אנחנו מזהירים אתכם שזה יהיה שקית לא טיפוסית למדי של לקיטו, כי אנחנו נערבב בלי שום מעצור את ההצהרה ההיסטורית המוקפדת שלנו עם הפטישיזם הוולגרי ביותר של אנשים דיבוק. הנושא של היום הוא EAD Tokyo, עליו נדבר לעומק עוד מעט, אבל הבלתי טיפוסי האמיתי של הפרק הזה הוא ששלחנו בחורה למשלחת למטה החברה.אנו מתארים לעצמנו שכולכם יודעים שמטה נינטנדו - המרכזי בקיוטו - אינו נגיש בעצם: חלקם בעבר הצליחו לחצות את השערים, אך נראה ש(עד כה) רק מבקר אחד בר מזל הצליח לעלות למעלה לקומות העליונות.ורק בגלל שלפני זמן רב הוא זכה בתחרות ב-Nintendo Power. הכניסה לקיוטו כ"אאוטסיידר" היא בלתי אפשרית, ומי שמצליח לעשות זאת, מכל סיבה שהיא, בהחלט אסור לדבר על כך. חשבנו, בנאיביות שלנו, שהנושא בטוקיו יכול להיות שונה: נכון שהקבוצה המדוברת זכתה לסוג של הערצה מהאוהדים, אבל זה נכון באותה מידה שהיא לא שומרת סודות מסתוריים, יש לא ההנהלה, אין מיאמוטו, אין (בינתיים, אבל נראה שהדברים נועדו להשתנות) חטיבת חומרה. בקיצור, מדובר בצוות פיתוח מעולה, מהטובים בעולם, אבל לא יותר מזה. ולמעשה הצלחנו להיכנס - לפחות בלובי בקיצור - כדי שתבינו איפה ואיך החבר'ה האלה עובדים, ואיזה סוג של "סודיות" שומרת נינטנדו. הצללות של הבניין גרמה לנו לחשוד עוד יותר, והזכירה לנו לא מעט את כניסות ה"מוגלגים" לאזורים הקסומים השונים של הארי פוטר, שמבחוץ רק נותנים שעמום וכיעור: תא טלפון של משרד הקסמים, מחסן נטוש לבית החולים, פאב מעורפל לסמטת דיאגון וכן הלאה. והחשד שלנו ש-Oompa Loompas עובד בנינטנדו עדיין לא הופרך... אבל אולי זה בסדר.
ניסינו להיכנס למטה EAD טוקיו, שם נולד סופר מריו גלקסי... הנה הסיפור שלהם
הנוער הכי טוב
EAD Tokyo, האולפן הראשון של נינטנדו הרחק מקיוטו, נוסד ב-2003; הסיפור שלה, לעומת זאת, מתחיל הרבה קודם. וזה עולה בקנה אחד עם שם מפורסם עכשיו, יושיאקי קואיזומי, יליד 1969: ילד שבאמצע שנות ה-90 בילה לילות שלמים עם המאסטר מיימוטו, שקבע אותו כתלמיד, כדי לעצב משחק תלת מימדי. הם בילו חודשים שלמים במודלים של תנועות של רשת מריו המורכבת מכמה מצולעים, בובה שתניח את היסודות לסופר מריו 64 ולאגדת זלדה: אוקרינה של הזמן. כשמיימוטו מחליט לקחת צעד אחורה ולהפוך למפיק במשרה מלאה, קואיזומי לוקח על עצמו את המורשת המאריסקית שלו: הוא מנהל את הצוות שמייצר את Super Mario Sunshine.
