Splinter Cell: תורת הכאוס

תיאוריה ומעשה

כבר מההתחלה ניכר המאמץ של המפתחים ב-Chaos Theory להציע למשתמשי N-Gage חווית משחק דומה ככל האפשר לזו של המוצר המקורי: כבר ניכר מעיצוב התפריט, סגנון ה-Splinter Cell מופיע. ברור ברגע שאתה מתחיל משחק חדש על ידי מעבר בנתיב האימונים הקלאסי. תדהמה ותמיהה מתחלפות במוחו של השחקן שמתבונן ביצירה הגרפית של כותר Gameloft בפעם הראשונה: הראשונה נגרמת מאיכות בניית הסביבות, מאיכות המודל המצולע של סם והאנימציות שלו, השנייה נגרם על ידי קצב פריימים שהוקרב כנראה על מזבח ההשפעה הקוסמטית. בהחלט יפה יותר כשהיא נייחת מאשר בתנועה, Chaos Theory עדיין מצליחה לשרוד את החסרונות של המנוע הגרפי הודות למשחקיות המסוגלת לבטא את איכויותיו גם ללא גלילה קולחת של התמונה על המסך. מבלי לדרוש מהמשתמש פעולות פתאומיות במיוחד, ניתן לשחק ב-Chaos Theory ללא יותר מדי דאגות למרות קצב הפריימים הנמוך, אפילו לחשוף את עצמו במונחים של בידור טהור כאחד המוצרים הטובים ביותר הזמינים ב-N-Gage. הסיבה לכך היא ש-Gameloft הצליחה להעביר חלק גדול מהמוזרויות המשעשעות של הכותרים המקוריים למחשב הנייד של נוקיה: לכן אנו מוצאים את המהלכים האופייניים של סם פישר בשלמותם (שניתן לבצע בפשטות באמצעות מערכת בקרה נלמדת היטב) , כמו גם את כל הנשקים והגאדג'טים האופייניים לסדרה, מבלי להזניח כמובן את מכניקת המשחק בפועל. אפילו ב-N-Gage, אם כן, המשתמש מוצא את עצמו עסוק בצורך לחצות את הרמות השונות המסתתרות בצל, ולחסל את השומרים בשקט כדי להשיג את מטרותיו. מה שבטוח הוא שלא משנה כמה מעוצב בקפידה, יציאה כזו בקושי יכולה להשיג את המורכבות המבנית של השראתה. ולמעשה, לתורת הכאוס לא לוקח הרבה זמן להראות כמה מגבלות.

דייג במים סוערים

המנוע הגרפי של תורת הכאוס, כבר מתלבט בניסיון ליצור עולם תלת מימדי מפורט מספיק, לא מצליח להציע מערכת תאורה משכנעת, ומעוות מעט את הלייטמוטיב של הסדרה, המורכב משילובים של אזורי אור וצל. בנוסף לכך, המשחק מתברר כפשוט למדי ולכן נוטה לשטיחות מסוימת: האינטליגנציה המלאכותית של השומרים היא למעשה גרועה בהחלט, מה שמאפשר למשתמש להמשיך בקלות יחסית, ומופיעות מטרות המשימות. מעט מאוד מעובד. כדי לשכוח, אם כן, את היישום הנאיבי של צופה הלילה ושל חיפוש החום: על ידי הפעלת הראשון, התמונה הופכת מגורעת עד כדי כך שהיא בלתי שמישה, בעוד שהאחרון מספק ראייה עמומה ומטושטשת מדי, שאינה מתאימה עבור זיהוי קרני לייזר וכדומה. בקיצור, תורת הכאוס היא במובנים מסוימים קורבן לרוח מוגזמת של חיקוי, ומציגה כמה אפשרויות שאולי היו צריכים לשקול טוב יותר לאור המגבלות הטכניות של קונסולת נוקיה. עם זאת, כאמור, כותר Gameloft הוא עדיין משחק התגנבות יציב, מרתק ועשוי היטב, המסוגל גם לנצל את פוטנציאל ה-Bluetooth של N-Gage עם שני מצבי מרובה משתתפים אמיצים ומעניינים (קו-אופרטיבי לשני שחקנים ונגד עבור עד ארבעה משתמשים). פונקציית N-Gage Arena מוצאת מקום גם במוצר Gameloft, ובמקרה זה מציעה אפשרות להכניס ציונים ללוחות תוצאות מקוונים. קטע הסאונד של Chaos Theory סוגר את הראונדאפ, המורכב ממוזיקה ואפקטים בסגנון מלא Splinter Cell שמלווים במדויק את מהלך המשחק, בניגוד מוחלט להפקות N-Gage שקטות במיוחד.

הֶעָרָה

Splinter Cell: Chaos Theory הוא משחק טוב, שבניגוד להמרות אחרות של כותרות תלת מימד הצליח לשמור על נקודות מגע חזקות עם מוצר המקור על ידי הטמעתם תוך שיקול דעת מספק למאפייני ה-N-Gage. למרות שחושפת את עצמה כיומרנית בהיבטים מסוימים ותמימה בהחלט באחרים, תורת הכאוס עדיין נותרה כותר שמומלץ בהחלט לכל בעלי מכשיר כף היד של נוקיה, גם הודות ליישום הטכני המשכנע שלו ומצב מרובה משתתפים באמצעות בלוטות' שהוא בהחלט מעניין .

מִקצוֹעָן:
• הישג טכני טוב
• משחק מטבעות
• נאמן לגרסה המקורית

נֶגֶד:
• קצב פריימים נמוך
• רמת אתגר לא גבוהה
• כמה היבטים לא מטופחים היטב