המלחמה הגדולה

בשבוע שעבר טסנו ל-DICE בשטוקהולם כדי לבדוק בהרחבה את Battlefield 1 לקראת יציאתו וברור לביקורת. היום, יום אחד לפני שהמשחק (או ליתר דיוק, חלק ממנו) זמין למנויי EA Access, יש לנו הזדמנות לדבר איתך על כמה מפות ומצבי משחק. התפריט שהכינו המפתחים השבדים לקראת היציאה בחנויות עשיר במיוחד:חמישה מצבים "קלאסיים", המבצעים החדשים ושש חזיתות, שיש להבין כהגדרות אמיתיות, עם שדות קרב מרובים בתוכם.טעימה חשובה בהחלט, בזמן ההמתנה לשאר הסיקור שתראו מגיע בימים הקרובים.

Battlefield 1 מגיע: היום אנחנו מדברים על מצב המבצעים החדש ועל הקמפיין!

מי שעוצר אבוד!

פעולות מייצגות את עיקר מה שחדש ב-Battlefield 1 ב-Multiplayer. הרעיון מסקרן ביותר ועושה צדק מלא עם הרעיון של כיבוש אדמה.שני פלגים (ארבעים עד שישים וארבעה שחקנים) מתחרים בחזית, המורכבת ממספר מפות, כל אחת בתורה מחולקת למספר מגזרים ומטרות קשורות לכיבוש. לאחר שכבשתם את הגזרה, אתם עוברים למגזר הבא וכך הלאה עד שכבשתם לחלוטין את המפה, או עד שנגמרו כרטיסי החזרה. Kaiserslacht מורכב משתי מפות San Quentin Scar ו- Amiens. השוחות של הכפר הקטן סן קוונטין מארחות חמישה מגזרים, בעוד שהרחובות הצרים של העיר אמיין מארחים ארבעה. ברור שהתוקף תמיד דוחף קדימה בזעם, אבל הוא לא יכול לעשות את זה בלי קריטריונים כי DICE הציגה מגבלה נוספת. יש לך רק שלושה ניסיונות לכל החזית, ברגע שהם מסתיימים זה "נגמר המשחק" גם אם הגעת לגזרה האחרונה של המפה השנייה.

אולם למי שתוקף יש יתרון: בתחילת הניסיונות השני והשלישי תגיע תגבורת בדמות ספינות אוויר, רכבות משוריינות או ספינות מערכה. אבל זה לא אומר שהניצחון מובטח. התפעול מושלם כמצב משחק, הן עבור המשחק של Battlefield 1 והן עבור הצגת העיצוב ברמה הגבוהה ביותר של DICE. אנחנו מכירים את סן קוונטין סקאר, שיחקנו אותה עד עייפות בבטא הקיץ, ובכל זאת היא הפתיעה אותנו שוב. מזג האוויר הדינמי הציג אותו בפנינו כבר תחת גשם כבד, הרוס כליל, שבו הן הטנקים והן החיילים נאבקו לנוע בין הבוץ והפסולת. מחזה אמיתי, מפה שאינה שטוחה, בין תעלות, גבעות, שוחות, כנסיות הרוסות, גזעי עצים שרופים ושרידי בתים ובונקרים מאיימים, שלמעלה יש גישה נוחה לתוקפים בתחתית. מלחמת עולם ראשונה "קנונית", מטחנת בשר אמיתית שכל מי שעוצר בה הולך לאיבוד. לאחר מכן עברנו לאמיין הרבה יותר מסבירי פנים. עיירה ממש נחמדה, שלצד הירי הקלסטרופובי ברחובות בין בניינים בני שתיים או שלוש קומות מתחלפים אזורים הרבה יותר אווריריים עם קווי ירי ארוכים, כמו בין שני הצדדים של גשר שמתחתיו עוברת מסילת רכבת, או בפארק מאחור. קבוצת בתים.מפה גדולה מאוד, לא ענקית אבל מסוגלת "בקטנה" להראות את כל הגישות האפשריות לקרב, שבה מוצעת היטב הרס סביבתי, עם מבנים שמתפוררים ואשר מיד מפסיקים להיות אזורים שמהם ניתן לצלוף בשנית. קומות בשלווה רבה.תפאורה אורבנית נחמדה, אבל גם כאן בכלל לא שטוחה, עם כל הפערים במקומות הנכונים, שבה אפשר להרגיש את אותו חופש תנועה כמו במפות ה"כפריות", שבהן אפשר גם לצלם את עצמך מבית אחד לאחר על ידי הישענות מהחלונות, ממרחק של לא פחות משלושה מטרים. האפקט הקומי מובטח במקרים מסוימים.

המשחק במזרח התיכון

מהחזית המערבית עברנו לחזית המזרח תיכונית ב-Oil of Empires. שלוש מפות: מבצר פאו, סואץ ומדבר סיני (ששיחקו בבטא), שלושה שדות קרב שיגרמו לנו לחוות את הצד החם והחולי של מלחמת העולם הראשונה.מבצר פאו הוא הטוב מבין השלושה: נלחמים על שפת הים, בין דיונות, בריכות קטנות, פלגיות, איים וגבעות, רצים עד למבצר בקצה הנגדי של נקודת ההתחלה.ההרס משחקת תפקיד מינורי בהתחשב בנוכחותם של כמה צריפים ומחנות קטנים בלבד, אבל הלייטמוטיב הוא הנכון גם כאן והופך את המפה למנצחת.