פלטפורמה מעורפלת ושנויה במחלוקת, עם יתרונות עצומים אך גם עם פגמים גדולים, אשר עם זאת משכנעת את מימוטו ואיוואטה לתת אמון נוסף בצוות הצעיר: עשרים החברים החשובים ביותר בפרויקט מושתלים לטוקיו, על מנת להגשים רעיון אשר נמצא בראשו של נשיא נינטנדו במשך שנים.מכיוון שלא כל המפתחים רוצים לעבור לקיוטו, ומכיוון שנינטנדו מחפשת רק את הטוב ביותר, והטוב ביותר הוא נדיר, מניעת תושבי טוקיו בישיבה כבר לא הייתה מקובלת.אז Koizumi וחבריו (כולל המומחה Shimizu, עוד שם מפתח בחברה והמנהל הראשון של הצוות) עוברים דירה ובקרוב מצטרפות אליהם רכישות יוקרתיות מ-Data East, Namco ו-Konami. הכותר הראשון שיצרו יחד היה Donkey Kong Jungle Beat, פלטפורמה דו-ממדית מוזרה למשחק עם בונגו, שוב עבור GameCube: לא טיפוסי מכדי לקבל אישור ביקורתי פה אחד, מוזר מכדי לפנות לציבור. אבל כל מי ששיחק בו מכיר את המעמד העצום שלו, אותו כיתה שכאשר הם מחליטים על הפרויקט הבא, מונע מהילדים להתמסר ליצירה "קטנה" כפי שהיו רוצים: מיאמוטו מתערב ודוחף ליצירת מריו תלת מימדי נוסף.
מעשה אמונה עצום שהיה מוחזר במלואו, בהתחשב בכך שקואיזומי והחברה היו מציירים את סופר מריו גלקסי, משחק נינטנדו הסמלי של העשור האחרון, כמו גם המשחק המהולל ביותר מאז אוקרינה של הזמן. בהתחשב בניצחון, הצוות מתרחב, וזוהי ההיסטוריה הקרובה: ראשית הוא מחולק לשני חלקים, כשהראשון עדיין בידי שימיזו אך כעת מיועד לשיתופי פעולה ופרויקטים קטנים (כגון Panorama View עבור Wii U), ו השני, בראשותו של קואיזומי (כיום מפיק) המוקדש למשחקים החשובים ביותר, כמו סופר מריו גלקסי 2. את הכותר האחרון ביים היאשידה, שם המפתח השלישי של החטיבה, אדם עם קריירה מוזרה מאוד: הוא הצטרף לנינטנדו ב-1993, לאחר מכן ביים את Joy Mech Fight ל-NES, נעלם עד 2002 (אין ממש עקבות) וחוזר כמתכנת ב-Super Mario Sunshine. כעת נשמעות שמועות שהוא ראש חטיבה שלישית נוספת של Ead Tokyo, האחראית על Ultimate Nes Remix ו- Captain Toad: Treasure Tracker. בקיצור, חברה צעירה אבל כבר עם הרבה הצלחות מאחוריה, עם עתיד מזהיר לפניה ובהתרחבות מתמדת.
במטה
כפי שסיפרנו לכם בהתחלה, ניסינו להיכנס לבניין שבו עובדת EAD Tokyo, שבו עובד צוות הנינטנדו היוקרתי, הצעיר והיצירתי מכל - כן, עכשיו אפילו יותר מזה של זלדה (EAD 3), שלמעשה נקרא כעת לענות.הכתבת שלנו הייתה קתרינה רוצ'י, האיטלקייה היחידה שמצליחה כיום לפרסם קומיקס משלה ביפן ושכמובן מדברת יפנית היטב.היא צילמה את כל התמונות שאתה רואה כאן. לפני סיום הפרק, אנחנו שואלים אותה כמה שאלות על הגיחה הקצרה שלה (זה, הזהרנו אתכם, זה החלק המטורף).
M.it: היי קתרינה, קודם כל תודה על קבלת המשימה (אז זה נראה יותר כמו חלק מ- Metal Gear Solid מאשר ביקור). הצג את עצמך בכמה מילים בפני הקוראים שלנו: מי אתה, מה אתה עושה, למה אתה גר ביפן.
