בשנות ה-90, משחקי לחימה היו כל כך נלהבים הן בארקייד והן בקונסולות הביתיות, והגיבורים של אותה תקופה היו ללא ספק Capcom ו-SNK: הראשונים התחילו את הכדור עם Street Fighter 2 והעדכונים הרבים של הסדרה, השני הגיב אחרת עם Fatal Fury, Art of Fighting ו- Samurai Shodown. גיימרים היו אלה שהרוויחו הכי הרבה מההתנגשות הבלתי מוגבלת הזו, ומצאו את עצמם מתמודדים עם יצירות מופת אמיתיות של הז'אנר. בשנת 1994, SNK גיוונה עוד יותר את ההיצע שלה הודות לסדרת The King of Fighters, קרוסאובר אמיתי שהפגיש דמויות מכותרים ישנים וחדשים, שקיימו אינטראקציה בתוך אותו טורניר אומנויות לחימה, כמו גם גיבורי-על של Marvel או DC חולקים את אותו "יקום" . אם לשפוט לפי אורך החיים של הסדרה, ברור שזו הייתה בחירה מנצחת, שבין היתר הציגה את המושג לחימה בקבוצה שנלקחה מאוחר יותר על ידי תארים רבים: השחקן לא היה צריך לבחור דמות אחת, אלא קבוצה מורכב משלושה לוחמים שהיו מתחלפים במהלך כל קרב.
מלך הלוחמים 94' ו-95'
אחרי הקדמה מונפשת שהיא הכל מלבד מרהיבה, שלצערי מערבבת תמונות ברזולוציה נמוכה ובינונית בצורה בינונית,אוסף מלך הלוחמים: סאגת אורוצ'ימציגה לנו תפריט ראשי שממנו ניתן לבחור אחד מחמשת פרקי הסדרה או לגשת למצב הנוסף היחיד הנוכח, "אתגרים": זוהי סדרה של אתגרים שיש להשלים למרות מוגבלות מסוימת, שיכולה להיות דרישה להשתמש רק בסוג אחד של זריקה, חטיף אנרגיה כמעט ריק או מגבלת זמן. למרבה הצער, מרובה משתתפים מקוון חסר, אבל מכיוון שמדובר באוסף פשוט היה יותר מדי לבקש מהמפתחים לכלול אותו.
מלך הלוחמים 94', כפרק הראשון של הסאגה, מציג סדרה של מגבלות מנקודת מבט של משחק, אשר, עם זאת, מתמתן על ידי יישום טכני זהיר ביותר. לא ניתן לערוך את הנבחרות, אז אתה חייב בהכרח לבחור את הקבוצות המוגדרות מראש בשילוב עם אומה: האחים טרי ואנדי בוגארד יחד עם חברם ג'ו היגאשי לייצג, באופן מוזר, את איטליה; שלישיית Art of Fighting שהוקמה על ידי ריו ואקומה סקזאקי יחד עם חברם רוברט גרסיה כדי לייצג את מקסיקו; הצוות של "הגיבור" Kyo Kusanagi יחד עם גורו ובנימרו להרים את דגל יפן, וכן הלאה עבור סך של שמונה צוותים ועשרים וארבע דמויות אישיות. ההשפעה של המשחק, חמש עשרה שנים לאחר יציאתו, היא בהחלט קצת טראומטית, במיוחד בכל הנוגע למאזן הקושי: אפילו על ידי הגדרתו לערך המינימלי (1 מתוך 8), לעבור את הקרבות ללא פגע הוא שלם התחייבות זה הכל חוץ מפשוט. הקישור בין המהלכים השונים ליצירת קומבינות (בכל מקרה לא "זוהה" על ידי המערכת) הוא כמעט בלתי אפשרי, הקרבות מאוד מקוטעים ומנומקים, ולבסוף ניתנת חשיבות מדהימה למהלכי העל שניתן לבצע כאשר חטיף האנרגיה הוא אדום נמוך: מספיקים שניים כדי לחסל יריב, ולכן הם תמרונים אידיאליים לשנות את גורלו של קרב. מנקודת מבט זו, מלך הלוחמים 95' אינו מציג מי יודע אילו תכונות חדשות: הפילוסופיה זהה, אך מוצגת האפשרות לערוך את הצוותים שהופכת לתשע (בסך הכל, לפיכך, של עשרים ושבעה). דמויות בודדות). תמיד קושי גבוה מאוד, קרבות טקטיים במיוחד ומהלכי על עושים את ההבדל בין ניצחון לתבוסה. שני הפרקים הראשונים הללו, למרות שהם מרוחקים מהקונספט הנוכחי של משחקי לחימה, בולטים כטובים ביותר מבחינה טכנית: הספרייטים מעוצבים היטב ומונפשים היטב, אבל מעל הכל אפשר להתפעל מתפאורות יפות, עשירות ב פרטים ושל אלמנטים מונפשים, המוצגים בכל פעם בצורה אחרת. אפשר לומר אמירה דומה לגבי הסאונד: הקולות לא כל כך מעולים, אבל המוזיקה ממש נתנה את הטון.
