חודש בקונסולה הוירטואלית - מרץ 2015

בקרוב תוכלו לשחק בסופר מריו 64, אבל בינתיים אל תסיחו את דעתכם... סומה קרוז מחכה לכם!

הדרקון המעופף: המגילה הסודית (NES)

בין אמצע שנות ה-80 לסוף, Culture Brain יצרה ופרסמה משחקי לחימה שונים, במיוחד משחקי אומנויות לחימה, שלעתים קרובות היגרו ל-NES מממד הארקייד המקורי שלהם.כבר באותה תקופה הם היו מוצרים המרחפים בין הבינוני לדיסקרטי, והסיבות לנסות אותם בהחלט לא גדלו עם חלוף הזמן.

פרק זה, בין היתר, אינו מהווה את התוצאה הטובה ביותר שהושגה על ידי החברה, אם כי הוא יכול להיחשב בין השיקולים השאפתניים ביותר, כנראה הפוכים בעלי אותה מניע: הדרקון המעופף: המגילה הסודית למעשה מנסה להכליא שניים שונים ז'אנרים, פלטפורמה ומשחק לחימה, כוונה ראויה לשבח שעם זאת הסתיימה בכישלון. לאף אחד משני הסעיפים אין עומק בולט, והפקדים - למרות שהם מגוונים בין שלב אחד למשנהו - לא עוזרים. הסיפור נשאר די זהיר כדי למזג הכל, אבל גם הגרפיקה האנונימית והפסקול החוזר על עצמו נשארים. בקיצור, אנחנו מציעים לך להמשיך הלאה.
הַצבָּעָה:5/10

גיבורי קונג פו (NES)

לפני הסרט Flying Dragon: The Secret Scroll, אך חלק מאותה סדרה של מוצרים, Kung Fu Heroes הוא משחק פחות ניסיוני אך יותר קוהרנטי, שפותח גם הוא על ידי Culture Brain.

כאן אין ניסיון להכליא ז'אנרים רחוקים, זה פשוט מאוד משחק לחימה גלילה עם זריקה מלמעלה למטה, חוויה ש-כפי שאופייני במקרים אלו - נותנת את המיטב באמצעות מרובה משתתפים שיתופיים.ההרפתקה מחולקת לשמונה טירות, שכל אחת מהן מורכבת מארבעה חדרים: כדי לגוון את נוסחת המשחק יש כוח-אפים, הבחנות גרפיות וכלי נשק, אבל הציר הראשי תמיד נשאר הקרב. עם כפתור אחד זורקים אגרופים, עם השני - בשיתוף עם הצלב הכיווני - משחררים בעיטות, מכונאי שמחזיק מעמד עד שמוצאים חרב, נשק שעושה מונופול על מערכת הבקרה והדינמיקה של המשחק. האויבים נבדלים היטב זה מזה ומאפיינות עוד יותר את העולמות השונים, אך למרות זאת התגובתיות הלא מושלמת של הפקדים ואחידות הקצב המהותית הופכים את Kung Fu Heroes למשחק שטוח: מכובד, אך שטוח.
הַצבָּעָה:6/10

Metroid: Zero Mission (GBA)

שוחרר במהלך תור הזהב האחרון של הסאגה, בין 2002 ל-2007, Metroid: Zero Mission הוא גרסה מחודשת ל-Game Boy Advance של הפרק הראשון, פרויקט שהגו ובוצע על ידי יוצרי המותג עצמם, כלומר R&D1 ו-Sakamoto. בביקורת על מנזוני נוכל לומר ש"הם שטפו את הבגדים שלהם בפיוז'ן", בהתחשב בכך שהם לקחו ויישמו את הצבעים והגישה המשובבת של Metroid הנייד: אם הבחירה הראשונה ראויה לשבח ללא ספק, השנייה מעוררת כמה ספקות.

