אוטובי 2: לוחמים אלמותיים

נאמן למסורת

כמו ברוב המוחלט של משחקי הפעולה בשוק, הסיפור שמהווה את הרקע לאירועים אינו משוכלל או מקורי במיוחד, ולכן משחק תפקיד שולי. לסיכום, העלילה שיצרה From Software שוב רואה את ממלכת הגברים מאוימת על ידי המתקפה של השדים, כשהפעם הם קשורים זה לזה כדי לצאת למתקפה חזקה מאי פעם. הכוהנת המסתורית סיימיי, או ליתר דיוק הקול המנחה של גיבור הפרק הראשון Raikoh, מחליטה להחזיר את האחרון לחיים באמצעות הקרבת ארבעת הגנרלים שלה. כך נולדת קבוצת אנטי-שדים אמיתית המורכבת מסיימי עצמה, רייקו, והגנרלים שהפכו ללוחמים אל-מתים: קונטוקי, צונה, סדמיצו וסואטאקה. והבחירה הנרטיבית הזו מייצגת למעשה את החידוש הגדול ביותר שהציג Otogi 2 Immortal Warriors, כלומר, היכולת לשלוט ב-6 דמויות שונות, שלכל אחת מהן חוזקות וחולשות שונות. המתכנתים גם החליטו לשלב כמה מרכיבי RPG בפיתוח הגיבורים עצמם, ובכך לאפשר להם להגדיל - באמצעות הוצאה של כסף - את המאפיינים הפיזיים שלהם, או לרכוש ציוד או קסם יעילים יותר ויותר. 6 הדמויות מציגות למעשה איכויות שונות המסוגלות לשנות באופן משמעותי את הגישה למשימות, גם אם במציאות אין בעיות גדולות בהשגת המטרות עם כל לוחם. בכל הנוגע למכניקה בפועל, מי שכבר שיחק את הפרק הראשון לא יתאמץ להסתדר עם מה שמוצע בסרט ההמשך הזה. Otogi 2 הוא למעשה משחק פעולה כוריאוגרפי במיוחד, שמרכז את המוקדים שלו יותר על אקשן ולחימה מאשר על חקר. למעשה, הרוב המוחלט של הזמן מושקע בלחימה בשדים מכל הצורות והגדלים, מרחפים כמה מטרים מעל פני הקרקע ויוצרים קומבינות נרחבות יותר או פחות. האסטרטגיה הנדרשת, מלבד קרבות הבוס, היא מאוד מינימלית, ובכך מעביר את האיזון בצורה ניכרת לכיוון לחיצה זועמת על מקשי הכרית. למרות העובדה שקיימים שלושה סוגי התקפות (חזקים, קלילים וקסומים) ושילובים מובחנים רבים, ברוב המקרים אנו מוצאים את עצמנו מסתמכים בעיקר על ההתקפה החזקה, שהיא גם זו שמסוגלת לתת ערך "אסתטי" גדול יותר לעימותים .

מי שנשבר משלם

בין ההיבטים שהפכו את האוטוגי הראשון למפורסם, עלינו בהחלט לזכור את האינטראקטיביות הקיצונית עם ההגדרות, או יותר נכון את האפשרות להרוס את הרוב המכריע של מה שהוצב מול הגיבור. ברור שההמשך אישר וחיזק את המוזרות הזו, ואיפשר לך לנפץ כמעט הכל או כמעט הכל: סלעים, מבנים, בתים, קירות, וכן הלאה וכן הלאה. זה בהחלט גורם משמעותי, אבל למרבה הצער, במקרים מסוימים זה מוביל להשפעה רצינית על קצב הפריימים. כן, כי המתכנתים היפנים, לגבי ההיבט הגרפי של Otogi 2 הזה, אולי רצו לנגוס יותר ממה שהם יכולים ללעוס; ההגדרות למעשה נהדרות, עשירות מאוד בפרטים ומשופרות על ידי כיוון אמנותי מעורר באמת, אבל במצבים צפופים כל השפע הזה מוגזם עבור המנוע הגרפי, שנוטש כמה פריימים לשנייה בצד הדרך. למרות זאת, היבט זה כמעט אף פעם לא מגיע לנקודה של השפעה רבה על המשחקיות, ובמובן זה המצלמה מעצבנת הרבה יותר מכיוון שלעתים קרובות היא מאבדת את לב הפעולה, ומאלצת תיקונים ידניים מייגעים. אבל מעבר לזה, מה שבאמת מונע מ-Otogi 2 להגיע לפסגות הז'אנר טמון בחוסר ההשראה בעיצוב הרמה, בשילוב מונוטוניות ניכרת ביעדים שהמשחק דורש מכם להשיג במהלך המשימות. למעשה, המכנה המשותף נשאר כמעט תמיד דיכוי של שד ספציפי אחד או יותר, או הרס של חפץ; לעתים רחוקות יותר, הגנה על מטרה או משהו דומה. חבל, מכיוון שמגוון גדול יותר במשחקים היה ללא ספק מעלה את הערך של משחק שיש לו ללא ספק מאפיינים חיוביים. אולי זה יהיה לפרק השלישי...

הֶעָרָה

Otogi 2 הוא משחק אקשן מעניין, שמשפר את מה שכבר היה טוב בפרק הראשון, מתבל הכל ברכיב גרפי מהשורה הראשונה. עם זאת, מהמאמץ של תוכנה, ככלל, מסתבר שהוא מוצר לא מאוזן, המסתמך יותר מדי על המרהיב והמרכיב הכוריאוגרפי המסומן של התוכן שלו, המאפיל מעט על עומק המשחקיות. מנקודת מבט זו, היעדר מגוון המכניקות המוצעות לשחקן שוקל כבד, גורם שמעניש את המשחק המדובר בטווח הארוך. בסך הכל לכן, Otogi 2 הוא מוצר מומלץ מאוד לאוהבי קודמו; לא כל כך עבור האחרים, שעדיף להם לנסות את זה לפני שהם יוצאים לרכישה.

מִקצוֹעָן:
• מעולה מבחינה גרפית
• אינטראקטיביות גבוהה של הסביבות
• מהנה באופן מיידי

נֶגֶד:
• חוסר גיוון במשימות
• מצלמה לא מגיבה
• האטות במצבים העמוסים ביותר