Need for Speed ​​Carbon

על המסלול

ישנם שלושה מצבי משחק שאנו יכולים לגשת אליהם ב-NFS Carbon: מירוץ מהיר, אתגרים וקריירה. אין מה לומר על הראשון: אתה בוחר את המכונית ואת המעגל מבין אלה הזמינים ואתה יוצא למסלול. האתגרים כבר מציעים בידור רב יותר: זוהי סדרה של מירוצים שבהם אתה חייב להשתתף כדי לקבל גישה למעגלים חדשים (שהיקף משתנה בהתאם לרמת הקושי של האתגר: ישנם שלושה), ולעתים כוללים מרוץ קלאסי עם יריבים, לפעמים הם מבוססים על הגעה למחסומים, על מגבלות זמן או על חוקים מסוימים (זה המקרה של מירוץ הסחף, למשל). סוף סוף הנה הקריירה, ברור האופן העיקרי של Need for Speed ​​הזה, שבה נשתתף במירוצים עם מטרה מאוד ספציפית: להחזיר את השליטה על השטחים שנטשנו שנים קודם לכן, כשהמשטרה ביצעה פשיטה ענקית. ועצרו את רוב המשתתפים במרוצים לא חוקיים. כדי להצליח ניעזר בחברתנו לשעבר (שבמשחק מגלמת עמנואל ווג'יר היפה והמוכשרת - אם ראיתם את "מסור 2" אתם בהחלט זוכרים אותה) וכן ב"צוות" שנזכה לבנות ככל שאנו מתקדמים במשחק. חברי ה"צוות" הזה לא רק יספקו לנו עצות, אלא ישנו את הכישורים שלנו במהלך המרוצים, לפעמים יתחרו לצידנו (ולמען האמת, בעצם ינצחו לנו במרוצים, עם כל הכבוד לכיף) .

המשחק

NFS Carbon מספקת לנו, כרגיל, מספר רב של מכוניות, עם תוספת חסרת תקדים של מכוניות שרירים. במצב "מירוץ מהיר" יש לך הזדמנות להשתמש בכל המכוניות שלא נעולות, וכדי לפתוח את הנעילה של אחרות יש לנסות את כוחך במצבים המורכבים יותר, כמו קריירה. במובן זה, נתחיל עם מכונית אחת ובהדרגה נוכל לקבל אחרים, בקרשנדו שיוביל אותנו לכבוש לא רק מכוניות חדשות אלא גם ומעל לכל טריטוריות חדשות: ב-Carbon יש ארבע, כל אחת נשלטת על ידי בוס אחר. ניתן לבחור לשוטט בחופשיות ברחובות ולגשת לאתגרים מדי פעם (עם אפשרות למצוא מחסומים ולהתחיל מרדפים מרהיבים עם המשטרה) או לצפות במפה ולבחור בנוחות את האירוע הרצוי. כל טריטוריה נכבשת כאשר כל האירועים או רובם הושלמו: בשלב זה אתה מתמודד עם הבוס של הרגע, בכמה סיבובים, כדי לכבוש באופן סופי את האזור. האלמנטים המייחדים את Need for Speed ​​לא חסרים ב-Carbon, במקרה זה אפשר להתאים את המכוניות שלכם בדרכים שונות: ברמה אסתטית גרידא או מבחינת ביצועים. אם השינוי של האחרון הוא די סכמטי ושטחי (ה"חבילות" המוכנות נרכשות), אי אפשר בהחלט לומר את אותו הדבר על השינויים האסתטיים: אתה יכול לרכוש גלגלים חדשים, ספוילרים, צבעים, וינילים, לשנות את המרכב על ידי החלת נספחים וכו'. וכו', כולם שואבים ממסד נתונים של מוצרים קיימים בפועל.

מימוש טכני

לאחר הופעת הבכורה של יוביסופט ב-Wii, שהייתה למעשה בינונית (עםסדרת GT Proהמעגל עולמי 4x4 מפלצתי), הגעת כותר מסדרת Need for Speed ​​מעוררת סקרנות רבה הן מבחינת היישום הטכני והן מבחינת השאלה הנוגעת למערכת הבקרה. אם כבר מדברים על הגרפיקה של NFS Carbon ב-Wii, איכות העיצוב היא מעבר לכל ספק, עם דגמים מצולעים מפורטים למדי (גם אם רחוקים ממה שנראה ב-Gran Turismo, כרגיל) ובפרט, מיקומים שמוצגים של חתכים עירוניים מאוכלסים במיוחד, ללא בעיות עם חלונות קופצים או פגמים בעיבוד. אולם למרבה הצער, הכל זז בקטטות, הרבה מתחת ל-30 פריימים לשנייה, עם שיפור קל רק בשימוש ב-Boost (מה שבין היתר גורם לכל הגרפיקה להיות מעוטרת באפקט טשטוש יפה מאוד). תוצאה שמשאירה אותנו פעורי פה, במיוחד בגלל שראינו הרבה יותר טוב ב-GameCube וב-Wii אמורה להבטיח עוצמה כפולה מקודמו לנינטנדו. איך להסביר תוצאה כזו? זה כנראה היה עניין של חיפזון וחוסר זהירות, השערה שאושרה על ידי היעדר כל לוקליזציה של המוצר (הדיבור הוא באנגלית, אפילו ללא כתוביות). הבעיה, כפי שניתן לצפות, אינה משפיעה על גזרת הסאונד, שמופק באפקטים ריאליסטיים ובפסקול חתום ומרתק, וגם לא על הקטעים המצולמים בהם השחקנים השונים (כולל עמנואל וגייה היפה) פועלים בצורה משכנעת על תפאורות דיגיטליות.

