Need for Speed: סמוי - אישור

מכסה התפוצץ

לא שהדברים טובים יותר מנקודת המבט של נהיגה טהורה ופשוטה: Need for Speed: הסמויה דורשת מהמשתמש להחזיק את השלט במצב אופקי, לכוון אותו ימינה ושמאלה כדי לנווט ממש כאילו אתה אוחז בהגה . מערכת שנבדקה בכותרים רבים אחרים, אך עובדת גרוע כאן בגלל התגובתיות הגרועה של המכונית על המסך: למרות שהמשחק כולל רק ובלעדית מכוניות ספורט, התחושה היא יותר של שליטה במשאית, כזו היא הכבדה של את ההיגוי. לא מספיקים גם ניהול הסחפים (שקשה לכוון בדיוק לאן שרוצים) ומערכת ההתנגשות, שהיא ככל הנראה שרירותית לחלוטין ושאינה נרתעת מלהעניש את המשתמש בחסימה מוחלטת של המכונית עבור החלקה פשוטה. כמו כן, למזער את ההתנגשות עם טנדר על ידי הפעלת אובדן מהירות זניח. Need for Speed: הסמויה מציגה מגוון כל כך של חסרונות, שכל נקודה חיובית - ויש כמה כאלה - נקרעת בהכרח: חושבים למשל על הגיוון המוצלח יותר של האירועים הזמינים, שנעים בין מרוצים פשוטים על מסלולים ועד אתגרי האצה, מעבר במרדפים נועזים עם המשטרה וקטעים ציוריים בעליל כמו אלו שבהם יש צורך לייצר יותר נזק ממכונית היריב תוך מגבלת זמן. גם סט המכוניות הזמין במהלך המשחק משביע רצון, כל רפרודוקציות של דגמים אמיתיים שניתן לשנות ולהתאים אישית באמצעות צבעים, מדבקות וכן הלאה. חבל שאלו היבטים שבהחלט תופסים את המושב האחורי כשאין מבנה משחק שעומד במשימה. וגם היישום הטכני של המוצר אינו מפואר במיוחד, מצב שמשתמשי ה-Wii רגילים אליו כעת באופן דרמטי. מבחינה ויזואלית, Need for Speed: Undercover מציע תרחישים שהם די גרועים מנקודת מבט מצולעת, מושפלים על ידי הגדרת מרקם לקויה ותופעות פופ-אין בכל מקום (ומעצבנות). שליליים במיוחד הם גם השימוש בצבעים וניצול אפקט גרפי מפוקפק שבאופן תיאורטי היה צריך לייצג את שבירת השמש על האספלט, אך במציאות מותיר את הצופה עם הרושם שהרחובות מכוסים במעין פטינה. ג'לטיני. רק גזרת הסאונד ניצלת מהתהום, ואפילו לא לגמרי: הדיבוב באיטלקית לא הכי טוב, בעוד האפקטים עושים את המוטל עליהם והפסקול מציע ליווי מוזיקלי טוב מחולק שווה בשווה בין הז'אנרים המגניבים כרגע.

שלוש הוא (לא) מספר הקסם

Need for Speed: Undercover הוא הפרק השלישי בסדרה שיועבר ל-Wii, לאחר מהדורות Carbon ו-ProStreet שיצאו במהלך השנתיים האחרונות. בהתחשב בכל הדברים, נראה ש-EA עדיין לא מצאה את הנוסחה הנכונה בקונסולת נינטנדו, בהתחשב בכך שכל הכותרים שיצאו עד כה היו גרסאות "גרועות" של עמיתיהם ל-PS3 ו-Xbox360. התקווה היא שלפרקים עתידיים, EA מחליטה ללכת בדרך שכבר הולכת בעקבות זיכיונות חשובים כמו FIFA ו-Skate, שהצליחו ליהנות מגרסאות "מתוקנות ומתוקנות" המכוונות יותר למאפיינים המיוחדים של ה-Wii.

