היל השקט 2

הגבעה השקטה "נושמת"

עבר זמן רב מאז שוחרר Silent Hill הראשון ב-PSone ובכל זאת כל מי שיש לו מינימום ידע בתחום משחקי הווידאו זוכר אותו היטב. בזכות האווירה הכבדה והמפחידה שהמשחק הצליח (ועדיין מצליח) ליצור. הפרק הישן הציג אדם שחיפש את ילדתו הקטנה והיקרה, שנעלמה לאחר תאונת דרכים קשה שהתרחשה בדרך לגבעת השקט. זה המקום שבו החלו הסיוטים הגרועים ביותר של גיימרים רבים. תקופה בה הוא נהג להשוות את המוצר Konami עם סאגת Resident Evil. שום דבר לא יכול להיות יותר לא בסדר! עדיף לציין, למי שלא יודע, שבכותרת של Capcom מינון הפעולה הוא הרבה יותר מאסיבי מאשר ב- Silent Hill. בעוד שבאחרון מה ששורר יותר מכל הוא שלב החקירה. עם זאת, שני המשחקים נותרו שתי אבני דרך בהיסטוריה של האימה/הרפתקאות התלת-ממד ועדיין היו ראויים לרכישה על ידי אלה שעדיין לא הצליחו ליהנות מהם במלואם. אבל בואו נחזור להווה. וזהו! כאן מופיע הפרק היפה השני של ההרפתקאות שמתרחשות תמיד באותה עיירה חשוכה וקודרת של Silent Hill. הדליקו את הפנס!

המסתורין

אלה (אך לא רק) שעברו טראומה מהאווירה הכבדה שחלחלה את הפרק הראשון, אפילו יישארו מסומנים בחוויה המסתורית של החדש הזה.היל השקט 2. קודם כל, רבים מהאלמנטים שאפיינו את ההרפתקה בעבר חזרו. אפילו לעלילה, למשל, יש כמה קווי דמיון קטנים. הגיבור הוא טירון בכל הנוגע לנוכחות על טבעית, ושמו ג'יימס סנדרלנד (ולא בונד, כפי שרבים מכם ציפו...). הוא מקבל מכתב מאשתו שבו נקבעת פגישה לאור נרות ב"מקום המיוחד" הרגיל שלהם הממוקם ב-Silent Hill. "כמה רומנטי", אפשר לומר, אלמלא העובדה שגברת סנדרלנד נפטרה לפני שלוש שנים בגלל מחלה קשה. ברגע זה מתחיל המשחק בפועל. אתה, או ג'יימס, תצטרך ללכת למקום המיועד ולחקור את אמיתות המכתב. אבל האם מרי היפה (זה שמה של אשתו) בחיים או לא? הצמרמורות הראשונות מתחילות להיות מורגשות...

הייסורים

מה שמושך מיד את העין היא ללא ספק האווירה שמהווה את הרקע במהלך המשחק. למעשה, כבר מהשורות הראשונות, אנו מבחינים בהגדרות קודרות, צרות ושוממות, עד כדי כך שהשחקן חש את תחושת היסורים הזו שאולי הוא חש כשהוא מוצא את עצמו למעשה במקום הגיבור! מבנה המשחק הוא קלאסי ופשוט: אתה צריך לחקור את המיקומים השונים ולפתור כמה חידות הנחוצות כדי להתגבר על כמה מכשולים כמו דלתות סגורות, מעברים סודיים וכו'. מבחינה זו אין הבדלים עם הפרק הקודם. מערכת הבקרה פשוטה ויעילה מאוד, והוכחה אינטואיטיבית כבר מהמשחק הראשון. מעניינת היא האפשרות לבחור בין שליטה בסגנון Resident Evil, כלומר כשהדמות נעה קדימה רק על ידי לחיצה על "למעלה", או בין מערכת תנועה בסגנון Devil May Cry, כאשר הגיבור הולך ורץ בהתאם לזריקה. החימוש הזמין הוא דיסקרטי, מוגבל לאלוה ממוסמר, אקדח, רובה ציד ודברים דומים. עם זאת, לא ציפינו לנשקים כמו משגרי רקטות, מקלעים ורימוני יד מכיוון שהם היו ברורים מדי עבור משחק שנוטה יותר לחקר הלא נודע. האוויר שאתה נושם אניהיל השקט 2קר ולשחק לבד בלילה (אולי עם האורות כבויים) זו חוויה מפחידה בלשון המעטה. אני לא אכחיש שלעתים קרובות העדפתי לא לשחק בתנאים האלה בדיוק מהסיבה הזו. מי שלא מפחד מכל זה רק אומר שמעולם לא ניסה SH.

