תחנה אחרונה, סקירת הרפתקה נרטיבית קלילה ומהנה

סיפור טוב אף פעם לא מזיק, במיוחד כשזה מגיע למשחקי וידאו. זה לא אומר לחפש בכל מחיר משהו מעורב חברתית, מלא ברגשות וסטיות פילוסופיות. כדי להפוך את הנרטיב למשכנע ומעניין, לפעמים די בסיפור נחמד וקליל, המסוגל לדבר ישירות אל השחקן ללא סיבובי ביטוי מיוחדים.

זה בדיוק המקרה עם Last Stop, משחק וידאו שפותח על ידי Variable State ומופץ על ידי Annapurna Interactive. הצוות כבר עלה לראשונה עם כותר אינטראקטיבי נוסף המתמקד בנרטיב,וירג'יניה, זוכה במספר פרסים, כולל פרס משחק BAFTA.

בואו נראה עד כמה ומעל לכל, איך האופקים של הצוות הקטן הזה התפתחו בסקירת תחנה אחרונה.

נרטיבים שלובים

Last Stop מציג את עצמו כמשחק מגוף שלישי שמתמקד בו מאודקטע סיפורי. לאחר פרולוג קצר, השחקן נלקח לחוות שלושה סיפורים שונים המתרחשים בלונדון, אשר בתורם מחולקים לשישה פרקים. אפשר לבחור את הסדר שבו לגשת לנרטיבים השונים, אם כי לעולם לא תוכל להמשיך בסיפור אם לא סיימת תחילה את אותם פרקים כמו האחרים (בעיקרון, לאחר שעברת את הפרק הראשון בכל הסיפורים, אתה יכול לעבור לשני וכן הלאה). הסיבה לכך היא שהאירועים, מן הסתם, קשורים זה לזה (בצורה שלא נגלה לכם, אל דאגה).

חלוקה זו מתאימה למדי, שכן היא מאפשרת לנתח היטב את האירועים השונים, להביא את כולם לאותה רמה ולא לגרום לעניין בסיפור כזה או אחר לדעוך.

כמו כן ראוי להערכה הרצון לאפיין כל סיפור בטרופ סיפורי מסוים (הראשון מקושר לקומדיה, השני לריגול והשלישי למדע בדיוני של מתבגרים), מגמה הנובעת ממסורת העוברת מספרות לטלוויזיה, שבה חולק כמה אלמנטים משותפים, החל ממבנה אפיזודי, עד לסיכום מה שקרה בפרקים הקודמים (בסגנון Telltale אמיתי).

דווקא אופי ה"טלוויזיה" הזה מביא לגישות שונות לכותר, שניתן לנגן במכה אחת, או אפילו שבועות לאחר מכן, בלי בעיה להשאיר מאחור כמה פרטים.

יתרה מזאת, אם נוסיף שהתוכן הסיפורי אינו מורכב מדי (גם אם לעיתים די משכנע) וגם לא עמיד במיוחד (ניתן לסיים את המשחק בקלות תוך חמש שעות), בחירה זו מתאימה אפילו יותר, בהתחשב בכך שמתודולוגיה של סיפור סיפורים. ליניארי יותר היה כנראה מכביד יותר על הטמעת התכנים המוצעים, וגם מאבד את ההשפעה שלפיתוליםשסוגרים פחות או יותר את כל הפרקים.

בימוי סרט

כפי שקורה לעתים קרובות, משחקי הווידאו הנרטיביים הללו מבוימים באמצעות בימוי קולנועי מאוד, שעוקב אחר כללי המצלמה ומנסה לחקות אותה דרך חדר המשחקים. יש לומר מיד שב-Last Stop לשחקן אין כוח ויזואלי. כל מה שמוצג עובר דרך המסנן של המפתחים, שקבעו כמהתפרי מכונה קבועים, במיקום אסטרטגי כדי להפיק את המרב מהסצנה.

התוצאה לא תמיד מרגשת, אבל יש לומר שצוות Variable State הצליח לנהל היטב את המשקל העצום הזה, ויצר זריקות אטרקטיביות ודינמיות במיוחד, המסוגלותלנצל את החולשות הגרפיות של הכותרתלטובת סיפור חזותי.

גם העריכה של הסצנות השונות מתחברת היטב, ללא אלמנטים סתריים מיוחדים שמערערים את נעימות הסיפור. ברור שלא הכל מדוייק עד המילימטר, אבל עדיין מסתבר שזו עבודה קפדנית, מעוצבת בקפידה והרמונית יחסית.