C. Rocchi: ובכן, זו הייתה משימה! הרגשתי כמו מסתנן מיוחד. הרשו לי להציג את עצמי, אני קתרינה ואני נוסע הלוך ושוב ליפן מגיל 14 ללמוד מנגה. הקמתי את LuccaMangaSchool, שם אני מזמין מורים מיפן ללמד קורסי מנגה. אני כרגע ביפן ומצייר לטור קולינרי ב-EbookJapan, יחד עם המנגקה Mochizuki Mikiya, מחבר הספר Wild 7.
M.it: מבלי לדעת את המבנה של טוקיו, היינו רוצים לדעת היכן ממוקם מטה נינטנדו.
C. Rocchi: מטה נינטנדו לא מאוד מרכזי, הוא מוסתר בדיסקרטיות בשכונה קטנה יותר באמצע הדרך בין Ueno, שם יש את הפארק המפורסם שממנו מגיעות כל התמונות של פריחת הדובדבן, ו-Akihabara, שם יש את החנון המפורסם. שכונה שממנה מגיעות המכונות האוטומטיות של התחתונים המשומשות... לא, אני צוחק, אלה בעיקר בנקאנו. השכונה שקטה מאוד, בניינים גבוהים כן, אבל מעט אנשים מסביב, מעט מכוניות, המקום עצמו קצת רחוק מהתחנה. בקיצור, ככל שהתקרבתי למטרה הבנתי כמה הם עשו כדי לשמור על הפרטיות כמה שאפשר, והבנתי שזו תהיה משימה לא קלה...
M.it: האם אתה יכול לתאר מעט את הבניין, גם פנימי וגם חיצוני? איזו תחושה זה נתן לך?
C. Rocchi: הבניין נורמלי לחלוטין לטוקיו, בנאלי הייתי אומר, למעשה כשהגעתי הייתי די מבולבל... אם לא היה הלוגו, הייתי חושב שאני במקום הלא נכון. אני לא יודע אם ציפיתי לציור קיר ענק עם סופר מריו, זה דווקא הגיוני, זו עדיין חברה, אבל זה עדיין היה קצת... אנטיקלימקטי! למעשה, לפני שנים גרתי בדירה באזור הזה במשך חודשיים, ואפילו לא שמתי לב שיש לי את זה כל כך קרוב! אין ספק שיש הרבה תשומת לב לאבטחה, למעשה בכניסה יש רק שולחן מזכירות - ריק - ומעליות, כך שאי אפשר לגנוב כלום מבחוץ. כמו כן, ישנן מספר מערכות אבטחה, אחת עם כרטיס ואחת עם קוד, בתוספת אחת מאותם אינטרקום עם המצלמה. ניסיתי להשתמש באינטרקום אבל הוא נחסם, כנראה צריך להזין איזה קוד לפני מספר הקומה.
M.it: ראית מישהו נכנס במהלך ה"ביקור"? מה שאלת ומה אמרו לך כשניסית לעלות?
סי רוצ'י: ראיתי מישהו נכנס כשהוא עושה משלוח, חבילה, אם לשפוט לפי משאית קירין זה בטח היה רק חידוש מלאי רגיל של מכונות. השליח השתמש בקוד, בעוד ג'נטלמן אחר הגיע ופתח בכרטיס. עד כמה שזה מפתה להתגנב פנימה בזמן שהם לא מחפשים, לא היה לי האומץ והשלמתי עם התקשרות. אם לשפוט לפי הטון האדיב והסבלני של מי שענה לי, בטח יש הרבה אנשים שרוצים להעיף מבט... אמרתי שאני מהעיתונות (ההה) אבל הם לא לקחו אותי ברצינות רבה. קיוויתי שנוכל לעשות יותר, אבל היינו צריכים לצפות שהם לא יכניסו את הזר הראשון שיבקש בבקשה.
טוב, לפחות אנחנו יודעים שהם גם שותים קפה. או אולי האחסון היה עבור האומפה לומפס...
