ריינג'ר פוקימון

שחק עם סטיילר ...

שלא לומר, ריינג'ר הפוקימון של התואר יהיה השחקן עצמו: ההדרכה הארוכה מאוד תכיר לנו את החיים באזור פיורה, שם קומץ מאמני פוקימון מתמחים, הריינג'ר, יש את המשימה לשמור על הטבע ולעזור לתושבים ופוקימונים לחיות בשלווה. הכלי העיקרי של ריינג'ר הוא הסטיילר, שאיתו ניתן לתפעל את הפוקימון מבלי לכפות אותם בפוקבול האופייני שתמיד היו אמצעי השליטה והכיבוש בפרקים השונים של הסדרה: ברור שהסטיילר הוא למעשה הציפורן שלנו, והשימוש בו הוא בבירור נקודת המוח של המשחק. מבוסס, פוקימון ריינג'ר נזכר בפרקים הקלאסיים של הסדרה, אנו למעשה נתחייב לשוטט לאזור פיורה ולעריו, ונבצע את המשימות שהופקדו אלינו על ידי המרחב שלנו, וממלא בו זמנית את הפוקדקס שלנו: ההבדל טמון בדיוק במנגנון שאיתו הפוקימון יילכד וישתמש בו. המגע בין הספריטיס של האלטר-אגו שלנו לזה של פוקימון פרוע יפעיל את רצף "הלחימה", ועל המסך נמצא את עצמנו מול הפוקימון המדובר, חופשי לזוז ולפעול בזמן אמת. לפיכך, לא נלחם בפנייה, השחקן ישתפר את הפוקימון על ידי רישום על החישוקים: ככל שהפוקימון לתפוס יהיה חזק יותר, כך יתייחסו לחישוקים יותר לתפוס אותה.
למותר לציין שהדברים יהפכו להיות מסובכים יותר ויותר, כאילו פוקימון שובר את הקווים שאנו מתחקים על ידי העברתם או תקיפתם, לא רק שנצטרך להתחיל לעקוב אחריהם שוב כדי לתפוס אותו, אלא שנאבד אנרגיה עכשווית של הסטיילר וכשזה ייפרק נצטרך להתמודד עם משחק בלתי נמנע. באמצע הדרך בין משחק פעולה ל- RPG, פוקימון ריינג'ר דורש לא רק השתקפויות מוכנות ומיומנות מסוימת, אלא גם קמצוץ של אסטרטגיה, שנכנסת לתמונה עם טקטיקות הפוקימון: הם לא יותר מאשר מיומנויות מיוחדות ברשותו של כל פוקימון בקבוצה שלנו, אשר ניתן להשתמש בהן כדי להקל על לכידת המפזרים. לדוגמה, נוכל ליצור בועות מים כדי לכלוא אותה, לשחרר פריקות חשמליות משתקות, לעשות את זה לרחף, להעלות את מחסומי הדשא ועוד: יש להשתמש בטקטיקות הפוקימון בזהירות, מכיוון שלא רק שהיא דורשת כמות מסוימת של אנרגיה ייעודית (ניתנת לצטבר על ידי מעקב אחר העיגולים), אלא גם לאחר שהעוצמה של הפוקימון נעשה שימוש בטרחה. באותו אופן, תוך שימוש בכוחות של פוקימון מחוץ למאבק, למשל כדי לשרוף גדר, לכבות אש או להרים סלע, נאבד את המפלצת המדוברת, ויש צורך לחפש יצור חדש, לרוב בקרבת מקום, שיש לו את הכוחות הדרושים לפתרון חידה מסוימת או לפשט לכידה. פוקימון סטיילר נמצא כאן, החלפה מתמשכת של פוקימון המיושם באמצעות התפסים והשימוש בכוחות השונים, תוך כדי המשך ההרפתקה העיקרית, של משימה למשימה, שכרגיל יראו אותנו מתנגדים לרעים בתפקיד, צוות הרוק ושאיפותיו הפליליות.