כי האב של הסדרה היה נמוך, אבל גם חסר רחמים ומבוך, בלי שום הנחיה: בגרסה המחודשת הזו היא הופכת ליותר מודרנית וצבעונית, אבל גם לקריאה ונוחה יותר. וגם פחות חיוני.וכאן אולי טמונה הבעיה העיקרית של המהדורה הזו: היא לא מכבדת את המקור, היא מתייחסת לכמה מאפיינים כאילו היו פגמים ובכך בסופו של דבר מערערת אותם. לסמוס ניתנים עוד מהלכים, עצירות שונות, אינדיקציות על מסלול הטיול לעקוב ואפילו אפילוג חדש לסיפור (יש לשחק, לא רק לראות). התחושה היא שלמרות שהאיכות הכללית של העבודה היא יותר מטובה, R&D1 לא ניהל כראוי את כיוון הפיתוח, התלבט אם לבגוד (וכמה לבגוד) Metroid עבור NES, ובכך הוליד דרך ביניים לא אמיץ.
הַצבָּעָה:7/10

Castlevania: Aria of Sorrow (GBA)

Castlevania השלישית והאחרונה ל-Game Boy Advance היא גם הטובה ביותר, והיחידה שהיינו ממליצים ללא חשש גם לחובבי הסדרה וגם לחובבי משחקי וידאו בכלל.אם אתה לא דוחה פעולה או דו-ממדיות, אין הצדקה אחרת לא לשקוע בקסלבניה: אריה של צער, שהיא באמת יצירה סנסציונית.

הגיבור הוא סומה קרוז - לא בלמונט הפעם - וההרפתקה מתרחשת ב"עתיד", אבל זה לא משנה במקרה הזה בהתחשב בכך שהטירה המסתורית והקודרת של דרקולה, וריאציות קלות בצד, מנותקת על ידי אילוצים זמניים. הנשק העיקרי הוא כבר לא שוט אלא חרב, עוד תכונה מזהה חזקה של הכותרת, מה שהופך את האיזון הפורמלי לכוחו הגדול ביותר: חקר מועשר על ידי רכיב פלטפורמה עשיר ועמוק, על ידי תבלינים RPG במינון חכם ומכונאי שמערב את יניקה ושימוש חוזר בנפשות המתים, היכולת האחרונה המעצימה את ההרכב כולו. הפסקול מסכם בצורה מבריקה את הרוח האפלה וההרפתקנית של המשחק, ואינו מסגיר את תקני האיכות התובעניים האופייניים לסאגה. הסגנון הגרפי, המפתה מיצירת האמנות, עושה עבודה טובה בתיווך בין הצרכים האסתטיים של היצירה לבין הגבולות הטכניים של הפלטפורמה.
הַצבָּעָה:8/10

Mega Man Zero 3 (GBA)

ב-DNA של Capcom יש את הכישרון ליצור משחקים מעולים, אבל גם את זה של חליבה ומיחזור שלהם מאין כמוהו: Mega Man Zero עוקב אחר הקו הארגוני הדומיננטי ללא יוצא מן הכלל. הפרק השלישי זהה גרפית (כמעט) לקודמיו, הכיוון הסגנוני זהה וגם המכניקה, האחרון כרגיל מתאפיין בהשלמת השלבים, "שוד" כוח האויב, אוסף הקיברנטי. אלפים והנשק הכפול העומד לרשות אפס.

ההרפתקה המוצעת, גלילה אופקית לחלוטין, היא עם זאת תקפה ובעלת ערך טכנית, לא סתם הפקה.הפרק השלישי הזה, בין היתר, מציע את האיזון הטוב ביותר האפשרי בין אתגר לכיף, נשאר קשה מבלי להוביל אי פעם לעודף (בניגוד לקודמיו).למען ההגינות, צריך גם להדגיש שמגה מן האפס מייצגת את אחת מסדרות הפעולה הבודדות עם סיפור ונרטיב עבה, אלמנט שנותן רעיון של התקדמות למרות שהמכניקה נותרה ללא שינוי מהותית בין פרק אחד למשנהו. כעת מסכם בצורה מבריקה את הרוח האפלה וההרפתקנית של המשחק בו זמנית, ואינו מסגיר את תקני האיכות התובעניים האופייניים לסאגה. הסגנון הגרפי, המפתה מיצירת האמנות, עושה עבודה טובה בתיווך בין הצרכים האסתטיים של היצירה לבין הגבולות הטכניים של הפלטפורמה.
הַצבָּעָה:7/10