יצורים טמאים

כמו סרט אימה, SH2 מציע הרבה דם והרבה פחד. האווירה הנוראה שאופפת את העיירה ה"יפה" היא תוצאה של עבודה קשה מאוד של המתכנתים. גם החלק החיצוני וגם הפנימי של הבניינים של Silent Hill מציעים הישגים טכניים מעולים. לא רק המרקמים והמוצקים המצולעים זכו לתשומת לב אובססיבית, אלא גם בחירת הצבעים. לאלה, במיוחד, יש בעיקר גוונים כהים ולכן מדגישים את תחושת האימה המורגשת בכל מצב. בכותרת Konami, גם כשאתה מוצא את עצמך בחדר ללא אויבים, אתה עדיין חווה תחושה מסוימת של חוסר ביטחון. כלומר, גם המצבים שנראים הכי לא מזיקים מסתירים תמיד משהו על טבעי. ולפי שלך באמת, זה לא דבר של מה בכך עבור משחק וידאו. מלבד הפאר של הטקסטורות הנ"ל וגאוות הצבעים, יש לשבח במיוחד את אפיון הפנים הדיגיטליות, שהן ממש מחושבות. הכל בזכות לכידת התנועה שבה ניתן היה לנצל את הבעות הפנים של שחקנים אמיתיים. הערה נוספת של הכשרון מגיעה ליצירת האויבים. אלו לא יותר מאשר יצורים טמאים שנולדו מהמוח המבריק של מעצב המפלצות (איטו מסוים...). בנוסף למיוחד בצורתם, מה שהכי מפתיע הם התנועות שלהם. כדי לתת דוגמה, אפשר להשוות את תנועתה של האחות הקלאסית-עלולה-שטן להליכה של שיכור מקולקל. ממש לא אנושי! לצד כל התכונות הקוסמטיות הללו, היינו צריכים למצוא פגם קטן. למעשה, האנימציות, למרות שהן מאוד יפות, סובלות מעט בעדכון התמונה, שעומד על 30 פריימים לשנייה. בכנות, ציפינו למנוע של 60 פריימים לשנייה, אבל אי אפשר לבקש הכל מהחיים. כמה אפקטים גרפיים כמו ערפל וצללים ראויים לדיון נפרד. הראשון, פנטסטי באמת, נראה "חי" כאילו הוא אמיתי. נסו לעבור דרכו ותבחינו כיצד הוא נע בכיוון שהרוח מכתיבה. יתר על כן, הצללים מייצגים את הצד החזק של הרפרטואר שמציע המשחק, ותורמים ליצירת אווירה מפחידה ממילא. כמובן, במונחים של כוח גרפי בלבד, SH2 לא מייצג שיא, גם בגלל כמה פגמים קטנים אחרים כמו האנימציות של ג'יימס (שנראה קצת עץ בריצה). עם זאת, מדובר בדברים קטנים שמשפיעים רק באופן מינימלי על ההערכה הכוללת של משחק שהוא מוצר מצוין מבחינה קוסמטית.