מערכת הבקרה ב-Wii

NFS Carbon מציעה תצורות שונות של מערכת הבקרה, אך גם במקרה זה ניתן לראות את החיפזון שבו הכל הוכן: ההגדרה הבסיסית, הכוללת שימוש אופקית ב-Wii-mote כהגה, מבטיחה את חווית המשחק הקרובה ביותר. לרוחו של רוכב, שבו התצורות האחרות נראות מוזרות ולא במקום בלשון המעטה: הסיבוב של ה-Nunchuck על הציר שלו כדי לנווט והנטייה של ה-Wii-Mote להאיץ ולבלום, למשל. עם זאת, לאחר שבחרתם את הסידור הרואה ב-Wii-mote את התקן הבקרה היחיד, אתם נתקלים בעובדה שה-Nunchuck חייב להיות מחובר כדי לנווט נכון בתפריטי תצורה מסוימים... הבעיה היא שאינכם יכולים לשמור אותו מחובר בזמן שאתה משחק, אז אתה צריך להשאיר אותו בקרבת מקום ולחבר אותו בעת הצורך. באותם קווים יש בעיה נוספת, אם כי מינורית: ה-Wii-mote אינו יכול לשמש כעכבר לציון יעדים על המפה, ויתרה מכך בעת ניווט בתפריטים יש להשתמש בצלב הכיוון עם השלט הרחוק בצורה אנכית, ולאחר מכן להפוך אותו בזמן משחק. מלבד הפרטים הללו, איך בעצם מתנהג בקר ה-Wii במשחק? בהשארת הרגישות על "בינוני", ה-Wii-mote מגיב לגירויים די נאמנה ותצורת המקשים די אינטואיטיבית גם אם היא כלל לא מעדיפה את השימוש בהעברת הילוכים ידנית, המופקדת על הצלב הכיווני. והדיוק? ובכן, דיוק לא שייך לגרסה הזו של NFS Carbon, יש השהייה קלה בתגובה לפקודות שבמקרים מסוימים מאלצת התנגשויות בלתי צפויות, מה שיוצר מצבים מאוד מאוד מתסכלים. באופן כללי, הוספת מתאם הגה לכותר הזה, כפי שקרה במוצרי Ubisoft, הייתה משפרת מאוד את התחושה וגם הופכת את חווית המשחק לנוחה ונסבלת יותר: משחק עם גלגל ה-Wii במצב זה וזרועות ישרות הוא התנגדות מצוינת אימון עבור הדלטים.

הֶעָרָה

כצפוי, אנחנו צריכים לשכוח במהרה את הגל הראשון של כותרי ריבוי פלטפורמות בגרסת ה-Wii, כי ברור שלמפתחים היה מעט מדי זמן פנוי כדי להוציא משהו טוב מהבקר החדשני אבל גם ובעיקר מהיכולות הטכניות של המכונה , שגם מתהדר בארכיטקטורה דומה מאוד לזו של ה-GameCube. במקרה הספציפי שלNeed for Speed ​​Carbon, אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם מוצר שממש מיהר לצאת החוצה, בלי שמץ של לוקליזציה באיטלקית אבל מעל הכל עם גרפיקה שהייתה לה החובה לזרום בצורה זורמת גם על חשבון רמת הפירוט, ושבמקום זאת מתרוצצת. בזבוז של למרות מבנים מצולעים מצוינים. השליטה באמצעות Wii-mote, במובן הזה, מפתיעה לטובה ומבטיחה חוויה דיסקרטית, למרות היעדר מתאם הגה (במקרה הזה ממש הכרחי). לסיכום, NFS Carbon הוא משחק מירוץ ארקייד נחמד, בעל חומר מסוים ומסוגל להבטיח מעורבות גדולה... אבל גרסת ה-Wii רחוקה מלהיות הטובה ביותר.

מִקצוֹעָן:
• Un ottimo Need for Speed
• הרבה אפשרויות התאמה אישית
• מערכת בקרה פונקציונלית למדי

נֶגֶד:
• קצב פריימים לא מספיק לחלוטין
• מתאם ההגה חסר
• אין תרגום לאיטלקית