מונוגרפיות הוא טור חודשי המתאר רגעים מהותיים בהיסטוריה של כמה חברות, זכיינים או דמויות בולטות שהטביעו את חותמם בשוק המשחקים.
יציאתו של Monster Hunter 4 Ultimate, על אף שהתעכבה משמעותית בהשוואה למהדורה היפנית, מסמנת ללא עוררין את העניין של Capcom בחצי הכדור המערבי לגבי הסדרה בעלת אותו השם. סביר להניח שגם נראה את ציידי המפלצות העתידיים באיחור מסוים, בקיצור, אבל במוקדם או במאוחר הם יגיעו למדפים שלנו: המותג רושם כעת יותר ממכירות משביעות רצון, שלא כמו כשקאפקום פרסמה את הפרקים הראשונים ל-PSP, מלווה אותם בפרסום גרוע מאוד. המעבר לקונסולות נינטנדו הועיל הן למכירות של ה-N הגדול והן ל-Capcom עצמה, לפחות הודות לבסיס המותקן של ה-Nintendo 3DS. ברור שזה לא תמיד היה ככה, וישנם ציידי מפלצות שכנראה לעולם לא נראה באירופה ושהרבה שחקנים אפילו לא יודעים על קיומם: ה-Monster Hunter Frontier G האחרון הוא דוגמה ברורה לכך. כמה אנשים יודעים שזהו משחק רב פלטפורמות שפורח באסיה? אולם באזורנו זה כמעט לא ידוע.העובדה היא שמונסטר האנטר שם, ובמיוחד ביפן, היא תופעה מדהימה, בעוד שכאן היא הפכה רק לאחרונה למיינסטרים, ובכל מקרה במידה יחסית. כדי להבין את הסיבה לפער הזה, עלינו להתחיל מההתחלה...
Monster Hunter הוא תופעת גיימינג אמיתית: אבל האם זה תמיד היה ככה? ולמה?
ציד מפלצות
למרבה האירוניה, הצייד המפלצת הראשון היה חצי פלופ, בהשוואה לפרקים רבי המכר הבאים. הוא שוחרר לפלייסטיישן 2 במרץ 2004, ואחריו הרחבה פחות משנה לאחר מכן בשם Monster Hunter G, גם לפלייסטיישן 2. שני הכותרים נמכרו בפחות ממיליון עותקים כל אחד. סטודיו Production 1 של Capcom היה אחראי לפיתוח והוטל עליו להתמקד בלפחות שלושה משחקי פלייסטיישן 2 הכוללים מצבי מרובי משתתפים באינטרנט. השניים האחרים היו Auto Modellista ו-Resident Evil Outbreak, אבל היה ברור כבר מההתחלה שמונסטר האנטר הוא זה עם פוטנציאל ההצלחה הגדול ביותר.הנוסחה, אחרי הכל, הייתה מקורית ושובת לב: השחקן שקע בעולם פנטזיה המאוכלס בדמויות מוזרות ויצורים מפלצתיים. הסיפור היה תואנה, המנגנונים היו סודיים ביותר, והיה צריך לגלות הכל בעצמך. Monster Hunter בהחלט לא היה כותרת לגיימרים מזדמנים; זה דרש סבלנות, ריכוז ומסירות.