הֶעָרָה

Need for Speed: Undercover ל-Wii מציג את כל הפגמים שנמצאו בגרסאות ה-PS3 וה-Xbox360, ומוסיפים לתמונה כבר די בעייתית פגמים כמו מערכת בקרה עם ביצועים גרועים, שגרות פיזיות מפוקפקות מאוד ומגזר גרפי שסובל מאוד מהטכניות. מגבלות של קונסולת נינטנדו. צי גדול של מכונות ומגוון טוב של מצבים זמינים הם ההיבטים החיוביים היחידים של מוצר Black Box, שעדיף למעריצים פשוט לפטור אותם כפספוס לא נעים בסדרה.

מִקצוֹעָן

• מצבי משחק מגוונים
• צי רכבים מצויד היטב

נֶגֶד

• משחק מלא בפגמים
• בינוני מבחינה טכנית
• מערכת בקרה לא מספקת

Need for Speed: המהיר והעצבני

כפי שהודגש מספר פעמים בשלב התצוגה המקדימה, אחד המאפיינים החדשניים של Need for Speed: Undercover הזה בהשוואה לקודמים טמון במשקל החזק שניתן לרכיב העלילה, הרואה את המשתמש מתחזה לשוטר סמוי שחייב להיכנס ל- מעגל פלילי הסובב סביב קבוצה של רוכבים בלתי חוקיים. במציאות, העלילה אינה מקורית או מרתקת במיוחד, בעיקר בשל סדרת קטעים עם שחקנים אמיתיים שבסופו של דבר מייצרים את האפקט ההפוך לזה שציפו לו: במקום לערב יותר את השחקן, איכות סדרת B של האמור לעיל. רצפים הופכים אותם לקומיים שלא במתכוון, למרות המאמץ של EA לגייס שמות ברמה מסוימת (מעבר למגי Q הסקסית, יש פרצופים מוכרים שכבר נראו בסדרות טלוויזיה מצליחות).

ההגדרה פתוחה, אך נטולת תוכן לחלוטין

Need for Speed: המהיר והעצבני

לרוע המזל Need for Speed: Undercover, זהו הראשון מתוך סדרה ארוכה של פגמים אשר, כפי שנראה, נוגעים בעיקר למשחקיות וליישום הטכני של המוצר. מלכתחילה, מפתחי ה-Black Box ביצעו נאיביות בסיסית עצומה, והפכו סביבה פתוחה, אך נטולת תוכן לחלוטין הממריץ את המשתמש לחקור: העיר ריקה באופן דרמטי, ואין צורך אפילו לחצות אותה כדי לזוז מאירוע אחד למשנהו, מכיוון שאתה יכול לחסוך לעצמך את הטרחה על ידי פעולה על מפת המשחק. ואי אפשר אפילו לומר שהסביבה הפתוחה לפחות תורמת להפיכת התחרויות לתוססות, ומאפשרת לך ללכת בדרך שאתה מעדיף (כמו ב-Burnout Paradise): עם עוד בחירה הגיונית לכאורה, צוות הפיתוח חשב היטב להציב מחסומים נחמדים ברוב המוחלט של האירועים, למעשה צמצום המרוצים להקפות פשוטות על מסלולים מוגדרים מראש. מסתבר ש-Black Box רצתה לקחת צעד אחורה לאחר הביקורת על ProStreet, לחזור לנוסחת הנדידה החופשית: אבל ליישם אותה באופן מעשי היה הפוך לחלוטין. עם זאת, כל אלה הם אלמנטים שליליים שמשותפים לגרסת ה-Wii עם מקבילותיה ל-PS3 ול-Xbox360, אבל גלגול נינטנדו יכול גם "להתפאר" בעוד פיקוח ייצור מקרוסקופי: רחובות העיר למעשה נקיים כמעט לחלוטין מתנועה, ו המכוניות הבודדות שחוצות את דרכך מופיעות לעתים קרובות בקסם במרחק של כמה מטרים מהמכונית שבה אתה נוהג, מה שהופך התנגשות בלתי נמנעת במקרים מסוימים.