שחקן בודד?? כן יש גם את זה...
כמעט כל מי שיקרא את הכתבה הזו יודע את הסיבה להצלחה שתמיד הייתה לסאגת Timesplitters: מרובה משתתפים. האם דברים השתנו? לא, אל דאגה, המשחק תמיד מוקדש ל"משחק המסיבות" אבל עכשיו, בעידן ה-Xbox Live והשירות המקוון של סוני, לא ניתן להגביל את כל זה לארבעה שחקנים או מסיבות LAN, ולמעשה זה לא המקרה: Timesplitters Future Perfect נולד למשחקים מקוונים ומנצל אותו בצורה מאסיבית, אולי כמו שאף כותר לא שוחרר עד כה. החריג היחיד, למרבה הצער עבור משתמשי Gamecube, הוא זה של קונסולת נינטנדו שעבורה מסופק מסך מפוצל בלבד, מגבלה משמעותית עבור כותר ה-EA. לכן, פירטנו בקצרה את התכונות הבסיסיות שכל אוהבי סאגת ה-EA זעקו עליהן, ובשלב זה איננו יכולים להימנע מלשאול את עצמנו האם השחקן היחיד, שלעתים קרובות התעלל בגרסאות קודמות, סבל גם הוא מהשפעה חיובית. אבל בואו לא נמהר יותר מדי, בואו נעשה צעד אחד בכל פעם. מצב השחקן היחיד שם אותנו בנעליו של קורטז, בחור קשוח, מעין שיבוט של וין דיזל עם משקפי "Riddick", שיוזנק בין תקופות היסטוריות שונות בחיפוש אחר גבישי זמן. למעשה, בפעם הראשונה לא נעבור מדמות אחת לאחרת אבל תמיד נלבש את הבגדים המלוכלכים שהוקצו לנו בתחילת המשחק. העלילה היא הפחות מקורית שהמפתחים יכלו למצוא, אבל בפועל היא פונקציונלית לחלוטין למה שהקודדים כיוונו אליו, כלומר הפעולה. הכותרת כולה מתפתחת דרך שלוש עשרה רמות ושש/שבע שעות תזזיתיות במיוחד, מספקות מאוד בהתחלה אבל חוזרות על עצמן בטווח הארוך; ניסע בזמן משנת 1924 לעתיד הרחוק, נחצה מקומות שונים: בסיס צבאי, כוכב מאדים עתידני, בתים שורצים בזומבים ורוחות רפאים וכן הלאה וכן הלאה!
כל הכותרת מתפתחת דרך שלוש עשרה רמות ושש/שבע שעות תזזיתיות במיוחד, מספקות מאוד בהתחלה אבל חוזרות על עצמן בטווח הארוך
שחקן בודד?? כן יש גם את זה...
Timespllitters Future Perfect גם מעמיד אותנו בעמדה לקיים אינטראקציה עם דמויות רבות שאינן שחקניות (NPC), מה שגורם לנו להרגיש כמעט באמת בשדה הקרב; אינספור פעמים נמצא את עצמנו משתפים פעולה, מגנים עליהם, עוקבים אחריהם או משתמשים באש שלהם ככיסוי. יתר על כן, איננו יכולים לעזוב את ההיבט שאפיין את הסאגה מאז ומתמיד, כלומר, האירוניה שתמיד צצה דרך כלי הנשק, הופעת הדמויות ואפילו הלוקיישנים הכי דמיוניים. כך גם בפיוצ'ר פרפקט ומסביב לכל פינה מופיעות בדיחות וסיטואציות מצחיקות, גם מועשרות בדיבוב יותר מהוגן ולוקליזציה איטלקית. העיצוב ברמה די אטרקטיבית גם אם לכאורה אלמנטרי. מעט מאוד שלבי כוכבים שאין להם קשר היסטורית עם סאגת ה-Timesplitters ולמעשה נדמה שהם הוכנסו "מכורח הנסיבות", הרבה אקשן אבל גם אפס חדשנות: אין הרבה מה לחקור ולעתים קרובות מאוד, אם לא תמיד , הדרך ללכת היא ייחודית ואינה מאפשרת וריאציות. עם זאת, בתחומים רבים נוכל ליצור אינטראקציה עם הנוף, להעניק לעצמנו כמה רגעים של הנאה צרופה מהמשחק. כדי להקל על פעולה קיצונית, הפקדים יכולים להיות רק ה-fps הקנוניים, בסגנון Halo כביכול, עם הכנסת עינית שאפשר לבטל את הבחירה שתאפשר לנו לעבור מקטל ל"צליפה" ברגע. חווית השחקן היחיד נמשכת לצערנו, כאמור, שעות ספורות בלבד, ובנוסף להיותה מאוד חוזרת לעיתים, היא אינה נתמכת בקושי מספק של המשימות, מה שמקל בהרבה על סיום משני הפרקים הקודמים. ה-AI של הרעים בתפקיד הגון אבל לא יותר מזה. אבל אל תרגיש רע עם ההערכה הזו, זה במהות של Timesplitters להתמקד מעט בחוויית שחקן יחיד. אתה תגלה את העתיד המושלם האמיתי בפסקה הבאה.
