מאת Lucio Fulci), אל Alien מאת רידלי סקוט, דרך Jaws מאת סטיבן ספילברג והזוהר מאת סטנלי קובריק. מיקמי השתמש בסרט האחרון הזה במיוחד כדי ליצור כמה אזורים בתוך אחוזת ספנסר, שנלקחו ממלון Overlook המטריד. "רציתי לעשות משחק ממש מפחיד", הוא חשף בראיון ב-1996, "אבל לא עם רוחות רפאים או חרא שכזה, רציתי מפלצות אמיתיות שאפשר לראות, שיגיעו אל הדמויות ויתקפו את השקפתן".פחד במרכז הכל,לעורר השראה בזכות האווירה, הצילומים האד-הוקיים, הקולות, תחושת הסכנה הממשמשת ובאה, הייאוש ממצב ללא נתיב מילוט נראה לעין.כי "גם אם לאויבים יש מראה מפחיד, למטרות פחד חשובים יותר המצבים שנוצרים, הרעיון שיש לך רק סיכוי אחד לצאת בחיים, מספר מוגבל של משאבים והעובדה למצוא את עצמך תמיד בסכנה, צריך לבחור תוך שבריר זמן אם לברוח או להילחם".

נלחם כדי לשרוד

הלחימה, כן. מרכיב במשחקיות שלא אמור להיות דומיננטי במשחק מהסוג הזה, אבל לא צריך להיות ממוקם גם ברקע. כי לדעתו יש צורך באיזון נכון בין חלק האימה לחלק האקשן גרידא, בהתחשב בכך ש"אם הראשון מנצח, המשחק הופך לסוריאליסטי ואולי מוגזם; אם השני מנצח האווירה אבודה ומטריוויאלית. הַכֹּל." בקיצור, כאילו להגיד שאפשר להרוג מפלצות ולהרגיש הקלה קצרה, אבל לא צריך להגזים באף רכיב.כדי לבטא את עצמם במלואם, אימה הישרדות חייבת אפוא להציע את האיזון הנכון בין אירועים מפחידים, הרפתקאות ואקשן."החוויה היא הכי מפחידה כשהשחקן לא בטוח אם הדמות שלו חיה או מתה. מוות והישרדות חייבים להיות קבועים.הזוועה מורכבת גם מלמצוא את עצמך במצב שבו אתה לא בטוח ב-100% שאתה יכול להימנע או להביס את האויבים".מיקמי ניסה להציע את הרצון הזה לאזן בצורה מושלמת משחק על כל מרכיביו המרכזיים ב-The Evil Within הראשון, כותר המאופיין בכיוון מאוד ספציפי: לבנות חוויה לא מהפכנית, אבל משכנעת על בסיס "מסורתי", עם פתיחות מסוימת כלפי אלמנטים חדשים בהשראת ברור ממשחקים מודרניים כמו The Last of Us או Resident Evil 4 הנ"ל. "גם בגלל שהטכנולוגיה מתפתחת ואנחנו צריכים להסתגל".

סיפורים מפחידים

אווירה, מובנת גם כתחושת סכנה, מתח. תילחם על חייך, אך היה מודע לגבולות ולשבריריות שלך. חסר מרכיב מפתח שלישי כדי לתאר בצורה הטובה ביותר את תפיסת האימה ההישרדותית של שינג'י מיקמי: מפלצות. כתבנו כמה שורות למעלה שהאמן היפני מחשיב את המצב בו השחקן נמצא חשוב יותר מהמראה המפחיד של היצורים שהוא צריך להתמודד איתו.אבל זה לא אומר שעבורו האחרון חייב להיות "נעים" או לא מסוגל לעורר פחד מעצם מראהם.הרי די להסתכל על היצורים המאכלסים את עולמם של השניים The Evil Within כדי להבין את העידון שבו הם מתוארים, את הסמליות שהם מסתירים לפעמים, את הסגנון האמנותי. בקיצור, שום דבר לא נשאר ליד המקרה. מפלצות מסוימות מעלות על הדעת אויבים ממשחקים אחרים, כמו ה-Siren's Shibuto או התועבות של תאגיד Umbrella, אבל לרוב נראה שהם מוצאים השראה בסיפורים ואגדות יפניות.

מצד שני, נראה שמיקמי מחבב סיפור ישן מהפולקלור היפני, שאחד ממוריו קרא בבית הספר.בשם Yotsuya Kaidan, זהו סיפור של בגידות, רציחות ונקמה שלאחר המוות,עם עיבודים שונים וטרנספוזיציות קולנועיות. ומי יודע, הפנים של הדמות הזו שראינו בכמה סרטונים,המכונים "השומר", במיוחד זה עם החיוך, אינם פרשנות מחודשת לפרצוף הרפאים של אוווה המסכנה בסיפור,וצחוקה המפחיד, שיסר את בעלה הבוגד והרוצח. אין ספק שיש השפעה מסוימת מאחד הסרטים המבוססים על הסיפור, Tokaido Yotsuya kaidan מאת Nobuo Nakagawa משנת 1959, אבל יש גם השפעה מסוימת מסרטים מזרחיים אחרים, ולו רק בגלל המוזרות שלהם בהצבת מצבים מפחידים מסוימים בהקשרים רגילים לכאורה. אלו מתרחשים לא פעם בסביבה "מוכרת", דווקא משום שחדירת גורמים "זרים" לקיומו לחיי היום-יום של כל אחד מחוללים אצלו בדרך כלל תחושת חוסר ביטחון וייסורים עמוקים, ותורמים ליצירת פחד גדול עוד יותר קרביים,כי הם מערערים את הביטחון הזה שנוצר על ידי חיבה, על ידי פשטות הדברים, על ידי שגרת ההרגלים של האדם, על ידי מה שהוא, למעשה, מוכר.תארו לעצמכם אם אנחנו מדברים על ישויות או יצורים מחוץ לדמיון הקולקטיבי. בקיצור, שילוב נחמד של השפעות מערביות ומזרחיות, וזה נורמלי למי שלדבריו היה מוקסם מאימה כמעט כל חייו, ו"נמשך לכל צורה שלה, לא משנה אם זה היה יפני או מערבי". ביטוי מושלם איתו אנו סוגרים את הספיישל שלנו על שינג'י מיקמי.