Skydance's Behemoth, הסקירה של משחק ה-VR בו אנחנו יוצאים לצוד ענקים

בואו נודה בזה, החודשים האחרונים היו מרגשים מאוד עבור כל אוהבי ה-VR. בעוד Camouflaj עשה עבודה נהדרת והביא את עולם האביר האפל של Rocksteady ל-VR עם Batman: Arkham Shadow, Vertigo Games לקחו את היקום של דמיטרי גלוחובסקי והעניקו לו מימד חדש עם Metro Awakening. לבסוף, Survios תרגמה את הזיכיון של Alien למשחק VR מלא באקשן ואווירה. לא כל המשחקים האלה הם חסרי פגמים, אבל מבט אחד הוא כל מה שצריך כדי להבין שמשהו קורה. למעשה, נראה שכמה מפתחים הבינו איך "לשחק" עם מציאות מדומה, וליצור מוצרים המסוגלים להפתיע ולרגש.

כשחושבים על המבצעים הגדולים של תעשיית משחקי ה-VR האחרונה, Skydance Interactive הוא אחד השמות הראשונים שעולים בראש. מחברם של שניים המעולים The Walking Dead: Saints & Sinners, הצוות הקליפורני נוסד בשנת 2016 במטרה להביא את המציאות המדומה לרמה חדשה של טבילה. מטרה שהושגה חלקית עם שני הכותרים הנ"ל שנלקחו מהקומיקס של רוברט קירקמן, אבל שהשאירה את המפתחים עם הרצון להעז וליצור משהו חדש, משוחרר מכל IP קיים. כך נולדה Behemoth של Skydance, יצירה המתרחשת בעולם עוין, שבתוכה ענקים עצומים מביאים כאב והרס לכל מקום שהם הולכים.

כאב, דם ונקמה

עלילת ה-Behemoth של Skydance מכניסה אותנו לנעליו של רן, לוחם עם עבר מסתורי עם משימה אחת בלבד: לחסל את ה-Behemoths המפלצתיים שמסתובבים בשטחי הפסולת. משימה שקל יותר לומר מאשר לעשות, אבל כזו שיכולה לעצור אחת ולתמיד את התפשטות קללה קטלנית שהשפיעה לא רק על רן עצמו, אלא גם על בני עמו. במהלך המסע האפי הזה הגיבור שלנו יתקל בכמה דמויות מרתקות, ביניהן בולט אביר אדיר שתמיד מוכן לעזור לנו ולסיליה, אישה מסתורית שהיא הבסיסית בהתקדמות ההרפתקה.

מבלי להיכנס לפרטים כדי לא לקלקל את הטוויסטים, Behemoth של Skydance מגדיר סיפור פנטזיה קלאסי, המתרחש בעולם אפל עכשיו בחוסר סדר. למרות שהוא לא מציג הבזקים יצירתיים מיוחדים, התסריט נראה פשוט כמו שהוא היה מוצק, מלווה אותנו בביטחון לאורך כל השלביםשמונה שעות נסיעה. הדיאלוג הוא מינימלי, אבל פונקציונלי ועוזר לפרט את רן ודמויות המשניות השונות. Skydance Interactive גם פיזרה פריטי אספנות שונים לאורך ההרפתקה, שחלקם מתמקדים מאוד בנרטיב. אובייקטים מסוימים אלה מאפשרים לנו לגלות ניואנסים חדשים על עולם המשחק. ניואנסים שלפעמים חמקו מעלינו, אבל שברגעים אחרים העניקו נופך נוסף לחוויה, וטבעו אותנו עוד יותר בטונים האפלים של הארצות השוממות.

Non è Shadow of the Colossus

במבט ראשון זה בלתי נמנע שה-Behemoth של Skydance מזכיר את Shadow of the Colossus. אחרי הכל, הנוכחות של יצורים טיטאניים לטפס ולהביס על ידי ניצול המרב מעיצוב ברמה חכמה היא תכונה בסיסית של שתי ההרפתקאות. אולם האמת היא שהדמיון בין שתי היצירות מסתיים בכך. Shadow of the Colossus הוא למעשה ריכוז של שקט, בדידות, דרמה והמתנה. יצירה שמטרתה את האפוס, אבל לספר את האינטימיות של אותו נווד שנותר כל הזמן למחשבותיו. Behemoth של Skydance, להיפך, מעמיד את השחקן מול סיפור ליניארי שלא רוצה לתת לנו זמן להרהר. הרפתקה קלאסית, שעושה הכל כדי לא לשעמם אותך ותמיד נותנת לך מה לעשות. אלו שתי גישות הפוכות המספקות תחושות שונות לחלוטין.

לרוץ, לטפס, להילחם, לחזור

למרות שה-Behemoth של Skydance נראה כמו כותר שמתאים מאוד למבנה עולם פתוח, המפתחים בחרו בעיצוב ברמה הרבה יותר ליניארית. על השחקן לחקור שבילים ומסדרונות, המתחלפים בזירות בהן ניתן להילחם בקבוצות של אויבים ואזורים הבנויים סביב חידות סביבתיות פשוטות. אם הגישה הזו משכנעת במחצית הראשונה של המשחק, הנוסחה בסופו של דבר חוזרת על עצמה. השחקן מוצא את עצמו עושה את אותן פעולות שוב ושוב, למרות Behemoth תמיד מנסה לתת משהו לעשות.