מרובה משתתפים איזו תשוקה!
התואר Free Radical מרכז את כל הפוטנציאל העצום שלו דווקא בתחום הזה, ובכך מנסה להסוות את החסרונות והפערים הברורים של מצב שחקן יחיד. קודם כל, מצב ה-Story המאפיין את השחקן היחיד ניתן לשחק גם בשיתוף פעולה, ובכך להגדיל את המעורבות ואריכות החיים של המשחק עצמו. בהחלט שום דבר מרגש או חדש במיוחד, אבל עדיין משהו נוסף שאוהדים רבים מחפשים במשחקים לרכישה. מצב הארקייד כולל מרובה משתתפים לא מקוון עבור עד ארבעה אנשים במסך מפוצל הניתן להתאמה אישית מלאה. מוצר EA מדהים עם הענף והטיפול שלו בתחום זה: 16 מפות לבחירה, 13 מצבים שונים עם כעשרה "בוטים" בתור יריבים לכל אתגר. כל הברכה הזו הופכת לאימון מצוין להתכונן לאתגרים מקוונים מול יריבים חזקים וחכמים יותר מהבינה המלאכותית, שבמשחק לא תחסוך ביריות אסורות אבל בהחלט לא זורחת לשגרה המיושמת בו. מצבי המשחק באמת מגוונים מאוד ומלבד ה-Deathmatch הקלאסי, Team Deathmatch ו-Capture the Flag (שנקרא כאן capture the bag) מופיעים לראשונה במשחק "The Assistant Monkeys", מצב מטורף בו מוצא את עצמו המתחרה במיקום האחרון בדירוג ולצדו כמה קופים קטנים שיעזרו לו להיפטר מהאויבים שלו. אבל החדשות בהחלט לא עוצרות כאן, במצב Reduction הגודל הפיזי שלנו יהיה תלוי בהרג שנצליח לבצע... ואם לא נתנהג כמו רוצחים אמיתיים אנחנו מסתכנים בהיותנו קטנים מאוד. הערפד, לעומת זאת, דורש שיהרגו יריבים על מנת להבטיח את רמת החיים המינימלית שמאפשרת לנו להמשיך לשחק. אנחנו מסיימים את הסיכום באזכור מצב ה-Virus בו נשחק מעין משחק שוטרים ושודדים ילדותיים וכשניגע באויבים הם יעלו באש וכרגיל האחרון שנותר בחיים יהיה המנצח. אין מה להגיד על הרדיקלים החופשיים האלה, אה?
ל-PlayStation 2 ו-Xbox ניתן לבחור את המצבים הלא מקוונים גם באינטרנט, וכאן יוצא הרוצח האמיתי מהקליפה שלו!
מרובה משתתפים איזו תשוקה!
בתוך מצב האתגרים נמצא הרבה מיני משחקים חסרי דאגות, ועל ידי השגת ציונים מצוינים נוכל להעלות את התוצאה שלנו ל-Xbox Live ולהראות אותה לעולם. ל-PlayStation 2 ו-Xbox, בואו נזכור לא ל-Gamecube, את כל המצבים האלה אפשר לבחור גם באינטרנט, ושם יוצא הרוצח האמיתי מהקליפה שלו. אתה יכול לאתגר 16 שחקנים אחרים דרך Xbox Live בעוד שעבור משתמשי סוני אפשרות זו מוגבלת ל-8 יריבים בו זמנית. כדי לשחק צריך להירשם כמו כל משחקי EA בשרתים של הענקית האמריקאית, רק לרגע, ואז אפשר לצאת לדרך לכבוש. שתי הגרסאות, לפחות במבחנים שלנו, ביצעו ביצועים טובים באינטרנט, בעוד שהספק היחיד שעלה נוגע לגודל המפות, שהיו עצומות באמת וכאלה שהשפיעו על משחק מקוון בין כמה יריבים. רמות אלו, אתה יכול לאמת במו עיניך, לתת את הטוב ביותר מ-6-7 שחקנים ומעלה. אחת האפשרויות שמציע המשחק ובוודאי משפיעות על הנלהבים ביותר היא יצירת מפות, למעשה ניתן ליצור את הרמות המגוונות ביותר תוך דקות ספורות הודות לעורך המשולב המעולה. אבל זה לא נגמר שם, למעשה לאחר יצירת המפות נוכל להחליף אותן אונליין דרך Xbox Live, פונקציה שאנו מתארים לעצמנו שתהפוך לפופולרית יותר ויותר בדור הבא של הקונסולות.