מובנה במשימות, הוא אילץ את השחקן ללמוד את ההתנהגות הבלתי צפויה של מפלצות ולהגיב בהתאם בניסיון להביס אותן. החומרים שהתקבלו מגופם ומסביבתם אפשרו להם ליצור כלי נשק ושריון עם תכונות שהקלו על החיים כשהם מתמודדים עם יצורים מסוימים אחרים. קשה, מאתגר וממכר, Monster Hunter - שמבחינות רבות הזכיר את אחד מהכותרים המקוונים החדשניים בהיסטוריה, כלומר Phantasy Star Online של SEGA - יכול היה לעבוד, אבל עדיין היה חסר לו משהו כדי באמת לפרוץ דרך. לאחר שלמדו את המכירות הדלות של הכותר גם בשאר העולם, ואת הנוכחות המוגבלת באינטרנט של שחקנים, שנאלצו לשלם כדי להשתמש בשירות, לחבר'ה ב-Production Studio 1 הייתה האינטואיציה המבריקה שהפכה את Monster Hunter ל הצלחה: הם שילבו את Monster Hunter ו-Monster Hunter G למשחק אחד, הוסיפו משהו קטן והטילו אותו על ה-PSP, ושינו אותו Monster Hunter Portable (חופש במערב). כאן ההיסטוריה של הזיכיון, לעומת זאת, מגיעה לצומת דרכים: בזמן שהמכירות נאבקו להמריא במערב, המאניה של Monster Hunter ממש התפוצצה ביפן. למה נגיע בהמשך, אבל כדאי להדגיש שגרסת ה-PSP לא אפשרה לשחק אונליין, אלא רק במולטיפלייר מקומי, ובמובן מסוים דווקא זה קבע את הצלחתה המוחלטת בבית, מה שהפך אותו אחד מהכותרים הניידים המושמעים ביותר אי פעם ומוביל לפתיחתם של אזורי כיבוד אמיתיים המוקדשים לציידים המחפשים שותפים להרפתקאות ואולי גם חטיף טוב. ההצלחה של Monster Hunter Portable דחפה את Capcom לנסות שוב את מזלה עם Monster Hunter 2 בפלייסטיישן 2, גרסה מתוקנת ומתוקנת של מהדורת PSP שאליה נוספו כמה מפות ותכונות (פנינים והגדרות, למשל). המכירות הנמוכות של Monster Hunter Portable שכנעו את Capcom שדווקא קונסולת סוני היא שייצגה בעיה בהפצת המשחק, במיוחד בתקופה שבה ה-PSP הפך לפופולרי מאוד ביפן.
הרבה מהעבודה שנעשתה על Monster Hunter 2 תורגמה אז ל-Monster Hunter Portable 2nd, המהדורה שיצאה ל-PSP גם ב-2007 באזורנו, בה הופיעו כמה כלי נשק חדשים כמו החרב הארוכה וכמובן מפלצות חדשות.אולם בשלב זה, כל גרסה חדשה הייתה עדכון פשוט של הקודמת, והקהל החל להזדקק לנשימה של אוויר צח. Monster Hunter Portable 2nd G, שיצא ב-2008 ביפן וב-2009 במערב תחת הכותרת Monster Hunter Freedom Unite, חיזק את התחושה הזו של דז'ה וו.בעוד שהמשחק היה יפה יותר, עשיר יותר ומורכב יותר מאיטרציות קודמות, זה היה בעצם אותו משחק שבו נלחמת באותן מפלצות עד בחילה כדי ליצור מאות כלי נשק ושריון. למרות שמכרו יותר משלושה מיליון עותקים בכל רחבי העולם, מה שהוביל לפיתוח תוכנה רשמית ולא רשמית לשימוש מקוון, תוך התגברות על הגבולות של המחשב הנייד של סוני, עוד Monster Hunter עבור PSP ייצג את נקודת המפנה עבור Capcom: בשלב זה הצלחת המותג הפכה לסנסציונית, לפחות ביפן, וגם נינטנדו מיקדה את תשומת לבה בו, בעוד ש-Capcom החלה לחשוש שפלייסטיישן 3, שעדיין בחיתוליה, לא תוכל לחזור על הניצחונות של הקודם קונסולות סוני. אנחנו ב-2009, והמכירות של הקונסולה החדשה של ה-N הגדול, ה-Wii, מתקשות להמריא: הרעיון הוא להוציא לאור Monster Hunter מספיק חדשני שמושך את תשומת הלב של שחקנים ותיקים וגם של חדשים וסקרנים. Monster Hunter Tri לוקח צעד אחורה בסולם הקושי מה שהופך אותו פחות קשה ומציג את החידוש של הלחימה מתחת למים. הפרק החדש בסדרה דוחף את המכירות של קונסולת נינטנדו, כצפוי, ומשכנע את חברת סופר מריו להתמקד בסוס המנצח החדש הזה.
