פאנגיה! גולף עם סטיילזה לא משחק גולף רגיל, זה משחק גולף המורכב מדמויות בסגנון סופר מעוות, מסלולי משחק שהיו יכולים לצאת מדמיונו של לואיס קרול (אם הוא היה נולד ביפן והיה כותב מנגה במקום רומנים), של caddies שהם לא תמיד אנושיים ונעים במהירות על-קולית, עם אלות לא סבירות, ומעל לכל זה משחק שמבסס את המבנה שלו על הכיף והקלילות של המשחקים. מסיבת Pangya, המצב הראשי ובעיקר האירוע שעליו מבוסס מבנה הסיפור, הוא הטורניר בו השחקן מוזמן לקחת חלק. במצב זה אתה עוקב בעבדות אחר מה שהסיפור מציע, לוקח חלק בסדרה של תחרויות 3/6/9 או 18 גומות מול יריבים קשים יותר ויותר; בהתחלה המשחק נותן לך את האפשרות לבחור בין שתי דמויות נוכחות בלבד (אחד זכר ואחד נקבה), אולם על ידי השלמת מסיבת Pangya אתה יכול לפתוח את כל קאסט הדמויות הנוכחות במשחק, דמויות אשר - זה חייבים להדגיש - עקבו בצורה מושלמת אחר קלישאות Tecmo: ילדות בתחפושות קטנטנות, נינג'ות מסתוריות, אחיות, נשים חתולות, מפקדי צבא וגברים לבושים בעור שחור עם להבות על המותניים. מסיבת Pangya מייצגת את מצב משחק המשחק הקלאסי של גולף, לפיו שני שחקנים או יותר מתחרים לאורך סדרת חורים כשהמנצח הוא השחקן שהשיג את הניקוד הטוב ביותר בכמה שיותר חורים; אירוע זה, למרות שלמעשה מייצג את מצב המשחק הראשי, סובל מפגם עצום: איטיות. משחק במסיבת Pangya לעתים קרובות שווה לאי-משחק: ההפסקות המוקדשות לסיפור, למרות היותם קצרים יחסית, הם איטיים, משעממים ובעיקר בלתי ניתנים לדילוג (יתר על כן, הדיאלוגים אינם נושאים מידע בעל חשיבות מיוחדת), בדומה לקליפים שבהם זה הוא המעבד שמשחק את הטריק ובטווח הארוך הם מייגעים, ומשיגים את התוצאה היחידה של פירוק מיותר של המשחק. לעומת זאת, במקביל לאירוע המרכזי, יש מצב הרבה יותר מעניין שנקרא "תחרות זריקה" שמעמיד את השחקן למבחן לבדו: 18 הגומות משוחקות ברצף מהיר כפי שקורה במגרש גולף אמיתי, וב- הפסקות בין חור אחד למשנהו, התוצאות המעודכנות של החור מודגשות, עם המצב של כל שאר השחקנים במסלול. גם מצב זה, בניגוד לאירוע Pangya, מאפשר לשחקן לבחור את המסלול למרוץ בו, לבחור מבין המוזרים הרבים שהמשחק מציע. "מרוץ החורים" מסיים את ספירת המצבים לשחקן יחיד שבו, באופן דומה מאוד למשחק, אתה מתחרה מול יריב בודד שמנסה לזכות בכמה שיותר חורים. המולטיפלייר של Pangya, בניגוד לגרסת ה-PC ממנה הוא נוצר בהשראתו, אינו מאפשר שום אתגר מקוון, אבל הוא כן מאפשר לארבעה שחקנים להתחמש בשלטים ולאתגר זה את זה לצלילי תחרויות חבטות, תחרויות חורים ולאתגר זה את זה ב תחרויות פיצוץ בלונים מלהיבות.