המפה היא רצף מעלה ומטה, מלא במקומות לנצל את שורות האש הארוכות, כמו גם מקלטים ונקיקים שבהם ניתן לעבור מכסה לכיסוי. מבלי לשכוח את המצור על המצודה ואת הקרב הצמוד המתקיים בתוך חומותיו ומתחתיו. חשיבות רבה ניתנת לכלי הרכב: לא רק הטנקים, יש גם סירות המנוע, שימושיות לא רק לכיסוי התקדמות חיל הרגלים במקלעים קטלניים אלא בעיקר להטבעת ספינת הקרב שתגיע כתגבורת לתוקפים הודות לצמד שלה. של טרפדות. במקום זאת סואץ לוקח אותנו לגדת התעלה. זה לא מאוד שונה ממבצר פאו מבחינת הפריסה, הפריסה היא "אורכית", כאשר הגזרות הראשונות חוליות בלבד, גם כאן בין דיונות, תעלות ומחנות שונים, בעוד בחלק האחרון יש כפר קטן לתת טעם "עירוני" לשדה הקרב. מפה כיפית ללא ספק, אולי פחות מרהיבה ממבצר פאו, אבל עדיין מחושבת וכלל לא בנאלית. אין ספינות אוויר או ספינות קרב כחיזוק לתוקפים, רכבת משוריינת יכולה להפוך את גאות הקרב.מה אהבנו בטעם הראשון הזה של מרובה משתתפים? לאחר שהייתה לנו ההזדמנות להתעסק עם כל כלי הנשק, אנו יכולים לומר שיש רבים, כל אחד עם המאפיינים המובהקים שלו והרגשה מסוימת בעת לחיצה על ההדק.יש משהו לכולם, מקלעים, מקלעי תמיכה כבדים, אקדחים, חצי אוטומטיים, רובי ירייה בודדת ורובי צלפים. על כמעט כולם קיימת אפשרות "להכניס" אופטיקה, בחירת מידת הזום ואפילו כיוון הרתיעה. בקיצור, יש הרבה מבחר, ומנקודה זו אנחנו לא יכולים שלא להרגיש מרוצים.

לא כל היריות פגעו

עם זאת, לא אהבנו את מערכת הנזקים שלהם, לא תמיד קל להבין איך הם מופצים על היעד:הזמן להרוג אינו מיידי עד כדי "רציונליזציה" בהתחשב בסוגי הנשק הרבים.התוצאה היא שלעתים קרובות יריות רבות מכלי נשק אינן מבטיחות הרג שאמור להיות טבעי אפילו ממרחק קצר. בקיצור, צריך לבדוק קצת את המאזן. אותו דבר לגבי ההיטבוקס, בעיה עתיקה בסדרה. הכדורים פגעו במטרה, אך הצלב הלבן המציין את הנזק שנגרם לפעמים אינו "דולק". מובן מאליו שבמצבים אלו נותרים המומים ומתוסכלים בעליל. דבר נוסף שרבים עשויים לראות כמשהו שלילי הוא הבהרת הבליסטיקה, כנראה שהוקרבה על מזבח הנגישות. בואו נהיה ברורים,כדורים לא תמיד עפים ישר אל המטרה אפילו ממרחק של מאות מטרים, אבל ללא ספק המסלול הפרבולי שלהם הצטמצם היטב.ההפך הגמור מפיזור התבנית, ברור ו"לחישוב" לחלוטין גם ממרחקים קצרים/בינוניים. אנחנו לא מדברים על נושאים קריטיים שהורסים את חווית המשחק, אלא על בעיות גלויות שללא ספק עלולות להיות מעצבנות ושאנחנו מקווים שיטופלו בהקדם האפשרי.