עם זאת, יחד עם זאת, Capcom בהחלט לא רוצה לנטוש את שני השווקים האחרים שהפכו את הסדרה להצלחה ביפן: לא רק שהיא ממשיכה לתמוך ב-Monster Hunter Frontier Online, הפרק הראשון של הזיכיון שניתן לשחק רק באינטרנט. שוחרר ב-2007 למחשב וב-2010 ל-Xbox 360, אבל גם מפתח פרק חדש ל-PSP, מה שיוצר בלבול מדהים. ה-Monster Hunter Portable 3rd החדש, למעשה, אינו עיבוד של Monster Hunter Tri, אלא פרק נפרד, עם מפלצות וחפצים בלעדיים, מה שהופך את איטרציית ה-Wii לספין-אוף מכל הבחינות.Monster Hunter Portable 3rd זכה להצלחה יוצאת דופן ביפן תחילה ב-2010 ולאחר מכן ב-2011, כאשר הוא שוחרר בגרסה מחודשת לפלייסטיישן 3. אולם הפעם, האירופאים והצפון אמריקאים נותרו בידיים ריקות, ונאלצו להסתפק ב-Monster Hunter Tri G, שמו שונה ל-Monster Hunter 3 Ultimate במערב ותוכנן במיוחד כדי לדחוף את המכירות של Nintendo 3DS ו-Wii U, הקונסולות החדשות של נינטנדו. למרות שנהנתם מהצלחה טובה, והיותו אחד הכותרים הנמכרים ביותר בשתי הפלטפורמות, המכירות אינן יוצאות דופן ושוב מובילות לעייפות מסוימת. שלוש שנים חלפו מאז הצגת הלחימה התת-ימית ואנחנו צריכים להמציא משהו חדש. המשהו הזה יהיה האנכיות של Monster Hunter 4 ו-Monster Hunter 4 Ultimate אשר, באופן מפתיע, משוחררים רק ב-Nintendo 3DS. בינתיים, Capcom מפתחת ומפרסמת את הדור האחרון של Monster Hunter ביפן: הוא נקרא Monster Hunter Frontier G, ניתן לשחק בו רק באינטרנט והוא יוצא כמעט בכל פלטפורמה קיימת אחרת, כולל PlayStation Vita. ובאמת שאין בעיה להגיע למדפים שלנו הפעם. מַדוּעַ?
הבדלים
כדי להבין את ההסתייגות של Capcom כלפינו נוכל לבחון מחדש את ההיסטוריה של הזיכיון ולהתמקד בתגובת הציבור המערבי ל"סימולטור הציד" שהוא Monster Hunter. זה בעצם מלמד אותנו שני דברים. ראשית, המשחקים הניידים ביפן הרבה יותר חזקים מאשר כאן. הסיבה פשוטה מאוד: היפנים מבלים את רוב ימיהם בתחבורה ציבורית, אולי הולכים או חוזרים מבית הספר או מהעבודה. המרחקים שיש לעבור הם לרוב כה גדולים עד שקונסולות ניידות הפכו בקלות לבילוי מועדף על סטודנטים ונוסעים.