אחד האסונות הגדולים ביותר של Pangya הוא כנראה זה שלא הגיע להשקת ה-Wii ב-8 בדצמבר, אבל ביוני, חודשים רבים אחרי טייגר וודס 07, בהחלט לא המתחרה הישיר שלו, אלא המשחק שהגדיר חלקית את השליטה בכל משחק גולף ב ה-Wii. מערכת הבקרה, למעשה, היא כנראה אחד הפגמים הגדולים של Pangya, שמצליחה לשלב מעט דיוק, הרבה בלבול ושימוש בשלט שנמצא באמצע הדרך בין חווית הגולף עם ג'ויפד רגיל לתנועת ה-The now classic swing. מערכת בקרת המשחק, כאמור לעיל, מבססת את המבנה שלה על מה שהוא למעשה הכלאה בין כמעט כל משחקי הגולף שפורסמו עד השנה שעברה עם סרגל הכוח הקלאסי (כפתור לטעינתו וכפתור נוסף לקביעת עוצמת הזריקה ) והמערכת החדשנית המיושמת על ידי Wii Sports ו-Tiger Woods, שבה השחקן עושה את התנופה השלמה יותר או פחות כדי לתת כוח לזריקה. Pangya נותן לשחקן מוט כוח לטעון בשלב הראשון של הנדנדה (זה שבעצם מביא את המועדון/השלט מהקרקע אל מאחורי גבו) ואז מאלץ אותו ללחוץ על A - ובכך לתקן את עוצמת הזריקה - וסיימי את התנופה כדי לקבוע רק את ההשפעות -אם קיימות- ימינה או שמאלה. הבחירה של המפתחים לכלול שליטה מהסוג הזה היא קצת מוזרה כי במקביל היא לא מצליחה להציע חווית גולף שלמה וגם הופכת את השיטה הישנה. אחד המרכיבים המרכזיים שלפאנגיה! גולף עם סטיילמיוצג על ידי המטבע הקיים במשחק, ה-Pang. סוג זה של מטבע "נמסר" לשחקנים ברגע המדויק שבו הם מבצעים זריקות מורכבות, חזקות או מדויקות במיוחד, או פשוט לאחר שהשלימו בניצחון קרב מול יריב. ה-Pangs לא רק מייצגים פרמטר של מיומנות השחקן, אלא שימושיים להרחבת חווית המשחק הודות לאלמנטים הקיימים בחנות. החנות מוגדרת כאמפוריום אמיתי שבו אתה יכול לפנק את עצמך ברכישת בגדים ואביזרים (יש גם סטים שלמים וגם בגדים משוחררים, מושלמים ליצירת סגנון משלך) וליצור אינטראקציה עם החדר שלך, חלל אישי שבו אתה יכול לבחור את סט המועדונים, את הקאדי שילווה אותו, לצייד חפצים מסוימים שישמשו כבונוסים במהלך התחרויות ולבסוף לצפות בחומר נוסף לפתיחת הנעילה כגון יצירות אמנות ושירים.
לתפאורה, לסגנון ולאפיון יש התייחסות חזקה לתרבות היפנית, וליתר דיוק לזו של "אוטאקו", או חובבי מנגה ואנימה. למרבה הצער - למרות הכוונות - עבודת המפתחים נותרה מצוינת הודות להגדרות מלאות ההשראה, ההשפעה החזותית שווה ותו לא לזו של קוביית gamecube, עם טקסטורות משעממות ושטויות, אפקטי חלקיקים דלילים והבהוב קל שמשתולל ברקע. מבחינה מוזיקלית, Pangya לא מצליחה להפתיע, המנגינות שעוקבות אחר מעללי השחקנים במסלול הארוך מתבררות כמשעממות ומונוטוניות לאחר כמה משחקים ובאותו אופן האפקטים הקוליים לא מצליחים להעניק לדמויות אפיון ראוי להן. הוֹפָעָה.
מוסר השכל של הסיפור?פאנגיה! גולף עם סטיילזה לא דג ולא עוף: אפיון טוב ומשחק המבוסס בעיקר על כיף משולבים עם שליטה שעכשיו היא בהחלט מיושנת ומבנה משחק שכנראה לא מספיק. המזל הגדול ביותר, יש לחזור ולומר, היה שהוא לא ייצג משחק השקה ל-Wii (Pangya היה עובד טוב מאוד) ושהוא יצא אחרי טייגר וודס המצוין. בפשטות ובנגישות שלו אפילו גולף Wii Sports עובד הרבה יותר טוב. כנראה שהמפתחים היו צריכים לשמור על יסודות ההצלחה של גרסת ה-PC, מולטיפלייר מקוון קודם כל, ואחר כך מי יודע, אולי להכניס מצבים הרבה יותר מתאימים לקונסול מרובה משתתפים. אומרים שאתה לומד על ידי טעויות, עכשיו אנחנו מחכים לראות את הצעד הבא של נטרייב.
- מִקצוֹעָן:
- כיף ועמיד לאורך זמן
- אפיון הדמויות והתפאורה בעליל מעל הממוצע
- מערכת הבקרה קצת מבלבלת
- מצבים לא מאוד מגוונים
- לא מספיק גרפית
פעם היה מפתח קוריאני קטן בשם Ntreev שפיתח משחק וידאו גולף - מקוון וחינמי - בשם PangYa שהצליח כל כך בארצו שהוא הצליח ליצור לעצמו שם כמעט בכל האזורים הממוחשבים בעולם. יום אחד לפני מספר שנים הצטלבה דרכם של בני הזוג Ntreev עם זו של נינטנדו: למפתחים הקוריאנים היה בידיהם משחק וידאו אהוב על הציבור, מהנה לשחק בו ובראש הצלחתה האינטרנטית, נינטנדו, לעומת זאת, בידיה פרויקט "מהפכני" שישנה את הדרך בה אנו מבינים משחקי וידאו מודרניים. השניים, מאוחדים באותו חזון ולמטרה אחת, החליטו לנסוע יחד את שאר הדרך, לעבור במקומות בעלי שמות עתיקים כמו "e3" ו-"TGS" ולבסוף להגיע למקום הקדוש של משחק הווידאו. נקרא "חנות". כך זה נולדפאנגיה! גולף עם סטייל, טרנספוזיציה ל-Wii של משחק המחשב באותו שם על ידי Ntreev בפיקוח של Tecmo וכך הסיפור ממשיך, כשנראה שגולף הפך לענף הספורט האטרקטיבי ביותר עבור אלה שמתפתחים על מהפכת נינטנדו.