דרישות מערכת PC

בדיקת תצורה

• מערכת הפעלה: ווינדוס 10
• מעבד: Intel Core i7-10700
• זיכרון: 16GB RAM
• DirectX: גרסה 12
• סרטון לוח זמנים: NVIDIA GeForce RTX 3070

דרישות מינימום

• מערכת הפעלה: ווינדוס 7
• מעבד: Intel Core i3-2100 | AMD Phenom II X4 965
• זיכרון: 4 GB RAM
• סרטון לוח זמנים: Nvidia GeForce GTX 650, 1 GB | AMD Radeon R7 250, 1 GB
• DirectX: גרסה 9.0c
• זיכרון: 7 GB של מקום פנוי

דרישות מומלצות

• מערכת הפעלה: ווינדוס 10
• מעבד: Intel Core i7-3770 | AMD FX-8350
• זיכרון: 4 GB RAM
• סרטון לוח זמנים: Nvidia GeForce GTX 760, 2 GB | AMD Radeon HD 7970, 3 ג'יגה-בייט
• DirectX: גרסה 11
• זיכרון: 7 GB של מקום פנוי

אינטראקטיביות של משחקי וידאו

על מנת להיחשב כמשחק וידאו כזה, עליו להכיל כמות מינימלית של אינטראקציה עם סביבת המשחק. כפי שאנו רגילים לסוגים אלה של כותרות,המשחק הוא עצמות חשופות, אבל זה עדיין קיים. ואכן, במקרה של Last Stop, תוכלו למצוא גם קטעים החל מחידות ועד משחקי מיומנות. שום דבר מורכב מדי, אבל ללא ספק תוספת שמצליחה לתת קצת יותר אופי לכותרת, מבלי לגרום לפד לזוז יותר מדי מידיו של השחקן.

בנוסף לקטעים הקצרים הללו, המשחק מחולק לכמהדיאלוגים מרובים. ישנן שלוש תשובות זמינות, ובדרך כלל, עליך לבצע את הבחירה בתוך מגבלת זמן מסוימת (מסומן על ידי עיגול שהופך ריק יותר ויותר). למרבה הצער, לא נראה שיש להם השפעה רבה על איך הסיפור מתפתח, אלא על הגישה המיידית של הדמות שבה אתה משתמש. בקיצור, נראה שלמה שאתה בוחר לומר אין השלכות משמעותיות שמסוגלות לבטל את האירועים המסופרים.

במהלך ההצגה שלנו, רק לשלוש אפשרויות (אחת לכל דמות) הייתה השפעה ממשית על הסיפור. האחרים נראו פריפריאליים למדי, שימושיים רק כדי לקרב את השחקן לדמויות השונות. יתר על כן, העמימות היחסית של המשפטים (אולי עדיף לקרוא להם "הצעות") להיבחר מובילה, לעתים קרובות מאוד, לתוצאות לא רצויות או שהשתנו באופן בלתי צפוי, מה שמגביר את הרעיון של יחסיחוסר התוחלת של הבחירות שלנו, שכן הנרטיב תמיד יוביל לאותו כיוון.

מגזר טכני פשוט

לעולם אין לזלזל בחשיבותה של מיזנסצנה בכל סוג של מדיום חזותי. בסופו של דבר, זה מה שקובע נרטיב משכנע מסיפור פחות קריא. Last Stop יוצא טוב מנקודת מבט בימוי. עם זאת, במגזר הטכני בכללותו, מתברר מדי פעם כצולע.

אחד הנושאים הקריטיים העיקריים הואאנימציות, דליל מאוד ולא מאוד מעורר. אמנם הדגמים כולם נעימים למדי (גם אם לפעמים זוויתיים ומשורטטים מדי), האופן שבו הם נעים הוא מכני בהחלט, מה שבא לידי ביטוי במיוחד כשתורנו לפקד עליהם ברחובות הליניאריים של לונדון. חוסר תשומת לב זה לתנועות (בנוסף לניקיון כללי פחות מוצלח) משפיע לרעה על החוויה הסיפורית, ומחליש כמה רגעים נרטיביים שידרשו יכולת הבעה קולחת יותר.

עם זאת יש לומר גם שהבחירה למקם את הדמויות בעולם שבו כל יצור חי לא רלוונטי מיוצג כמעין בובת ראווה ללא מאפיינים מובהקים מצליחה להסוות חלקית את הפגמים הטכניים הללו, ולהפוך אותם ליותר לכיוון של בחירה סגנונית מדויקת שאינה חוסר או גבול (אבל אנחנו בקושי מאמינים בה).

עוד קומקום של דגים לגבימְצַלצֵל. בנוסף לפרשנות מוזיקלית מרהיבה שנוצרה על ידי לינדון הולנד, אותו מלחין שהשיג את פרס BAFTA עבור המשחק הקודם של הקבוצה עבור הפסקול הטוב ביותר (לא משנים קבוצה שמנצחת), שמנו לב לתשומת לב אובססיבית אפילו לפרטים הקטנים ביותר. , שעוזר לפצות על החסרונות שהוזכרו לעיל, אך גם ליצור אווירה מושלמת לכל קטע נרטיבי, המאפיינת אותו עםצלילים ספציפייםשלפעמים מצליחים לדבר אפילו טוב יותר מדיאלוג בודד.

מסקנות

תחנה אחרונה היא כותרת בעלת ממדים קטנים, אך מסוגלת לספר סיפור מעניין, לפעמים אפילו משכנע. יש לו את החסרונות הטכניים שלו, כמו כותרים רבים שנעשו על ידי חברות קטנות שצומחות בסצנת משחקי הווידאו, אבל הוא מצליח להתבלט בזכות האיכויות האודיו-ויזואליות שלו, כמו גם הודות לרמה קצת יותר מורכבת של אינטראקטיביות בהשוואה לתחרות, המלווה את שחקן בחלק מרצפי המשחק, אחרת מונוטוני מדי.