תשאלו את כל מי שהיה ביפן לפחות פעם אחת, הוא יגיד לכם שחברינו בעלי עיני השקד שומרים על מבטם נעוץ במכשירי כף יד ובטלפונים סלולריים כאילו זה הטבע השני שלהם.אם זה נכון שגם במדינות מערביות מסוימות אנשים מטיילים הרבה, יש לומר שהתרבות שלנו מבוססת יותר על שימוש בקונסולות ביתיות אך ורק מטעמי מקום. יתר על כן, Monster Hunter הוא בהחלט לא המשחק היחיד שפותח עבור מכשירי כף יד ביפן: עבור PSP, למשל, שוחררו עשרות כותרים, כולל רומנים חזותיים ו-jRPGs, שהיפנים ממש אוהבים ואשר אנו מתעלמים מהקיום לחלוטין. ההיסטוריה של המותג Capcom, אם כן, משקפת היבט נוסף של התרבות היפנית שהוא אפילו יותר חשוב ושזור במשחקיות שלו: Monster Hunter הוא לא רק כותר מאתגר מאוד, אלא גם נועד לעורר שיתוף פעולה בין שחקנים והאינטראקציה החברתית שלהם. לא במקרה האיטרציות הראשונות של המשחק היו חסרות נורא מבחינת קמפיין השחקן היחיד, שהשתפר משמעותית בפרקים האחרונים ובמיוחד באלו שקאפקום ידעה שתביא למערב. והאינטואיציה הסנסציונית של החברה היפנית נולדה בדיוק מהטעות הראשונה של המצב המקוון:היפנים מעדיפים לשחק מרובה משתתפים פנים אל פנים, להתרועע ולחלוק את החוויה פיזית.למעשה, כשלעצמו, Monster Hunter הוא משחק ריק למדי. להביס מפלצות וליצור כלי נשק ושריון בלי שיהיה לך עם מי לחלוק את שמחת הניצחון, לא נותן את אותו הסיפוק כמו לזרוק חבר שעזר לך להפיל דרקון עתיק. שוב, זה לא מקרי שלחימה מתקדמת יותר דורשת תכנון ושותפות מדהימים. יתרה מכך, ההיבט הסוציולוגי של Multiplayer Monster Hunter בהחלט אינו חדש ליפנים, בהתחשב בכך שאנו מדברים על התרבות שיצרה חילופי פוקימונים וקווית לפני למעלה מעשרים שנה.
בעוד ביפן יש שפע של מקומות המיועדים במיוחד לגיימרים שמחפשים חברה למשחק מרובה משתתפים, במערב קשה למצוא דומים ובהחלט נדיר להסתכל מסביב בפאב ולזהות קבוצת חברים שמשחקת Monster Hunter : הרעיון הזה, עבורנו, הוא כמעט מוזר. לבסוף, סיבה נוספת להצלחתו של Monster Hunter ביפן קשורה להיבט השני ולמשחק כשלעצמו.המחויבות הנדרשת, הן מבחינת ריכוז והן מבחינת זמן, היא ניכרת. Monster Hunter הוא משחק המבוסס על "חקלאות", מילה המשמשת לעתים קרובות במובן גנאי ושיש לה מעט מאוד במשותף עם תרבות המשחקים שלנו.יתר על כן, הקרבות בסדרת Capcom, אם ניגשים אליהם כלאחר יד, יכולים להיות קשים עד בלתי אפשריים ומתסכלים. עם זאת, אם זה נכון שהתכונה הזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שה-Monster Hunter לא הצליח בתחילה במערב, חייבים להודות שבשנים האחרונות המוזיקה השתנתה, במיוחד הודות להפצה והתהילה של משחקים כמו Dark נשמות, אשר מינפו את הצד ההארדקור של השחקנים, מעסיקה אותם וגמלה להם בסיפוק עצום. באופן פרדוקסלי, כיום שחקנים מקומיים רבים ניגשים ל-Monster Hunter מכיוון שהוא נחשב ל"סוג של נשמות אפלות", והכללה של מקוון ב-Monster Hunter 4 (נעדר באופן בולט ב-Monster Hunter 3 Ultimate, אם לא ב-Wii U או דרך Wii U) להוביל להצלחה המרעישה הזו, במערב, שתשנה את כל המצב.