מלחמה היא לא הרפתקה

היה אז זמן למפגש קרוב ראשון עם קמפיין השחקן היחיד. תהיה לנו הזדמנות לחוות כמה סיפורי מלחמה, "שחקנים" שונים לחזיתות שונות. ההגדרה הלא מוצלחת של הפרק השלישי והרביעי נמנעה אפוא, עם סיפור ייחודי, על כל הקלישאות והחולשות שלו בשלב הכתיבה. לביים את המלחמה דרך עיניהם של חיילים שונים בני לאומים שונים היא בחירה טובה: היא זוכה למגוון ולקוהרנטיות נרטיבית בהתחשב בכך שלא נהיה בנוכחות חייל העל הקלאסי המסוגל לעבור מנהיגה בטנק לטייס אחד הכוחות המיוחדים. המשימה הראשונה לוקחת אותנו לחזית המערבית, בתפקיד חייל אמריקאי שחור בעיצומו של קרב שנראה על סף אבוד.כתיבה על המסך מזהירה אותנו שאנו עומדים לחוות קרב קו קדמי, שבו לא צפויה הישרדות. וכך זה. סערת הפלדה היא הומאז' אמיתי לנערים שלחמו במלחמה הגדולה.כשאנחנו עוזבים את עמק הדמעות הזה, מופיע תאריך הלידה והפטירה של מי ש"פרשנו" בעוד קול סיפורי כואב מספר על ההתנגשות בין ציפיות המלחמה למציאות הנוראה שלה. לא נגמר המשחק, אנחנו עוברים לחייל אחר, מקלע מוצב על גבעה מוכן להדוף את התוקפים הגרמנים בתעלה למטה, חייל רגלים שצריך להגן על כנסייה הרוסה ונהג טנק מוכן לסחוף את הנמלטים קראוטס. קצת יותר מעשר דקות למשימה קטנה מאוד מסוימת (היא היחידה הבנויה כך) שיש לה יתרון לטבול אותנו ביעילות באקלים המלחמה, בעיצומו של הבוץ והאכזריות של הלחימה, שבה מעט יותר מאשר הבינה המלאכותית הבסיסית של האויבים מאופילה על ידי יופיו של המנוע הגרפי Frostbite, באמת מפלצת לא רק מבחינת דגמים, טקסטורות ואנימציות, אלא גם באיכות האפקטים המיוחדים. שדה קרב אפור, חשוך ומלוכלך מעולם לא נראה כל כך יפה.

תקיפה משוריינת

המשימה השנייה, דרך בוץ ודם חוזרת להיות בעלת מכניקה קלאסית. הוא הכניס אותנו לנעליו של נהג טנק אנגלי טירון. כמה סרטים יפים מראים לנו את האחווה של אנשי הצוות (ראיתם את פיורי?) ומציגים אותנו בצורה מושלמת לכיבוש העמדות הגרמניות על ידי הנחיית הפכידרמים האיטיים האלה שסובלים מהבוץ, בין תעלות, עמדות קבועות, בתים וחומות שבהם הם יכולים לחפש מחסה, או להרוס לקרקע לפי הצורך. המשחק הוא השלב הקלאסי של השלב הרגיל ברכבים, שנעשה יותר מעניין בגלל האיטיות הנזכרת לעיל של הרכב כשהוא נתקע, והצורך לפעמים לעצור כדי לתקן את העגלה. שום דבר מזעזע, אבל צורך נוסף שמחייה מעט שלב שנראה פעמים רבות במשחקים דומים.

עם זאת, המקום שבו דרך בוץ ודם סוטה מהמסלולים הקנוניים הוא בשלבים ברגל, כאשר הגיבור נאלץ ללכת קדימה כדי להגן על התקדמות העגלה.ישנם שני שלבי "התגנבות": הראשון, תחת ערפל סמיך, מחייב אותנו לפנות כמה צמתים צרים בלילה ביער ארגון, עם "מפגשים" צפופים יותר ויותר, בעוד השני רואה אותנו מנקים כפר קטן מצלפים, חיילים ועמדות נ"ט קבועות. בשלב השני הזה היו לנו חיים קלים: עם משקפת אפשר לסמן את האויבים על ידי התמקמות נוחה על טחנה, ואז להרוג אותם אחד אחד בשקט גם לנצל את האפשרות לזרוק חלוקי נחל כדי להטעות אותם. מנגן לאחור הרבה יותר ברעש, נע כמו רמבו בין הבתים, המוזיקה לא השתנתה. גם הבינה המלאכותית כאן לא נתנה דין וחשבון גדול על עצמה, בטח לא המומה, אבל הרבה יותר מדי בגלוי ועם שלבי מחקר איומים פחות פוריים. משחק התגנבות בקיצור מצוין לשבירת הקצב של השלבים הארוכים על הטנק. ובדיוק כשחזרתי על סיפונה של הפכידרם המשוריין, השלב האחרון נראה מתוח בהחלט, קרב ממושך נגד כמה גלים של טנקים בתוך כפר. למען האמת, עלינו לומר ש-DICE עשתה הכל כדי שזה יהיה פחות משעמם ככל האפשר, תוך שהיא מספקת את ההרס הרגיל של הסביבה שלמעשה הופכת את הבטיחות של המקלטים הראשוניים וגם גיוון טוב של הטנקים הנגדיים, לא רק במונחים של כוח וזריזות, אבל גם של מיקום נקודות תורפה כדי להרוס אותן.המפגש האחרון הזה עם Battlefield 1 אישר את כל הטוב שבגרסת הבטא של הקיץ, עם התוספת המבורכת של מצב ה-Operations המהיר, אך יחד עם זאת הותיר אותנו עם כמה ספקות לגבי הדיוק של משחק הנשק.עם זאת, מה שבולט מעל הכל הוא עיצוב ברמה מעולה של המפות, חיפוש חזק אחר משחק שיתופי וכבוד לשיעורים, מערכת דינמית להרס סביבתי ומזג אוויר שמרחיבה את הדברים הטובים שנעשו בפרקים הקודמים של הסדרה ומנוע גרפי שאין לו פשוט אותו דבר. בקיצור, ממש נהנינו, אבל גם כעסנו כמה פעמים יותר מדי.