פוקימון ו- DS: צעד קדימה

בניגוד לאיכות הוויזואלית הדלילה של צינוק המסתורין הפוקימון האחרון, שכאמור תוכנן עבור Game Boy Advance, פוקימון ריינג'ר מציג מימוש טכני משכנע אם כי בהחלט לא מרהיב. השודדים החדשים שנעשו להרפתקה זו, פחות מעוצבים במיוחד ובעבר, עשירים באנימציות ובפרטים, הן במקרה של הדמויות האנושיות השונות והן בזו של הפוקימון מוערכים במיוחד: במהלך שלבי הלחימה, הם מראים כמות ניכרת של אנימציות, מה שהופך את הלחימה לנעימה, גם תודה לאפקטים הגרפיים השונים ששימשו את כישורי המיוחדים השונים. מגוון ההגדרות והצבעים הבהירים תורמים להפיכת הספין-אוף הזה למעניינת, מה שבכל זאת עדיין שומר על התחושה הזו של Game Boy Advance, כולם דו-ממדיים, מה שבוודאי לא מראה את הטוב ביותר של ה- Nintendo DS, אלא צעד קדימה בהשוואה לגישה הגרפית והסגנונית שאליה התרגלנו כעת. כך גם במחלקת השמע, שילוב של הילוכים וג'ינגלים נעימים וחוזרים על עצמם, כמו בכל פרק של פוקימון כבר עשר שנים: לרוע המזל ניתן לומר את אותו הדבר לגבי פסוקי היוצרים, שממשיכים לשכפל בצורה של מדגם קצר ולא נעים. במשך שנים רבות, סדרת הפוקימון המונפשת של האנימציה הורגלת אותנו לקולות המוזרים של מפלצות הכיס, האם לא הגיע הזמן להציג אותם אפילו במשחק הווידיאו?

פוקימון ריינג'ר הוא גרסה מבריקה של מושג שמתחיל להרגיש את משקל השנים, ונשען על אותו רעיון: ככל שהוא פשוט יותר, כך הוא מהנה יותר. מערכת הלכידה עם הסטיילר גאונית ועשויה היטב, ומתוך ההתחלה מציינת כי יש יותר ממה שנראה במעגלים ההם המתחקרים סביב פוקימון. עם זאת, הרפתקה לקטנטנים נותרה, ולכן ליניארי ותכונות חוזרות ונשנות, אם כי בהחלט עשויות מנקודת מבט לפחות אסתטית, למרות ההכרה הממיתית לשניים זוכרים לעתים קרובות כי יותר ב- Nintendo DS אתה יכול לעשות יותר. חבל על התרגום האיטלקי השלווה והמתועבת של מקומות ואנשים (קשה לא למצוא מגוחך מהסגנון המנגה הרע שנקרא פייטרו וקלאודיו, להזדהות עם קונסטנטין וד"ר פרנסיו, כמו גם משוטטים לחורף או לחורף ... במשחק וידאו בו יש ליצורים שמות כמו קנגאסקאן או קינדיל) שחקנים.

מִקצוֹעָן:

פשוט ומצחיק
ארוך דיסקרטי
נעים מבחינה גרפית

נֶגֶד:

בטווח הארוך
אודיו בינוני
היעדר מצב MulitPlayer

ביקורת שעכשיו הגיימרים מבצעים שוב ושוב לסדרת הפוקימון הנודעת היא להניח קצת יותר מדי בקונספט המקורי: למרות השינויים השונים, התוספות, השיפורים העשויים בפרק, החל מהאיבר הזוג האדום/הכחול עבור Game Boy Classic ועד הפנינה/דילום הקרובה, שהפקה, שהפקה, לא תעיד על פי התושב, שהפך את האיכות, שהעניקה את האיכות, שהשמש, כללי, איכותו, כללי, איכותו, באופן כללי, באיכותו של האיכות, פגם אמיתי. הניסויים תמיד הופקדו על צוותים מינוריים שיצרו כמה ספין-אוף של סדרת האם, ויצרו כותרות טעימות ממש כמו פוקימון פינבול (Game Boy Advance) או Pokemon Snap (Nintendo 64). אך לא תמיד קל לשנות מושג מסוים, לשמור על נאמנים בו זמנית, מבלי לעוות אותו תוך הצעת משהו חדש ומקורי, שהמגוון שלו הוא יסוד ייחודי אך לא מנוכר: הראה זאת לאחרונה, שניסה לשנות את הסיכוי של השחקן, מה שהופך אותו להעביר את הצד הפוקימון במקום להציב אותו בתפקידו של המאמן האנושי. התוצאה הצליחה לשניים, אולי גם מכיוון שהגרסה של DS של המשחק (הקבוצה הכחולה) הייתה לא יותר מפיצוי של המשחק המקורי שתוכנן ל- Game Boy Advance (צוות אדום) ללא יותר מדי יומרות טכניות, ואשר ב- DS בהחלט התערער מול מוצרים מורכבים ומשביעת רצון יותר ויזואלית. זה הזמן למעבדה HAL להציע את התואר הראשון, האמיתי עם הפוקימון המיועד לנינטנדו DS, וכמובן שלא ניתן היה להניח בצד את מסך המגע.