שמונה השעות הארוכות ביותר אי פעם

נכון שלמשחק לוקח כשמונה שעות לפתור בפעם הראשונה, אבל זה גם נכון שיש חמישה סופים שונים. יתר על כן, אני יכול להבטיח לך שבפעם הראשונה שסיימתי אותו הרגשתי שהזמן עובר לאט! זאת בשל ריבוי המצבים השונים שבהם השחקן נמצא. כלומר, יש כל כך הרבה דברים מפתיעים וכולם כלולים באותו פרק זמן מוגבל. ואז... על מה אנחנו מתלוננים? זהו זמן ההשלמה הממוצע של כל משחקי האימה הזמינים, ולעתים קרובות אין לנו מגוון רחב כל כך של סיומות זמין. באפשרויות המשחק, האפשרות לבחור לא רק את הקושי של האויבים, אלא גם את זה של הפאזלים מבורכת מאוד. ככל שזה גבוה יותר, כך יינתנו פחות טיפים. זהו ממצא נחמד. הוספת עומק לחוויית המשחק היא ללא ספק העלילה היפה שתומכת בכל ההרפתקה, עם השלכות דרמטיות ומפגשים מוזרים בלשון המעטה שמגדילים משמעותית את עומק המוצר. גם הבימוי הוירטואלי ראוי לציון הכשרון ומציג איכות דומה לסרטי האימה ההוליוודיים הנודעים ביותר. קונאמי נהדר!

כאשר "שתיקה היא צליל"

"ב-SH2 אפילו דממה היא צליל". אלו המילים של המפיק המוזיקלי של המשחק. מילים שהן תוכנית שלמה... תחום האודיו של המוצר עומד ברמות מצוינות. המוזיקה, מעט מאוד, מעוררת מאוד ומתאימה לחלוטין לאווירת ההרפתקה. אפקטים קוליים כגון רעשים, מפוח, מכשירי רדיו וכו'. הם מטופלים היטב ומצליחים לגרום אפילו לשחקנים הקשים ביותר לחרדות. לדיבוב, באנגלית, יש עליות ומורדות בהתאם לסיטואציות. למעשה, לפעמים נראה שהשחקנים לא מרגישים או חווים את המצב הממשי שבו נמצאים הגיבורים הווירטואליים. וכאשר בעיצומה של הדממה אתה שומע את הרדיו שלך מגביר את עוצמת הרעש, אולי כדאי לך להעיף מבט בחדר החשוך שלך... לסיכום זההיל השקט 2זה יכול להיות יצירת מופת אם ישחקו על ידי אלה שמעולם לא ניסו את הראשון; בעוד שמי שכבר פוצץ את הפרק הישן יתעצבן מעט מהדלות שבחדשנות שעם זאת מאוזנת על ידי האווירה המבעית הרגילה המייחדת את הגבעה השקטה האגדית. כולם מסכימים ש-SH2 הוא משחק נהדר שאסור לפספס גם למי שאוהב את הז'אנר וגם לאחרים שעדיין יכולים לגשת למשחקי אימה עם הכותר הזה (אבל אולי ההשפעה תהיה קטלנית...). קניית חובה לכולם, יפה או מכוערת.

מִקצוֹעָן:
• ה'היל השקט 2!!!
• המשחק הכי מפחיד אי פעם
• חמישה סופים שונים.

נֶגֶד:
• מעט מאוד חידושים בהשוואה לפרק הראשון.
• אנימציות ב-30 פריימים לשנייה

החבילה

הפסקה הראשונית מוקדשת כולה לאריזה המאורגנת היטב של המשחק. מלבד עטיפת האבק המאסיבית, יש 2 תקליטורי DVD ומדבקה חמודה במהדורה מוגבלתהיל השקט 2. בדיסק הראשון יש את המשחק, בעוד שבשני יש הרבה תוספות כמו "מייקינג או" יפהפה (שאורך כעשרים דקות) בשפת המקור ובכתוביות באנגלית, טריילרים של משחקי Konami שונים, גלריית אמנות ו הקרדיטים של המשחק. ממש עסקת חבילה.