כצפוי ממחברי Saints & Sinners, הלב של Behemoth הוא ללא ספק מערכת הלחימה. Skydance Interactive למעשה לקחה את הדברים הטובים שנעשו בשני משחקי הפעולה המבוססים על זומבים וערבבה אותם עם Blade & Sorcery המעולה. התוצאה היא מערכת לחימה פנימית, שגורמת לנו להרגיש כל מכה בודדת ושמה לב במיוחד למשקל הנשק. לא רק ניתן לתפוס את הלהבים השונים הזמינים בשתי ידיים, אלא במקרים מסוימים ניתן להחזיק אותם בדרכים שונות, תוך הזזה של משקל הלהב לחופש מוחלט בהתנגשויות פיזיות. לכך מתווספות גם יכולות מאגיות שונות, המאפשרות לפגוע ביריבים בעוצמה על טבעית או להתמודד מולם בדרכים לא שגרתיות. חבל על היעדר מגוון האויבים, שחוזרים אותו הדבר לאורך ההרפתקה ללא הבזקים יצירתיים מיוחדים, פרט שלא רק היה נותן מגוון גדול יותר לקרבות, אלא גם למראה המשחק, תוך הימנעות ממה בסופו של דבר האויב גדול יותר מה-Behemoth של Skydance: החזרתיות.

חוויה מישוש

לעתים קרובות מה שהופך את המציאות המדומה באמת לסוחפת היא היכולת ליצור אינטראקציה פיזית עם עולם המשחק. מסיבות טכניות, עיצוביות או משאבים, חלק מהמפתחים מגבילים כמה ואיזה אובייקטים ניתן לתפוס במשחקים שלהם, אבל Skydance Interactive, הודות לניסיון שלה בשתי The Walking Dead, העדיפה ללכת בדרך אחרת: להשאיר לשחקן חופש מוחלט להחזיק, לגעת ולדחוף כל דבר.

Behemoth של Skydance היא למעשה חוויה מישוש אמיתית, הכוללת לא רק טיפול במגוון עצום של אובייקטים, אלא גם אינטראקציה עם יריבים. נחיתת מכה חזקה מדי, למשל, תטמיע את הנשק שלך בבשרו של האויב, ותאלץ אותך לתפוס אותו ולדחוף אותו כדי לשחרר את עצמך. ב-Saints & Sinners ניסינו משהו דומה, אבל החוויה חזקה עוד יותר במשחק עם קרב תגרה.

קרס אחד כדי לטפס על כולם

מה שמייחד את העבודה של Skydance של אינטראקטיב הוא ללא ספק הנוכחות של קרס ההתמודדות והתועלת שלו בקרבות בוסים. בנוסף לשימוש בו כדי להניף ימינה ושמאלה או לתפוס אויבים וחפצים, וו האחיזה הוא בן לוויה חיוני בטיפוסים האפיים של Behemoth. את היריבים הללו, למעשה, ניתן להביס רק לאחר טיפוס ארוך המסוגל להעמיד את המיומנויות שנלמדו במבחן. אלו הן רמות מוזרות שנבנו בצורה אנכית, מדהימות הן לראות והן לחוות, ללא ספק הוכחו כמרכיב המוצלח ביותר במשחק. כל כך מוצלחים שלמעשה, חבל שהם מוגבלים למעט היצורים הענקיים, הנוכחים במספר נמוך משמעותית מהצל של הקולוסוס הנ"ל.

התיקון שאתה לא מצפה לו

אנו מודים בכך: המגע הראשון שלנו עם Behemoth של Skydance לא בישר טובות על מוצקות קוד המשחק. בשעות הראשונות למעשה נתקלנו בכמה בעיות, שבוודאי היו משפיעות על השיפוט הסופי שלנו. עם זאת, בשבועות האחרונים המפתחים עדכנו את המשחק עם תיקון שתיקן את רוב הפגמים, והפך את החוויה לסולידית ומהנה יותר לשחק. מבחינה גרפית, העבודה של Skydance Interactive היא תענוג אמיתי לעיניים, מביאה לבמה סביבות מטופחות ונופים מרשימים, וחבל שהם מעטים מאוד ולא מאוד מגוונים. עם זאת, לא התרשמנו במיוחד ממראה האויבים (כולל בהמות), שחסר להם את המגע היצירתי הזה המסוגל להפוך את היצורים לבלתי נשכחים באמת.

התחושה הקבועה הזו של "אפשר היה לעשות יותר" עוברת גם בליווי המוזיקלי, עם פסקול דיסקרטי, אבל לא מצליח להישאר בראש ברגע שמסירים את האוזניות. הדיבוב לאנגלית, לעומת זאת, טוב, מלווה בכתוביות איטלקיות, אשר, אנו מודים, אינו דבר מובן מאליו למצוא במוצר מציאות מדומה. המפתחים הקליפורניים עבדו אז כדי ליישם את התכונות הקלאסיות כדי למנוע תחושת בחילה ולהפוך את החוויה לנוחה. מטרה שאנו מרגישים שהשגנו, למרות הדגשת חוסר האפשרות לנוע באמצעות "טלפורטציה". זוהי בחירה בהחלט שתוכננה על סמך הדינמיות של ההתנגשויות, אך עשויה להשפיע על אלה שסובלים הרבה ממחלת תנועה.

מסקנות

Skydance's Behemoth הוא משחק אדיר, אפי ובלתי ייאמן כמו הקולוסים שמסתובבים בשממות. עם זאת, יחד עם זאת, מדובר בהרפתקה שהייתה נהנית ממגוון רב יותר: לא חובה לכל בעלי אוזניות, אלא חוויה מומלצת ללא ספק למי שאוהב גווני פנטזיה ומחפש משחק עם קרב קרביים. לכן, ה-Behemoth של Skydance היא עוד הרפתקת VR טובה שיצאה בסוף שנה, עם זאת התחילה ברגל לא נכונה. הבה נקווה שלא נעמוד בפני כמה חריגים ברי מזל וששנת 2025 יכולה להמשיך במגמה שרואה אותנו יותר ויותר חובשים אוזניות כדי לחוות הרפתקאות בלתי נשכחות.