גרפיקה וסאונד
בשתי הגרסאות ההיבט הגרפי מעודן בהחלט, גם אם לא מגיעים לגבהים בהם נגעו שתי הקונסולות. העובדה שהמשחק כולו רץ בקצב קבוע של 60 פריימים לשנייה היא בהחלט יתרון משמעותי, וזה רק מדגיש את מהירות הקרבות והטירוף שלהם. כמובן, בבדיקה שלנו הבחנו בכמה ירידות ספורדיות בקצב הפריימים, כמובן במצבים הכי תזזיתיים ועם דמויות שונות על המסך או בנוכחות פיצוצים גדולים, אבל בהיותם נדירים כל כך הם לא מערערים את העבודה הטובה שעשה רדיקל חופשי. . לגבי טקסטורות ומודלים מצולעים של דמויות, אנחנו יכולים רק להיות מרוצים, גם אם אנחנו בהחלט לא בנוכחות מודלים מעודנים במיוחד, ומכיוון שיש יותר מ-150 דגמים שונים היינו מעריכים התאמה אישית גדולה יותר, אולי עם אנימציות שונות, או מרקמים שגורמים לאדם לזעוק לנס טכני. מדי פעם שמנו לב על כמה משטחים קצת בכינוי השנוא, איזה חטא נעורים שלא נעלם מעינינו. מנקודת מבט אודיו נוכל להיות מרוצים רק מהעבודה שנעשתה על ידי המתכנתים, Dolby Digital נתמך במשחק ב-Xbox בעוד שגרסאות GCN ו-PS2 מציגות תמיכה ב-Dolby Pro Logic II. המוזיקה די נעימה ובמשחק היא למעשה דועכת מעט ועדיין מדגישה את השלבים הבולטים של הקרב. האפקטים הקוליים טובים.
הֶעָרָה
אנחנו חושבים שאמרנו הכל על הכותר הזה: מרובה משתתפים במצב לא מקוון ומקוון מצוין, מצב סולו מאופק ומחלקת גרפיקה ראויה. ההשתקפות שתתעורר באופן ספונטני לא תהיה מאוד מקורית אלא לגיטימית: למעשה, אנחנו חושבים שאם Timesplitters Future Perfect היה יוצא לפני כמה חודשים כנראה שהייתה לו השפעה חזקה מאוד על המשחקים המקוונים, ומציבה סטנדרט איכות גבוה מאוד. . במקום זאת, כעת הוא מוצא את עצמו נלחם, לפחות ב-Xbox, נגד Halo 2 שמוגדר באופן נרחב כמשחק המקוון הטוב ביותר של הדור הזה והחיים בהחלט לא יהיו קלים. עם זאת, אנו נשארים משוכנעים שכותר ה-EA יוכל לפצות לעצמו מקום משמעותי בקרב המעריצים, הודות לאינספור המצבים הקיימים ועומס ההומור והכיף שהוא מביא איתו. הגרסה לקונסולת נינטנדו ראויה להתייחסות מיוחדת מכיוון שהיא יכולה להיענש רק על ידי היעדר משחק מקוון כמובן, המשתמשים ב-N הגדול יוכלו לפצות על כך עם המסך המפוצל אבל בהחלט ההשפעה של ה-Free Radical. הכותרת תהיה שונה, לכן הסר חצי נקודה לקראת ההערכה הסופית שלנו.
- מִקצוֹעָן
- מרובה משתתפים ומקוון
- עורך המפה
- המגזר הטכני
- נֶגֶד
- השחקן היחיד שהתעלל בו
- כמה תקלות טכניות פה ושם
אחרי כמה שנים של היעדרות, אחד היורים הטובים אי פעם חוזר לבקר אותנו, אחד מאותם משחקים שמסוגלים להדביק אותנו שעות על גבי שעות מול המסך במהלך ערבי המולטיפלייר האהובים. תכונה זו תמיד הייתה הסמל המסחרי של Timesplitters, אשר מציגה את עצמה בגלגול החדש הזה, מבטיחה להבטיח לנו שעות רבות של כיף. המטרה הושגה גם הפעם?
