Mafia: Definitive Edition, הביקורת: טומי אנג'לו חוזר בגרסה מחודשת מעולה

הסקירה של Mafia: Definitive Editionזה אחד מאותם קטעים שבסופו של דבר נותנים להם ערך מסוים, במיוחד אם הוא חלק ממה שנקרא "השומר הישן" של שחקני וידאו שלפני שמונה עשרה שנה חוו את ההרפתקה של תומס "טומי" אנג'לו בפעם הראשונה כמשהו מהפכני, בדרכו שלו.

בסקרנות הגיע אחרימַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁתשל הפרק השני, זמין מאז מאי האחרון, המשחק הוא חלק מהפרספקטיבה של אוסף נוח במיוחד,טרילוגיית המאפיה, שבהשוואה לאפרצובסכום של 60 יורו בלבד, הוא מאפשר לך לשחזר את כל הסאגה שהופקה על ידי 2K Games בגרסה מחודשת לחלוטין.

עם זאת, דיברנו על המשמעות המיוחדת של הפרק הראשון הזה, שבאותו זמן היה מסוגל להציע נרטיב בוגר ומשכנע משמעותית בהשוואה להפקות דומות אחרות, כמו גם להציע מגזר טכני חדשני; הכל למרות אחדמַפָּהרחוק מהמושג של עולם פתוח, שמשליחות למשימה מתכופף לצרכי התקדמות ליניארית.

ובכן, המהדורה הסופית נמנעת מלגעת בהיבט הזה במיוחד, כך שהיא לא נותנת לנו כזהגן עדן אבודעוצב מחדש בתפקידיו אבל רק באסתטיקה ובפרקטיות של רחובות רחבים ומאוכלסים יותר. ההבדלים הקונקרטיים נתפסים באלמנטים אחרים, מהמגזר הנרטיבי ועד למערכת הלחימה, החובקת את מכניקת היורה מגוף שלישי בצורה משוכנעת וקוהרנטית יותר עם הסדרה.

הִיסטוֹרִיָה

ההִיסטוֹרִיָהשנאמר בMafia: Definitive Editionלא השתנה בהשוואה למקור של 2002, אבל מפתחי האנגר 13 הצליחו לשפר את התכונות שלו בצורה חסרת תקדיםאישיםהוספת דיאלוגים, ניואנסים והשלכות נרטיביות. תומס "טומי" אנג'לו הוא נהג מונית מגן עדן אבוד שיום אחד מסתבך במרדף נועז ועוזר, בניגוד לרצונו, לשני גברים ממשפחת סליירי להימלט מרודפיהם.

ימים לאחר מכן, מזוהה על ידי חברי שבט מורלו, האיש מוכה ורודף אחריו אך מקבל את עזרתם של סם ופאולי, המאפיונרים שיצאו לו מהצרות, שמציגים אותו בפני הבוס שלהם כדי שיאפשר לו להצטרף למשפחה. בתחילה הועסק כנהג פשוט, טומי לומד במהירות איך הדברים עובדים, מוקסם מהכסף והמותרות המובטחים לו, ואט אט הופך לנקודת התייחסות לכל סוג של משימה.

המִגרָשׁעם זאת, המשחק נפתח בשנת 1938, בסוף הקריירה הפלילית של האיש, נאלץ לבקש הגנה משטרתית כי משהו השתבש באופן מוחלט בסופו של דבר. את האירועים שסימנו את השנים הטובות ביותר של משפחת סליירי משחזר אפוא טומי בסיפור שהוא מציע לבלש נורמן, מלא בהודאות איומות באשמה שנעשו במטרה היחידה להציל את אשתו ובתו.

כאמור, הגזרות של Mafia: Definitive Edition שוחזרו לחלוטין ומתהדרים בבימוי קולנועי, דייקן ומדויק תוך עמידה קפדנית בזמנים, שבגרסה המקומית יכולים לסמוך גם על תמיכתו של מעולהדִבּוּבבאִיטַלְקִית. כמובן, הקולות של הגיבורים השתנו אבל ולריו אמורוסו עם הפרשנות שלו לטומי לא גורם לקלאודיו מונה להצטער, ובכלל כל הקאסט הצליח לתת את המיטב.

משחקיות

בנוסף למגזר הנרטיבי, זה המשחקיותהאלמנט שקיבל את מירב תשומת הלב ברימייק הזה. למעשה, אם המאפיה המקורית השתמשה בתצוגת גוף שלישי אך בסופו של דבר אימצה משחק יריות מגוף ראשון, עבור המהדורה הסופית הוחלט לבצע הרמוניה עם המכניקה הזו בהתייחסות אליה.המאפיה השלישיתולכן עיצוב מחדש של כל החוויה, מהממשק ועד למערכת הקירוי.

התוצאה הסופית בהחלט נעימה ומודרנית למדי, נותנת חיים לכמה מהרצפים המאתגרים ביותר של קמפיין שמתפרש על פני למעלה מעשרים משימות שהופכות בהדרגה למורכבות ורב-גוניות יותר. הארסנל העומד לרשות הגיבור גדול למדי כולל אקדחים, רובים, מקלעים וכלי נשק מיוחדים, אבלמערכת לחימהתגרה המבוססת על מכניקת התקפה והתקפות נגד פשוטה, עם כמה גימורים מרהיבים.