מלך הלוחמים 96', 97' ו-98'
עם פרקים מ-96' עד 98', מתבצעים שינויים מהותיים בסדרה. קודם כל, הגרפיקה מעוצבת מחדש כמעט לחלוטין, כמה דמויות חזקות מדי (חברי צוות Sakazaki, במיוחד) משוללות כמה מהלכים ויש מאמץ חזק לגוון את הלוחמים. בקיצור, יש שיפור ברור מבחינת המשחקיות, סוף סוף ניתנת לשחקן ההזדמנות לשרשר יחד מספר מהלכים והקרבות הופכים ליותר דינמיים ומרתקים. במקביל, רמת הקושי יורדת משמעותית והיעילות של מהלכי העל יורדת משמעותית. יתרה מזאת, בפרקים של 97' ו'98', המפתחים כללו את האפשרות לבחור תחילה "סגנון" המאפשר לצוותים לטעון את האנרגיה הרוחנית שלהם בדרכים שונות, בהתאם לגישתם למשחק.
נותרה האפשרות לערוך את הצוותים, שמגיעים למספר של שתים עשרה ב-KOF98, בעוד שלמרבה הצער ההיבט הוויזואלי לוקח מעט פינה: למרות שהסגנון מחדש של הדמויות כרוך בעבודה רבה, עם סגנון שניתן להעריך או להעריך. לא, הרקעים הופכים לפשוטים ועניים יותר, ולפעמים נוגעים לנקודות עצב בהשוואה לאלו של הפרקים הראשונים. האוסף מאפשר לנו לבחור את תצורת השליטה לשימוש אופקי ב-Wii-mote, השילוב של Wii-mote ו-Nunchuck, בקר ה-GameCube או הבקר הקלאסי. למרות ששתי האפשרויות האחרונות הן ללא ספק הטובות ביותר, אפשר לשחק בכבוד אפילו באמצעות ה-d-pad של ה-Wii-mote, בעוד שברור שהפריסה של הכפתורים היא הכל חוץ מנוחה.
מסקנות
אוסף מלך הלוחמים: סאגת אורוצ'יזה בדיוק מה שציפו מעריצי סדרת SNK: אוסף בלי יותר מדי סלסולים, מותאם מנקודת המבט של העלאות (באמת מופחת למינימום), שמציע הדמייה מושלמת של חמישה פרקים (לכן זול יותר מהרכישה האפשרית של פרקים בודדים על הקונסולה הווירטואלית - שאינם זמינים, מלבד הראשון) ומוסיף מצב אתגרים נחמד כדי להעמיד את טהרני הז'אנר למבחן. המשחקיות של KOF 94' ו'95' אינה מספקת לתרחיש הנוכחי, בעוד שהפרקים הבאים נראים בהחלט ניתנים למשחק ומהנה גם אם הם לא יכולים לסמוך על אותה תשומת לב לפרטים. תמיכה בכל פתרון ברמת הבקר בהחלט מבורכת, סוף סוף. לסיכום, ברור שאם אתם רוצים משחק לחימה עדכני ומרהיב כדאי לכם להשיג את ה-Tatsunoko vs Capcom המעולה בלי לחשוב פעמיים (בהנחה שיש לכם את ההזדמנות בהינתן שהוא זמין כרגע רק בגרסה היפנית), בעוד שהאוסף הזה הוא היא בחירה תקפה רק אם אתה רוצה לחיות מחדש את תור הזהב של SNK.
מִקצוֹעָן
- חובה לחובבי הסדרה
- שלושת הפרקים האחרונים מתהדרים במשחקים עדכניים
- אוסף של חמישה משחקים...
נֶגֶד
- ...כולם דומים מאוד אחד לשני
- שני הפרקים הראשונים איטיים וקשים
- המימוש הטכני נע בין עליות ומורדות