Shadows of the Damned: Hella Remastered, סקירת הכת של סודה, מיקמי וגואריני

היינו בטוקיו בשנת 2010, כאשר במהלך כנס Electronic Arts, Goichi Suda הציג את התואר החדש שלו לציבור: Shadows of the Damned. על הנייר זה היהפרויקט חלומי, ששילבה את הדמיון המטורף של סודה עם הניסיון של שינג'י מיקאמי והכישרון של מנהל משחק איטלקי צעיר, מאסימו גואריני, שמתבל הכל במוזיקה של אקירה ימאוקה.

כמובן, השותפות עם EA התבררה כמסובכת יותר ממה שציפה המחבר היפני בעל החזון והפיתוח עבר שלבים קשים למדי, מה שהשפיע בהכרח על איכות המוצר הסופי שהיה מבריק מבחינת אווירה, דיאלוגים ועיצוב, אבל באותו זמןמלוכלך, זוויתי וצלע בבימוי.

שלוש עשרה שנים מאוחר יותר,Shadows of the Damned: Hella Remasteredמציג את החוויה הזו שוב במהדורה מחודשת: האם אתה מוכן לקחת את בונר הנאמן שוב ולעשות את דרכך לעולם התחתון כדי להציל את פולה האהובה שלך?

קטע עלילה וסיפורי

בדיוק כמו בפעם הראשונה, רגעי הפתיחה של מסע הפרסום של Shadows of the Damned: Hella Remastered משאירים אותנו קצת אטומים: אנחנו רואים את הגיבור, גרסיה הוטספר, א.צייד השדים הוצג בצורה נמהרת בהחלט, שעוצר לדבר עם מפלצת שזה עתה הרג ואז מגלה שנפל בפח.

רץ חזרה לדירתו, למעשה, האיש רואהפאולה האהובה נתונה לחסדי פלמינג הרשע: שד עצום עם שש עיניים, שכנראה רוצה לנקום על מעשי הצייד ומסיבה זו מוביל את הילדה לטירת התופת שלו. גרסיה, בכל מקרה, לא חושב פעמיים על לזרוק את עצמו לריק כדי ללכת בעקבות האויב לממלכה שלו.

למרבה המזל איתו יש את חברו הבלתי נפרד ג'ונסון, גולגולת לוהטת שלא מסוגלת לשתוק, שהחליט לברוח מהעולם התחתון אבל מכיר את המקום הזה די טוב. בנוסף, היכולות המוזרות שלו מאפשרות לולהפוך לכלי נשק שונים ואפילו לאופנוע: לקיאשאן יש את הפלנדר שלו, והוא יוצא לדפוק על שערי האדס.

כמובן, הגיהנום שדמיינת גויצ'י סודה אינו מורכב ממעגלים אלא דומה לכפר מימי הביניים, אבל הוא רק החלק הראשון של שביל אשר בהעמסה בין שלב אחד למשנהו מתייחס בבירור למסך ההתקדמות של Ghosts 'n Goblins הקלאסית, מובילה אותנו דרך חמישה אקטים שונים, בתורם מחולקים לפרקים שונים שיעסיקו אותנו במשךלפחות שמונה שעות.

חילופי הדברים חסרי הכבוד בין גרסיה וג'ונסוןעדיין מייצגים את הצד החזק של החוויה, שבין התייחסויות סקטולוגיות ובדיחות מיניות לא יצליחו לגרום לך לחייך בזמן שאתה מתמודד עם האויבים הרבים שבדרך ופותרים את החידות המבוססות על חילופין של אור וצל, האחרון מימד קטלני לבני אדם שמבלים יותר מדי זמן בתוכו.

בסוף היוםאין סיפור אמיתי מאחורי Shadows of the Damned: Hella Remastered, שמשתמש בסדרה של גימיקים כדי לביים את משימת ההצלה הפתאומית הזו ומפלפל אותה עם רצפים בהשראת Evil Dead, שלטי מידע בסגנון BioShock, טונות של רפרנסים של Resident Evil 4 ופסקול שכמובן יש לו אישיות מיותרת.