חוסר העידון של רגעים מסוימים, בין תקלות ברורות יותר או פחות (שאנחנו מתארים לעצמנו עם זאת יתוקנו עם העדכונים הראשונים) לבין "ג'וינטים", מותיר טעם מר בפה ומזכיר לנו שמה שאנחנו משחקים הוא עיבוד מחודש לכותר בן כמעט עשרים שנה. ה'בינה מלאכותיתשל האויבים נופלים לאותו דיון: התנהגויות מסוימות משכנעות, ראו כשהן משנות עמדה מאחורי מחסה כדי לירות עלינו מנקודה אחרת; אחרים הם די בלתי מוסברים, כמו כשהם ממשיכים ישר קדימה ללא קשר לכדורים.

כל זה חל גם במהלךמַדְרִיך, לפחות עם הגדרות ברירת המחדל: מכוניות המשטרה יייסרו אותנו רק אם נבחר להגדיר את הקושי המקורי, ובאותו אופן התנהגות הרכב שלנו תהפוך לעצבנית יותר אם נבחר באפשרות הסימולציה במקום בגישת הארקייד. זה נחמד שיש את חופש הבחירה הזה, למרות שכאמור, התרחיש הוא רק פונקציונלי לפעולה ואין לו חיים משלו.

מִבְנֶה

החסרונות של Mafia: Definitive Edition טמונים אפוא בהמִבְנֶה, אשר חוזר למקור, מגביל את עצמו לייפות היבטים מסוימים של החוויה מבלי להוסיף תוכן או עומק. אז כן, אפשר לפרוץ לדלתות של מכונית או לגנוב אותה מהבעלים כשהם נעצרים ברמזורים, אבל אלו הן פעולות כמטרה בפני עצמה, שבמציאות לא מובילות לכלום: מפת השמים האבודים ניתן לחקור בחופשיות אבל מציע מעט מאוד מעבר למה שקורה במשימות הבודדות, ולכן אפילו מצב ה-Free Ride משאיר את הזמן שהוא מוצא.

כמו כן, המוּנָחמסע הפרסום של המשחק זהה בערך למקור, מעשר עד שתים עשרה שעות, תלוי כמה אתה מבדר את עצמך או המשך המשחק הבלתי נמנע במהלך המשימות המורכבות יותר, כאשר אתה באמת צריך להתמודד עם מספר רב של יריבים, האנרגיה החיונית שיש נלקח משם בקלות מנטרלת ונראה שאף פעם אין מספיק תחמושת.

Trofei פלייסטיישן 4

ישנם בסך הכל ארבעים וארבעה גביעים שניתן להשיג ב-Mafia: Definitive Edition. רובם נפתחים פשוט על ידי השלמת משימות הקמפיין, אך ישנם מספר הישגים הקשורים לפעולות מסוימות: תשלום קנס למשטרה, התנגדות למעצר, פריצת דלתות של מספר מסוים של מכוניות, גניבת כמות מסוימת של כלי רכב, מציאת כל פריטי האספנות וכן הלאה.

מימוש טכני

שיחקנו את התוארPS4 Pro, ולמרבה הצער ההבדל לעומתניסיתי את Mafia: Definitive Edition במחשב האישיזה ממש ברור. מעבר לקצב הפריימים, שבקונסולות מוגבל אליו30 פריימים לשנייהאבל לפחות היא לא סובלת מנפילות ומתוזמנת היטב, המרחק מבחינת האפקטים ברור מאוד במיוחד בסצנות ביום, כשהעיר מקבלת חזות שטוחה וחשופה יתר על המידה. ניתן גם להבחין בפופ-אפ בולט מאוד בשולי הכביש בעת נסיעה לאורך כבישי הארץ.

בערב, למרבה המזל, הכל משתפר באופן מהותי וגם האווירה מרוויחה מאוד, בזמן שאנחנו נוסעים במכונית עם הרדיו דולק (ואותן שתי תחנות זמינות) לעבר המטרה הבאה, סורקים את השלוליות הרבות על הכביש שמבליטות את הגיבור הגדול של המנוע הגרפי המשמש לגרסה המחודשת של Hangar 13: laהשתקפות חלל המסך.

זה בדרך כלל אפקט כבד מאוד, אבל הוא משמש ב-Mafia: Definitive Edition בקלות יוצאת דופן. וכך, במקום להשתמש במפות קוביות בנאליות כדי לתת אשליה של השתקפויות, המשחק משקף למעשה את הנוף בבריכות המים וברצפות המבריקות, ובמקרים מסוימים מספק טעימה ממה שנוכל להתפעל עליו.PS5הXbox Series Xעם איתור קרניים.

כבר דיברנו על הדיבוב המצוין באיטלקית, אבל תחום הסאונד בשלמותו הוא שבאמת בולט, בזכות קטע יוצא דופןפסקולתזמורת מוקלטת לחלוטין, אליה נוספו כמה שירים הקשורים לאווירה של שנות ה-30.

מסקנות

Mafia: Definitive Edition הוא גרסה מחודשת מעולה, המסוגלת לשפר משמעותית את המרכיב הנרטיבי של המשחק המקורי, לתת עומק חסר תקדים לדמויות ולחדש את המשחק בדיוק מספיק כדי להפוך אותו לנעים ומרתק, אם כי רחוק מלהיות מהפכני. הגבולות של פרויקט זה נעוצים במבנה, שנראה ביסודו ללא שינוי ולכן מציע לנו מפה שניתן לחקור באופן חופשי אך רחוק מהמושג של עולם פתוח, רק בשירות של התקדמות ליניארית. עם זאת, מי שזוכר בחיבה את המאפיה הראשונה ימצא במהדורה הסופית הזו חוויה אינטנסיבית ומשכנעת, נאמנה לעבר אך עם עין לעבר העתיד.