משחק תופת

אם כבר מדברים על Resident Evil 4, קווי הדמיון בין יצירת המופת של מיקמי למשחק של Shadows of the Damned ניכרים, ככל שיהיו מחודשים ברימאסטר הזהללא כל התערבות שמטרתה להחליק את הקצוות המקוריים, אי הוודאות של ההשקפה או הסרבול הכללי של הבקרות: בעיות שהיו מאוד ברורות אז והן אפילו יותר היום.

גרסיה יכול להפעיל את ג'ונסון בטרנספורמציות השונות שלו, הכוללות אקדח, רובה ומקלע, כמו גם לפיד שבאמצעותו להמם יריבים או להרוס כל הגנה לפני שהוא יכול להנחית את הירייה.הצילום מספק וב-PS5 אפשר גם לנצל את הגירוסקופ DualSenseלהוסיף נופך של דיוק לכיוון, אבל במקומות צרים דברים נוטים להיתקע וזה יוצא קצת בלאגן.

לחידות שהזכרנו יש את הכשרון להוסיף קורט של גיוון לפעולה, לדחוף אותנו לאתר מתגים מסוימים או להתגבר על נתיבים קשים (במיוחד אלה שבהם רודפת אחרינו גרסה מטורפת וקטלנית של פאולה), להביס אויבים נוספים ל להגיע סוף סוף להתנגשויות עםהבוסים, כולם מאוד מעניינים.

בין הפעלת כוח, סוחרים דמוניים לא סבירים, בקבוקי טקילה להחלמת בריאות וכמה קטעים חלופיים,המשחק של Shadows of the Damnes: Hella Remaster מתגלה כיפי, נעים וחסר דאגות, אם כי גס בהחלט ברבות מהמכניקה שלו: מאפיין שכאמור, הרימאסטר לא שינה אפילו טיפה אחת.

מימוש טכני

לאחר מכן אנו מגיעים למגזר הטכני, שלמרבה הצער הוא זה של רימאסטרינג שהוא למען האמת קצת אדיש, ​​במובנים רבים פחות קשוב בהשוואה למה שדיברנו עליו ב-סקירת מסור שרשרת של Lollipop RePOP. המפתחים הגדילו את הרזולוציה ואת קצב הפריימים, והחילו גם כמה מסננים, אבלהגרפיקה נשארה מלוכלכת וחשוכה בהחלט.

בגלגולו החדש,המשחק מכוון ל-4K במהירות של 60 פריימים לשנייהאבל ב-PS5 הוא סובל מאי-ודאות יותר מדי, עם כמה ירידות בלתי מוסברות בקצב הפריימים, שלמרות שאנו מדמיינים יתוקנו כבר עם העדכונים הראשונים. הגיאומטריות והאפקטים מרגישים בבירור את מלוא המשקל של השנים, אבל דווקא התרחישים, שהם מעט מאוד אינטראקטיביים ומלאי מחסומים פחות או יותר בלתי נראים, הם שמעוררים תמיהה.

עם זאת, מעט מה לומר על האודיו: הדיאלוגים בין הגיבורים מהנים והפסקול של אקירה ימאוקהמלווה את האקשן בצורה יעילה באמת, מוסיף השראה לקטעי הפעולה השונים ועוזר לבנות את האווירה המסקרנת של עבודת קאלט לחובבי היצירות של גויצ'י סודה.

מסקנות

Shadows of the Damned: Hella Remastered מציגה קלאסיקת פולחן בסגנון Suda51 טהור, עם החוזקות והחולשות שלה. עבודת ה-Remastering נראית מעט חסרת אדישות, לפעמים לא ודאית מבחינת קצב הפריימים אבל מעל הכל חסרה תשומת לב שמטרתה להחליק את הקצוות הגסים הרבים של המשחק המקורי, שכבר היה קצת מחוספס וברור שלא השתפר עם הזמן. אולם מתחת לרובד השטחי של מהדורה מחודשת כמטרה בפני עצמה, עדיין יש ניצוץ שאין לטעות בו של רוק ארור ויצירה חסרת מצפון, מהנה למרות הכל ומוצגת שוב במחיר נגיש.